1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.7.13 בכפר סבא.

2. לטענת התובע, נסע ברכבו בנתיב השמאלי. אוטובוס של הנתבעת נצמד לרכבו ופגעו בו בחלקו הקדמי ימני, וגרם לו לנזק לכנף הרכב, לפגוש ופנס איתות.

3. לטענת הנתבעת, האוטובוס נסע בנתיב הימני ורכב התובע נסע בנתיב השמאלי. נהג האוטובוס נסע בנתיב הימני מאחר והיה עליו לפנות ימינה. רכב התובע עקפו מצד שמאל מהנתיב בו מותר לפנות שמאלה בלבד ופגע באוטובוס בחלקו האחורי ליד הגלגל השמאלי של האוטובוס.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בנתיב השמאלי ביותר והאט את רכבו כמעט עד כדי עצירה מאחר ובכוונתו היה לעבור לנתיב הימני ולפנות ימינה. התובע הבחין באוטובוס נצמד לרכבו ועל כן צפצף אך נהג האוטובוס המשיך בנסיעה ופגע עם חלקו הקדמי בצידו הימני של רכב התובע ואז נעצר. בנוסף, טען התובע כי מיקום הנזקים והעובדה כי נמשכו החוצה מעידים כי האוטובוס פגע ברכבו ולא ההיפך. בנוסף טען כי ברכב הנתבעת היה אדם נוסף שלא התייצב לדיון. התובע הכחיש גרסת הנהג לפיה סטה לנתיב נסיעתו.

עד מטעם התובע העיד אף הוא כי נסעו בנתיב השמאלי כאשר נהג הנתבעת שנסע באוטובוס נצמד לרכבם ופגע בהם עם חלקו הקדמי בצידו הקדמי של רכב התובע.

5. הנהג ברכב הנתבעת גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע בנתיב הימני וכי אף רכב לא הפריע לנסיעתו. לפתע, התובע שביקש לפנות ימינה, סטה לנתיב נסיעתו ופגע בחלק האמצעי של האוטובוס. הנהג טען כי מסר את פרטי הטלפון של העד מטעמו לקצין הבטיחות אך הלה לא אותר. בנוסף, לא היו בידי הנהג תמונות המעידות היכן נגרם הנזק לרכב האוטובוס של הנתבעת כתוצאה מהתאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתו של התובע וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובע והיא מהימנה עלי. בנוסף, העד מטעמו של התובע, העיד בעקביות ובאמינות ותמך בגרסת התובע לאופן קרות התאונה. כמו כן, התובע בהגינותו הודה כי ביקש לפנות ימינה אך טען בנחרצות כי טרם החל בפנייה. גם הנתבע עצמו הודה כי שמע את התובע מצפצף אך המשיך בנסיעתו, עדות התומכת בגרסת התובע לאופן קרות התאונה. גם תמונות הנזקים, עולות בקנה אחד עם גרסת התובע לפיה נהג האוטובוס הוא שפגע ברכבו וכתוצאה חלקי הפח נהדפו החוצה. שכן במידה וגרסת הנתבעת היתה נכונה והתובע הוא שפגע באוטובוס הנתבעת היו חלק הפח נהדפים פנימה.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנהג ברכב הנתבעת נצמד לרכבו של התובע וסטה מעט לנתיב נסיעתו, הרי שהיה על הנהג להבחין באמצעות המראה ברכב התובע ולהימנע מפגיעה בו. בפרט, כאשר התובע התריע בפני הנהג באמצעות צפצוף על הסכנה הקרבה. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע כאמור נעצר במרכז הצומת לאחר שהבחין כי נוסע הוא בנתיב השמאלי בו מותרת הפניה שמאלה בלבד אך ברצונו היה לפנות ימינה ולשם כך היה עליו לעבור נתיב. אומנם קיבלתי את גרסת התובע לפיה טרם התחיל בפנייה ברם עמידתו במרכז הצומת בניסיון להחליף נתיב שימשה אף היא מפגע דרך ובמידה ולא היה נוהג כך אלא ממשיך ופונה שמאלה, הרי שהיה באפשרותו למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 10% לקרות הנזק.

בנוסף, סבורה אני כי יש מקום להתערב ברכיב עוגמת הנפש שנתבע ולהפחיתו.

9. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 2,635 ₪ (המהווים 90% ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 6.11.13 , ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.