ניתנה ביום 14 נובמבר 2013

השופטת לאה גליקסמן

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת מיום 29.10.2013 (השופטת עידית איצקוביץ; בל 1660-09), בה דחה בית הדין את בקשת המבקש למנות מומחה רפואי, רופא עיניים, לאחר שניתן פסק דין בתיק.
2. בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המבקש לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 14.8.2008, בה הוא נפגע לטענתו בעיניים וביד.
3. בהחלטה מיום 30.12.2009 קבע בית הדין האזורי כי אירעה למבקש תאונת עבודה ביום 14.8.2008, במהלכה קיבל המבקש מכה ביד, ולעניין זה מונה מומחה רפואי. באותה החלטה נקבע כי לא הוכח שהמבקש קיבל מכה ישירה בעיניים.
4. בפסק דין מיום 4.11.2010, קיבל בית הדין האזורי את תביעתו של המבקש לתשלום דמי פגיעה עקב הפגיעה ביד (להלן – פסק הדין הראשון).
5. המבקש לא הגיש ערעור על פסק הדין הראשון.
6. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק הדין הראשון (עב"ל 6104-12-10). בפסק דין מיום 14.11.2011 קבע בית הדין הארצי כי העניין יוחזר לבית הדין האזורי למינוי מומחה רפואי נוסף, לעניין הפגיעה ביד, עליה הגיש המוסד לביטוח לאומי את הערעור.
7. בפסק דין מיום 29.4.2010, ולאחר מינוי המומחה הנוסף, דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקש לתשלום דמי פגיעה (להלן – פסק הדין השני).
8. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין השני (עב"ל 16377-05-12). בפסק דין מיום 13.2.2013, שניתן במהלך דיון קדם ערעור, הציע בית הדין לצדדים כמפורט להלן:

"למען הסר ספק מבואר בזאת, כי טענת המערער שנפגע בעיניים בתאונה איננה במסגרת פסק הדין של בית הדין קמא בעקבות פסק הדין הקודם שלנו ואין אנחנו יכולים להידרש לה בערעור הזה.

לאור הודעת המערער כי שולמו לו דמי פגיעה לתקופה האמורה לעיל, מוצע לצדדים כי המוסד לא יבקש החזר של אותם דמי פגיעה לאותה תקופה שהמערער טוען ששולמה לו, והמערער יופנה לזכותו להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה לאור ההכרה בפגיעה מיום 14.8.08 בכף ידו כתאונה בעבודה."

הצדדים הסכימו להצעת בית הדין, ובית הדין הארצי נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים. כמו כן, נקבע בפסק הדין כי "מוצהר בזאת, כי הפגיעה מיום 14.8.08 של המערער (המבקש) בכף ידו השמאלית מוכרת בזאת כתאונה בעבודה. המערער מופנה לזכותו להגיש תביעה לגמלת נכות מעבודה בגין התאונה".

1. ביום 14.2.2013, הגיש המבקש בקשה לבית הדין הארצי, במסגרתה ביקש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין שיכריע בעניין הפגיעה בעיניים.
2. בהחלטה מיום 14.2.2013, קבע בית הדין הארצי כי בית הדין סיים מלאכתו בתיק עת נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ועם מתן פסק הדין הסתיים הליך הערעור. בית הדין הפנה להבהרה שנרשמה בפסק דינו בנוגע לטענת המבקש לפיה נפגע בעיניים בתאונה.
3. ביום 11.3.2013 הגיש המבקש בקשה לבית הדין האזורי, במסגרתה ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה הרפואי שמונה מטעם בית הדין או למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין שיכריע בעניין הפגיעה בעיניים.
4. בהחלטה מיום 11.3.2013, קבע בית הדין האזורי כי ביום 13.2.2013 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי, ובכך הסתיים הסכסוך מושא התביעה. מדובר בתיק סגור, ואין מקום להפנות שאלות הבהרה.
5. ביום 29.10.2013 הגיש המבקש בקשה נוספת לבית הדין האזורי למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין שיכריע בעניין הפגיעה בעיניים. המבקש צירף לבקשה חוות דעת של ד"ר אנג'ל אשר המליץ בה שהמבקש ייבדק על ידי רופא עיניים בקופת חולים לבחינת האפשרות כי קיים קשר בין הפגיעה בעיניים לתאונת העבודה, ואם הרופא יחשוב שקשר כזה אפשרי יפנה המבקש למוסד לביטוח לאומי ובמידת הצורך לבית הדין.
6. בהחלטה מיום 29.10.2013, דחה בית הדין האזורי את הבקשה בקובעו כי ניתן פסק דין בתיק ביום 29.4.2012, בכך בית הדין סיים את מלאכתו, ואין מקום להיעתר לבקשה.

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

1. בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי יש למנות רופא עיניים מטעם בית הדין על מנת שיכריע בעניין, בדומה לכף היד השמאלית. לאור חוות דעתו של ד"ר אנג'ל, אשר צורפה לבקשה שהוגשה לבית הדין האזורי, ניתן להבין כי למבקש יש בעיה רפואית בעיניים, ולכן הוא המליץ כי רופא עיניים יבדוק האם יש קשר סיבתי בין הפגיעה בעיניים לתאונת העבודה.
2. לאחר בחינת טענות המבקש וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המוסד לביטוח לאומי.
3. כמפורט בהרחבה לעיל, בכל הנוגע לתאונה מיום 14.8.2008, ניתן פסק דין סופי בהליך הן על ידי בית הדין האזורי והן על ידי בית הדין הארצי.

בהתאם לפסיקה -

"ההלכה היא, כי בפוסקו את פסק דינו, סיים בית הדין את מלאכתו, ואין הוא רשאי להבהיר עוד את פסק הדין. (בג"ץ 897/78 אליהו יגאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג(2) 6, דב"ע מט/145 –9 ההסתדרות הכללית נ' חברת שקם בע"מ ואח', פד"ע כא 257; דב''ע נה/118-3 אפרים רקנט – אל על נתיבי אויר לישראל בע''מ, עבודה ארצי כרך כח (1) 251). הכלל האמור נועד להגשים את הרעיון בדבר סופיות הדיון והצורך למנוע התדיינויות נוספות בעניין שכבר הוכרע בו."

בש"א (ארצי) 330/05 נורית חורש - שירות התעסוקה (מיום 1.6.2005).

ראו גם: ער (ארצי) 58301-02-13 לב סופוביץ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, 11.3.2013.

לאור האמור, כיום, אין סמכות לבית הדין האזורי או לבית הדין הארצי לדון בטענות המבקש לעניין ההכרה בפגיעה בעיניים כתאונה בעבודה.

1. מעבר לצורך אוסיף, כי המבקש לא ביקש לערער על החלטת בית הדין האזורי מיום 30.12.2009, במסגרתה נקבע כי לא הוכח שהמבקש קיבל מכה ישירה בעיניים, לא בעת שההחלטה ניתנה ולא במסגרת ערעור על פסק הדין הראשון, ולפיכך החלטה זו היא סופית. כאמור, המבקש הגיש ערעור על פסק הדין השני, ובמסגרת דיון קדם הערעור מיום 13.2.2013 הובהר למבקש כי טענתו לפיה הוא נפגע בעיניים בתאונת העבודה לא נדונה בבית הדין האזורי במסגרת פסק הדין השני, ולכן גם בית הדין הארצי לא יכול היה להתייחס לטענתו בעניין זה בערעור על פסק הדין השני.
2. סוף דבר- הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד (14 נובמבר 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.