1. עניינה של התביעה שבפני, בדרישת התובעת כי הנתבעת תשיב לה עלותו הכספית של טיפול פנים ומוצרים שנרכשו להשלמתו, בעלות של כ – 3500 ₪ וכן כי תפצה אותה בגין עוגמת נפש, בסך של 2000 ₪ נוספים.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים:

1. הנתבעת הינה קוסמטיקאית במקצועה. במסגרת עיסוקה, הייתה התובעת מטופלת אצלה בטיפולים שונים.
2. לטענת התובעת, הציעה לה הנתבעת טיפול פנים לבעיית פיגמנטציה, והובטחה לה תוצאה של שיפור בשיעור 20%-50%. בניגוד להבטחה כאמור, לטענת התובעת, הטיפול לא צלח, ואז התחייבת הנתבעת ליתן לה טיפול אחר. לטענת התובעת, משך שנתיים וחצי משכה אותה הנתבעת בהבטחות, ורק לאחר מכן, הציעה לה טיפול אחר, אך טיפול זה מצריך מן התובעת לשאת בעלות מוצרים הדרושים לטיפול שוטף, באופן קבוע בעתיד, בעלות של מאות ₪ בחודש. לכן, טוענת התובעת ומשכשל הטיפול, יש להורות לנתבעת להשיב לה את כספה וכן לפצותה בגין ה"טרטור" ועוגמת הנפש.
3. מנגד, טענה הנתבעת, כי מעולם לא הבטיחה לתובעת תוצאות ואף הבהירה כי הסיכויים של הטיפול נעים בין 20%-50%. עוד טענה, כי הייתה הטבה במצב עורה של התובעת בעקבות הטיפול. חרף האמור, על מנת שלא לאכזב לקוחה, הציע לתובעת טיפול אחר על חשבונה, וכל שנדרש מן התובעת זה לשאת בעלות המוצרים, אשר בניגוד לטענת התובעת עומדת עלותם על כ – 600 ₪ לתקופה בת מספר חודשים ולא מידי חודש כנטען. לטענת התובעת, הסיבה לכך שהטיפול בבקשת התובעת נמשך פרק זמן של כשנתיים, נעוצה ברצון של הנתבעת להשתלם מקצועית ולהתקשר עם חברה מוכרת בתחום, במטרה לתת לתובעת את השירות הטוב ביותר וכדי שלא לאכזבה בשנית.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהובאו בפני, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות.

ראשית, עדותה של הנתבעת מהימנה עלי ועל כן אני מאמצת אותה. הנתבעת מסרה עדות עקבית, רהוטה וקוהרנטית לכתב הגנתה ולדברים שמסרה בדיון הקודם שהתקיים בפני כב' הרשמת הרץ. לפיכך, נחה דעתי כי לא הובטחו לתובעת תוצאות כלשהן של הטיפול.

שנית, אני סבורה כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להוכיח תביעתה. התובעת טוענת, כי הטיפול לא צלח, אולם לא המציאה כל חוות דעת מקצועית להוכחת טענתה. לטענת הנתבעת הייתה הטבה במצב עורה של התובעת וטענה זו לא נסתרה, כאמור, ע"י גורם מקצועי מטעמה של התובעת.

אי העדת עד רלוונטי, ובכלל זה עדות מומחה, יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78 נועה שרון נ. יוסף לוי פ"ד לה(1)736 [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה."

לאורו של הכלל האמור, העובדה שבחרה התובעת שלא להביא עדות גורם מקצועי מטעמה, דינה שתיזקף לחובתה של התובעת.

התובעת אף לא הציגה כל ראיה לכך שפנתה לגורם מקצועי אחר, לאחר הטיפול אצל הנתבעת.

1. נוכח מסקנותיי דלעיל, משלא עלה בידי התובעת להוכיח כי הובטחו לה תוצאות וכי הבטחה זו הופרה, ואף לא עלה בידה להוכיח כי הטיפול הסתיים ללא כל תוצאה מיטיבה, דינה של התביעה להידחות.
2. פרט לאמור ,לדידי הנתבעת פעלה כמצופה, שכן זו התחייבה ושבה והציעה לתובעת ליתן לה טיפולים, ללא הגבלה, בחינם וללא כל עלות נוספת, עד שתתקבלנה תוצאות לשביעות רצונה. אני מקבלת טענת הנתבעת, כי נמנעה מלהעניק לתובעת טיפול נוסף, עד אשר קיבלה הכשרה מקצועית נוספת והתקשרה עם חברה מוכרת בתחום, מתוך רצון כן ליתן לתובעת שירות לשביעות רצונה. אין מחלוקת, כי התובעת נבדקה ע"י גורם מקצועי מטעם הנתבעת וכל שנדרש מן התובעת הוא לשאת בעלות המוצרים (עלות של כ – 600 ₪ למספר חודשים) – עלות שבוודאי אין להשית גם כן על הנתבעת. על הצעה זו שבה הנתבעת גם בדיון שהתקיים בפני. לדאבון הלב, סירבה התובעת להצעותיה הנדיבות של הנתבעת, ועמדה על מיצוי בירור התובענה והשבת הכספים.
3. בנסיבות המפורטות לעיל, אני מוצאת התובעת לא הוכיחה תביעתה ואינה זכאית לסעדים שנתבעו על ידה.

סוף דבר:

1. התביעה נדחית במלואה.
2. בשים לב לקיומן של שתי ישיבות לבירור התובענה, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך 1,200 ₪.

בקשת רשות ערעור בפני ביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.