03 נובמבר 2014

פסק דין

1. זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 22.10.2013 שקבעה למערער נכות רפואית בשיעור 30% מיום 1.1.2013 לפי פריט 34 (ב) (4). הועדה הרפואית לעררים ישבה לאחר שנתנה החלטה של ועדה בדרג ראשון מיום 17.7.2013 שהחלטתה דומה ולפיה שיעור הנכות של המערער הינו 30% מיום 30.1.2013 לפי פריט 34 (ב) (4).

2. ב"כ המערער טענה כי היה לועדה לבחור פריט ליקוי חמור יותר – זה המשתקף בפריט 34 (ב) (5) ששיעור הנכות שקבוע בצידו הינו 50%. לדידה הועדה לא נימקה באופן מספק מדוע בחרה את פריט הליקוי הנ"ל 34 (ב) (4) חלף הפריט שבצידו שיעור הנכות הגבוה יותר 34 (ב) (5). היה על הועדה לבחור בפריט הקבוע בסעיף 34 (ב (5) שמשקף את מצבו של המערער בצורה נכונה יותר. ב"כ המערער ויתרה על הטענות בעניין הליקוי בכבד, וטוב עשתה . לנוכח זאת נתמקד בטענתה כאמור.

3. לטענת ב"כ המשיב מדובר בטענה רפואית שביה"ד אינו דן בה. החלטת הועדה מנומקת כדבעי, היא ברורה וטענות ב"כ המערערת רפואיות ביסודן.

הכרעה

4. פרק חמישי עוסק בליקויים בתחום הנפש. סעיף 34 (ב) מתייחס למכלול ההפרעות והליקויים כאשר על הועדה לבחור את פריט הליקוי הקרוב ביותר, לזה שיש למבוטח, כפי שהשתקף בבדיקתו ובתיעוד הרפואי שהציג בפניה. במקרה דנן הכרעת הועדה, דומה לזו של הועדה בדרג ראשון כאמור. בפריט 34 (ב) נקבע כדלקמן:

(ב) בהפרעות של חרדה בעתית (פוביה); הפרעות חרדה אחרות; הפרעה טורדנית-כפייתית (הפרעה אובססיבית קומפולסיבית); תגובה לדחק חריג; הפרעת דחק בתר-חבלתית (פוסט טראומטית) PTSD; הפרעות הסתגלות לסוגיהן; הפרעות דיסוציאטיביות (קונברסיביות); הפרעות סומטופורמיות; הפרעות אכילה: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה מרבוזה והפרעות אכילה לא מסווגות, ייקבעו אחוזי הנכות כלהלן:

....

(3) רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה 20%

(4) רמיסיה חלקית, עם סימנים קליניים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה 30%

(5) רמיסיה חלקית עם סימנים קליניים ברורים, קיים צורך בטיפול תרופתי קבוע, קיימת הפרעה קשה בתפקוד הנפשי והחברתי, ישנה הגבלה קשה של כושר העבודה 50%

.....

הערה: לצורך קביעת אחוזי הנכות בגין פרט זה ייבחנו גם הקריטריונים המפורטים להלן, כולם או חלקם, לפי העניין:

עוצמה, תדירות ומשך ההפרעה; מספר ההתקפים בשנתיים האחרונות; מספר אשפוזים, משכם וסיבתם בשנתיים האחרונות; אורך תקופת הרמיסיה;היענות ותגובה לטיפול תרופתי/אחר;

התפקוד הנפשי והחברתי; כושר העבודה..

5. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי ממצאיה מפורטים ביחס למערער ולפיהם "נראה מבוגר מכפי גילו, מרושל בהופעתו, בהכרה מלאה עונה לעניין, לעיתים מלמל, חוסר התמצאות בזמן, ריכוז ירוד, אפקט ירוד ללא מצב פסיכוטי בזמן הבדיקה, מדווח על כך שבזמן שמפסיק להשתמש באלכוהול יש בלבול ואולי אף שמיעת קולות. אין עדות להפרעה בתפישה. מחשבות ייאוש חוסר אונים, ללא מחשבות אובדניות. נמצא בניסיון חוזר של גמילה מאלכוהול בצורה אמבולטורית. מצבו תואם את שקבע בדרג ראשון".

הועדה דחתה את הערר. הועדה בדרג ראשון אף היא מפרטת את ממצאיה. הממצאים מפורטים ובחירת פריט הליקוי הינו עניין רפואי. עיון בממצאים יכול להסביר מדוע נבחר הפריט 34 (ב) (4) חלף פריט 34 (ב) (5) בכל אופן התאמת הממצאים עם פריט הליקוי הינו עניין רפואי. הבחירה עולה מתוך הפרוטוקול שצוטט כאמור. לא מצאנו שיש כאן הנמקה חסרה. כמובן ניתן להוסיף ולנמק עד בלי סוף. יחד עם זאת חובת ההנמקה נועדה להביא להחלטה מפורטת וברורה שתהיה מובנת על ידי הקורא ההדיוט. החלטת שתי הועדות, זו נשוא הערעור והועדה בדרג ראשון, משלימות זו את זו, כאשר הועדה דנן מפנה לועדה בדרג ראשון. מעיון בשתיהם, כמקשה אחת, נדמה שההחלטה ברורה די הצורך ומנומקת כדבעי ואין כאן הנמקה חסרה שמהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה. בחירת הועדה את פריט הליקוי 34(ב)(4) נראית מתאימה לממצאיה. בכל אופן בחירת סעיף זה ולא אחר הינו עניין רפואי שבית הדין לא מתערב בו.

6. לא מצאתי כל טעות משפטית בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים ובהחלטותיה. בבית הדין הארצי לעבודה בדיון מס' נא/ 50-99 זהר כץ נגד המוסד לביטוח לאומי פורסם בפד"ע כב' עמ' 507 ועמ' 508, מצטט ביה"ד הארצי מהחלטותיו הקודמות: כי בית הדין לא יטול לעצמו את הסמכויות שהמחוקק הועיד לועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, בהן הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי. וכן ראה מאמרו של ש.קובובי "ביקורת שיפוטית על ועדות רפואיות לנפגעי עבודה", בטחון סוציאלי מס' 28 בעמ' 44 וכן י.אליסוף, ועדות רפואיות וועדות עררים, שנתון משפט העבודה ו' עמ' 47, 78.

7. מעיון בדו"ח הרפואי עולה, כי הועדה ישבה בהרכב נאות, ציינה את כל תלונותיו של המערער, ובדקה אותו, ועפ"י תוצאות הבדיקה העריכה את אחוזי הנכות, בשיעור 30%.

8. הלכה פסוקה שאין בית הדין מתערב בשאלות רפואיות ובקביעת נכות רפואית דברים המסורים לועדה המיומנת לכך, אלא אם כן מדובר בטעות בולטת, ואין זה המקרה.

9. בהתייחס לנ"ל ולדו"ח הועדה דין הערעור להדחות.

בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

כל צד רשאי להגיש בר"ע לנשיא ביה"ד הארצי או סגנו במועד שקובע הדין.

ניתן היום, י' חשוון תשע"ה, (03 נובמבר 2014), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.