28 מאי 2014

1. ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 16.9.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה דנה בנכותו של המערער בעקבות אירוע של אוטם שריר הלב מיום 12.7.04, שהוכר כתאונת עבודה. הוועדה קבעה למערער נכויות זמניות בשיעורים משתנים, בגין מצבו הקרדיולוגי והנפשי. כן נקבע, כי תלונות המערער בדבר אין אונות אינן קשורות לאירוע האוטם. קביעה זו הינה נשוא הערעור שלפני.
2. המערער טוען, כי נגרמה לו בעיית אין אונות כתוצאה מן הטיפול התרופתי בתרופה נורמיטן, ממשפחת חוסמי הבטא, שהוא נוטל בשל אוטם שריר הלב שעבר. לפיכך, לטענת המערער יש להעניק לו נכות בתחום האורולוגי.
3. בעניינו של המערער התנהלו מספר הליכים משפטיים בעבר, וניתנו ארבעה(!) פסקי דין אשר הורו על דיונים חוזרים בוועדה הרפואית לעררים. לשם שרטוט התמונה במלואה, נתאר להלן, בתמצית, את ההליכים עד היום.
4. ביום 11.5.09 ניתנה החלטה ראשונה של ועדה רפואית לעררים בעניינו של המערער. הוועדה קבעה, כי אין האונות של המערער קשורה במחלה טרשתית ובסיבוכיה. המערער פנה לבית הדין בערעור על החלטת הוועדה, במסגרת תיק ב"ל (ת"א) 3293/09, וביום 26.1.10 ניתן פסק דין המשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שיוכל להציג ספרות רפואית לשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי האורולוגי, לטיפול התרופתי בגין האוטם שהוכר כתאונת עבודה. כמו כן, התבקשה הוועדה לנמק על מה היא מסתמכת בתיעוד הרפואי, בקביעתה שהמערער סבל ממחלת כלי דם.
5. הוועדה לעררים התכנסה שוב ביום 15.3.10 וקבעה כדלהלן:

"הבטא בלוקר אומנם ידועים לוועדה כתרופה שיכולה לגרום להפרעה בתפקוד המיני, גם מהספרות וגם מניסיון אישי. המערער מקבל את הנורמיטן (ששייך לחוסמי.. בטא) לא עקב האוטם אלא עקב מחלה טרשתית ויתר לחץ דם ממנה הוא סובל ולכן ההפרעה בתפקוד המיני איננה כתוצאה מהאוטם אלא מהטיפול שהוא מקבל עקב מחלתו... יחד עם זאת בד"כ מקובל כאשר ישנה הפרעה בתיפקוד עקב חוסמי בטא מקובל להשתמש בתרופות אלטרנטיביות .. שאינן משפיעות על התיפקוד המיני. לכן הוועדה אינה סבורה שיש קשר בין האוטם הנדון לבין ההפרעה בתיפקוד המיני".

1. המערער השיג שנית על החלטת הוועדה, במסגרת תיק ב"ל (ת"א) 27058-05-10, וביום 13.10.10 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, אשר הורה לוועדה לפעול כדלהלן:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתמלא אחר הוראות פסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת סאמט ביום 26.1.10, וככל שהועדה עדיין סבורה כי המערער סובל ממחלת כלי דם במערכות השונות, עליה לנמק על מה מסתמכת בקביעתה זו לאור התיעוד הרפואי המונח בפניה וכמו כן הועדה תתייחס לטענת המערער כי הטיפול בחוסמי בטא, ניתן לו בעקבות האוטם שהוכר.

ב"כ המערער תוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

הועדה תנמק החלטתה".

1. הוועדה לעררים התכנסה בעקבות פסק הדין ביום 5.1.11, החליטה שלא לשנות מהחלטתה, ונימקה בזו הלשון:

"...לפי התלונות בעיית ההפרעה בתפקוד המיני הופיעה כשנה וחצי לאחר התחלת הטיפול בנורמיטן וידוע שתכשירי חוסמי בטא גורמים להפרעה זאת. ידוע גם שהפסקת טיפול בחוסמי בטא יכול להיות הפיך באשר לתפקוד המיני.

בהתאם לדיון בוועדה הקודמת הרי שאין סיבה מיוחדת למתן הנורמיטן ובמידת הצורך תמיד ניתן להחליף את הנורמיטן בתכשירים אחרים, באם הנורמיטן אכן תורם לאין אונות. העובדה שתחילת הבעיה של אין אונות החלה כשנה וחצי לאחר האוטם שמיד לאחריו החל לקבל את הנורמיטן וזה "גרם" לאין אונות תקופה כה ארוכה לאחר השימוש בתכשיר.

...

לדעת הועדה מאחר שבפרקטיקה הרפואית כאשר נורמיטן גורם לתופעת לוואי בגין אין אונות מקובל להפסיק את התרופה או להחליפה בהתאם לצורך. לכן הועדה עומדת על דעתה שהאין אונות במקרה זה אין לה קשר עם אוטם הנידון".

1. על החלטה זו השיג המערער במסגרת ערעור שלישי, בתיק ב"ל (ת"א) 28046-01-11. ביום 2.6.11 ניתן פסק הדין בתיק, אשר הורה כך לוועדה:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתשקול קביעת נכות בגין הבעיה בתפקוד המיני של המערער אשר נובעת מהטפול התרופתי בתכשירי חוסמי בטא, שמקבל המערער בגין האוטם שהוכר כפגיעה בעבודה. תשומת לב הועדה לקביעתה מיום 5.1.11 ממנה עולה כי הועדה מסכימה שההפרעה בתפקוד המיני קשורה לטפול התרופתי שמקבל המערער בגין האוטם.

יובהר כי הועדה אינה הגורם המטפל במערער, ולכן על הועדה להתייחס למצבו הרפואי כפי שהוצג בפניה.

הועדה תנמק החלטתה.

המערער ובאת כוחו יוזמנו לדיון בפני הועדה."

1. הוועדה לעררים התכנסה פעם נוספת, ביום 30.8.11, והחליטה להפנות את עניינו של המערער לבדיקת אורולוג, ד"ר גולומב, לאחר ביצוע בדיקת תפקוד וזרימה. המערער נבדק ע"י האורולוג ד"ר גולומב וזה החליט כי מצבו תואם 5% נכות, מן הנימוקים הבאים:

"עיינתי בחוו"ד דר' סלע מ-29/02/12 וכן בבדיקת דופלקס דינמי של הפין מ- 05/01/12 אשר מצביעה על זרימת פין עורקית תקינה בגופים המחילתיים משני הצדדים, עם עדות להפרעה בזרימת הדם הורידית. כמו כן, עיינתי בבדיקת ... רגיסקן שבוצעה ב-16/11/08- 17/11/08 במשך 2 לילות רציפים במעבדת שינה, בבדיקה זו רישום הזיקפה בשינה מופרע ומתאים להפרעה אורגנית חלקית במנגנוני הזיקפה. עם זאת בבדיקה זו הודגם ממצא של דום נשימה בשינה מן הסוג החסימתי בדרגה בינונית. על סמך ממצאי הבדיקות הודגמה אכן הפרעה בתפקוד המיני, אולם הגורם להפרעה לא הובהר לחלוטין. כאשר יש להביא בחשבון עפ"י הספרים הרפואיים גם תסמונת דם נשימה בשינה יכולה לגרום להפרעה בתפקוד המיני ... אין כל קשר.... של המערער. מכיוון שבדיקת הדופלר של הפין שוללת הפרעה חסימתית לא ניתן לשלול לחלוטין שההפרעה בתפקוד המיני אכן פונקציונלית כתוצאה מהטיפול התרופתי שהמערער מקבל ולכן נכותו 5% לפי 24(8) א-ב מותאם. יש לציין כי נכות זו נקבעת מחמת הספק מכיוון שכפי שצויין לעיל גם תסמונת דום נשימה בשינה יכולה לגרום להפרעה בתפקוד המיני".

1. יוער, כי בישיבותיה הראשונות של הוועדה נכלל בהרכבה רופא אורולוג, אשר הוחלף במהלך ההתדיינות ברופא מתחום התמחות אחר.
2. לאחר שניתנה חוות דעת ד"ר גולומב, התכנסה הוועדה לעררים ביום 22.5.12 והחליטה כדלהלן:

"הועדה עיינה בחוו"ד דר' גלומב מ - 28.3.12 הקובעת שנכותו מבחינה אורולוגית 5% לפי סעיף 24(8) א-ב מותאם.

הועדה עברה שוב על התיק הרפואי וממנו עולה שהנ"ל היה חולה היפרטנסיבי טרם האוטם הנידון וכן מדובר באוטם מזערי שלא פגע בתפקוד הלב ולכן האינדיקציה לטיפול בחסומי בטא הוא עקב יתר לחץ דם וקיום המחלה הטרשתית. כפי שהוועדה ציינה תמיד קיימת אפשרות להשתמש בתרופות חלופיות לחוסמי בטא במידה ואלה גורמות לתופעות לוואי. מאידך אין גם הוכחה או תמיכה ודאית לכך ההפרעות בזקפה אצל הנדון קשורות לחוסמי בטא... חוות דעת האורלוג, לכן הוועדה דוחה את הקשר בין ההפרעה בתפקוד המיני לבין האוטם הנדון."

1. המערער הגיש ערעור רביעי, לבית דין זה, במסגרת תיק ב"ל (ת"א) 11707-06-12. ביום 19.3.13 ניתן פסק הדין בתיק, בהתאם להסכמת הצדדים בזו הלשון:

"בשלב זה ובהמלצת ביה"ד, כיוון שהועדה בחרה שלא לאמץ את חוות הדעת של היועץ האורולוג מטעמה על אף שבהרכבה לא נכלל אורולוג ועל אף שהנימוקים עליהם הסתמכה הינם נימוקים שנדחו – ברובם או כולם – בפסקי דין קודמים, מוסכם להחזיר את עניינו של המערער לועדה (באותו הרכב) על מנת שתשקול מחדש את קביעתה בנוגע לנכות האורולוגית וזאת על סמך אמות המידה הבאות:

א. כיוון שבהרכב הועדה הנוכחי אין אורולוג, יש לכאורה להסתמך על חוות דעתו של היועץ האורולוג ד"ר גולומב, כפי שניתנה ביום 26.3.12 ולפיה יש למערער נכות בשיעור 5% בגין הפגיעה בעבודה.

ב. בפסק הדין מיום 2.6.11 הובהר לועדה כי אינה הגורם המטפל במערער, ולכן עליה להתייחס למצבו הרפואי כפי שהוצג בפניה. משמעות הדברים הינה כי לא ניתן לקחת בחשבון את האפשרות להשתמש בתרופות חלופיות.

ג. בפסק הדין מיום 2.6.11 הובהר לועדה כי בקביעתה מיום 5.1.11 כבר הסכימה לכך שההפרעה בתפקוד המיני קשורה לטיפול התרופתי שהמערער מקבל בגין האוטם ולא בגין מצבו הרפואי שאינו קשור לאוטם (לחץ דם ומחלה טרשתית). משמעות הדברים הינה כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין האוטם לבין הבעיה האורולוגית בהתבסס על כך שהתרופות מסוג חסמי בטא ניתנות למערער בגין מצבו התחלואתי שאינו קשור לאוטם.

ד. המערער ובאת כוחו יוזמנו לטעון בפני הועדה.

ה. הועדה תנמק החלטתה. "

1. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה לדיון נוסף, הוא נשוא הערעור הנוכחי. הוועדה הפנתה את המערער שוב לחוות דעת של האורולוג ד"ר גולומב וזה החליט כעת כי מצבו של המערער תואם 10% נכות אורולוגית ונימק כך:

"עיינתי בפס"ד מ-19/3/13 ובחוות דעתי הקודמת מ- 28/3/12, מכיוון שכתבתי בחוות הדעת כי לא ניתן לשלול קשר אפשרי בין הפרעות בתפקוד המיני לתקופות שמקבל, קובע נכות 10% לפי סעיף 24 (8) ב' וזאת שבבדיקת NPT ריגיסקן שבוצעה במשך 2 לילות רצופים 16-17/2008, הודגמו עליות בהקפים מדדי הזיקפה (NPT עד 3 ס"מ) ועליות בהיקפים מדדי הזיקפה (ריזיסקן עד 80%) בבסיס. הבדיקה סוכמה כהפרעה אורגנית חלקית במנגנוני הזיקפה".

1. בישיבה מיום 16.9.13 ניתנה החלטת הוועדה נשוא הערעור הנוכחי, כדלהלן:

"הועדה שמעה את בא כח המערער ואכן מדובר בגבר בן 49 אשר עבר אוטם. בעקבות האוטם הוחל טיפול בחוסם בטא וכשנה וחצי לאחר מכן הופיעה הפרעה בתפקוד המיני. נבדק על ידי אורולוג אשר ראה קשר אפשרי בין הנורמיטן ובין הפרעה בזרימה הורידית באיבר המין כסיבה להפרעה – כנסיבות אפשריות להפרעה בזיקפה (לא בטוח).

באם ההפרעה בזיקפה היתה קשורה לנורמטין יש להניח שההפרעה היתה מתחילה מיד ולא שנה וחצי לאחר מכן.

בנוסף לכך הועדה סבורה שבפרקטיקה היום יומית בטיפול בנורמיטן כאשר מופיעות תופעות לוואי אפשר להשתמש בתוספות אחרות שאינן גורמות לסיבוכים והפרעות.

בנוסף, הועדה קראה את הפרוטוקולים הקודמים ולא מצאה שכתבה או קבעה קשר בין האוטם לדרך הטיפול בנורמטין שאותו כאמור ניתן להחליף לתרופות אחרות.

כמו כן, הועדה לא קבעה כי יש קשר בין הטיפול בנורמיטן וההפרעה. יש להדגיש הפרעות בזיקפה במידה וקשורות בנורמיטן הם הפיכות עם שימוש בתכשירים אחרים. על כן הוועדה עומדת על דעתה ואינה מקבלת את חוות דעתו של האורולוג".

1. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:
   1. עניינו של המערער הושב לוועדה מכוח פסק דין והיה על הוועדה לשקול מחדש קביעתה בנוגע לנכות האורולוגית. הוועדה התעלמה מהוראות פסק הדין, אשר קבע מהן נקודות המוצא לדיון.
   2. בפסק הדין הובהר, כי הוועדה הסכימה לכך שההפרעה בתפקוד המיני קשורה לטיפול התרופתי שהמערער מקבל בגין האוטם. הוועדה חזרה על אמירותיה הקודמות, לפיהן לא מצאה כי הטיפול הרפואי של המערער הינו בגין האוטם שעבר, על אף הנחיות פסק הדין.
   3. בניגוד להנחיות פסק הדין, הוועדה חזרה על אמירותיה הקודמות, לפיהן יש מקום להחליף את הטיפול התרופתי.
   4. הוועדה לא כללה בהרכבה אורולוג ולפיכך הדיון שערכה הינו דיון סרק. לאור השינוי בהרכב הוועדה, מצבו של המערער הורע, שכן ככל שד"ר גולומב היה חלק מהרכב הוועדה, קביעתו היתה חלק מהחלטת הוועדה ולא חוות דעת יועץ חיצונית. בוועדה לא ישב אורולוג ולפיכך לא ניתן לחלוק על קביעות מקצועיות הנתונות בתחום מומחיות היועץ האורולוג.
2. המערער מבקש, כי עניינו יוכרע כעת על ידי בית הדין, אשר יאמץ את חוות הדעת האורולוגית שניתנה בעניינו ויעניק לו 10% נכות. לחלופין, מבוקש להשיב את העניין לוועדה באותו הרכב, ולהורות לה לקבוע נכות אורולוגית בהתאם לחוות הדעת האורולוגית. לחלופי חילופין, מבוקש להחליף את הרכב הוועדה ולהורות כי בהרכב החדש יכלל ד"ר גולומב וקרדיולוג, אשר ידונו בליקוי האורולוגי בלבד, על בסיס אמות המידה שנקבעו בפסק הדין מיום 19.3.13.
3. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
   1. הוועדה מוסמכת לסטות מהמלצת יועץ חיצוני, ככל שקיימת הנמקה ראויה המסבירה את הסטייה. הוועדה הסבירה מדוע סטתה מחוות דעת ד"ר גולומב, בכך שלטעמה לא קיים קשר סיבתי בין נטילת התרופה לבין ההפרעות בתפקוד המיני.
   2. הוועדה ציינה למעלה מהנדרש, כי המערער אף יכול להחליף את סוג התרופה שהוא נוטל, אולם תוספת זו אינה משנה את תוצאות החלטת הוועדה.
   3. היה על המערער להשמיע טענותיו בדבר הרעת מצבו כתוצאה מהשינוי בהרכב הוועדה, במסגרת ההליך המשפטי הקודם והוא מנוע מלהעלות אותן כעת. מכל מקום מצבו לא הורע שכן הוועדה בכל ההרכבים קבעה כי אין קשר סיבתי בין נטילת התרופה לבין בעיית האין אונות.
4. ביום 2.4.14 נערך דיון בתיק, לאחריו הוסיפו הצדדים טענות בכתב.

דיון והכרעה

1. במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל.
2. הלכה ידועה היא, כי כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

ראו: דב"ע (ארצי) נ"א/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008).

1. מבחינת החלטת הוועדה עולה, כי לא מילאה אחר הנחיות פסק הדין מכוחו התכנסה.
2. הוועדה עורכת דיון מחודש בשאלת הקשר בין התרופה שנוטל המערער לבין ההפרעות מהן הוא סובל וקובעת כי יש להניח כי לו היה קשר בין הדברים, היתה ההפרעה מופיעה מיד.
3. מבלי להיכנס לשאלת פרשנות האמור בפרוטוקול ישיבות ועדות קודמות, לרבות הפרוטוקול מיום 5.1.11, בעניין הקשר בין התרופה נורמיטן לבין הפרעות בתפקוד המיני, ברי כי הדיון שעורכת הוועדה אינו תואם את ההנחיה שניתנה לה בפסק הדין, לפיה:

"בפסק הדין מיום 2.6.11 הובהר לועדה כי בקביעתה מיום 5.1.11 כבר הסכימה לכך שההפרעה בתפקוד המיני קשורה לטיפול התרופתי שהמערער מקבל בגין האוטם ולא בגין מצבו הרפואי שאינו קשור לאוטם (לחץ דם ומחלה טרשתית). משמעות הדברים הינה כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין האוטם לבין הבעיה האורולוגית בהתבסס על כך שהתרופות מסוג חסמי בטא ניתנות למערער בגין מצבו התחלואתי שאינו קשור לאוטם".

יובהר, כי פסק דין זה ניתן בהסכמת הצדדים. משמע, אף המשיב הסכים לכך, שבעבר החליטה הוועדה כי קיים קשר סיבתי בין ההפרעה בתפקוד המיני, לטיפול התרופתי שהמערער מקבל בגין האוטם.

1. זו אף זו, הצדק עם המערער כי הוועדה דנה שוב, בניגוד להנחיות שניתנו לה, באפשרות החלפת התרופה של המערער. זאת, אף שהובהר לוועדה בעבר כי אינה גורם מטפל ואינה ממליצה על המתווה הטיפולי למערער. יובהר, כי בניגוד לטענות המשיב אין המדובר בהערת שוליים בלבד בהחלטת הוועדה, אלא באחד מן הנימוקים המופיעים בגוף החלטתה.
2. לאור הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה, מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים. יצוין רק, כי השינוי בהרכב הוועדה והחלפת האורולוג שנכלל בהרכב, לא נעשה בישיבתה האחרונה של הוועדה בלבד, אלא קודם להליך הערעור האחרון שהתנהל בבית הדין (ב"ל (ת"א) 11707-06-12). לפיכך, היה מקום להעלות את הטענות בנושא במסגרת ההליך הקודם.

הסעד המתאים בנסיבות העניין

1. לאור הפגמים החוזרים שנפלו בהחלטות הוועדה, המערער מבקש, כי בית הדין יטול על עצמו את מלאכתה של הוועדה ויחליט להעניק לו נכות בשיעור 10%. בקשה זו לא ניתן לקבל.
2. הלכה היא, כי:

"קביעת דרגת הנכות היא קביעה רפואית והיא בסמכותה של הוועדה הרפואית, אשר לה המומחיות, הכלים ושיקול הדעת הרפואי לקבוע קביעה כאמור. רק במקרים חריגים, כאשר נפלה בהחלטת הוועדה טעות גלויה על פניה, ותיקונה אינו מחייב ידע או שיקול דעת רפואית, מוסמך בית הדין האזורי לתקן בעצמו את הטעות [ראו למשל: עבל 637/09 המוסד לביטוח לאומי - דבורה וקנין, ניתן ביום 7.2.2010; דב"ע נא/50-99 זוהר כץ – המוסד לביטוח לאומי פד"ע כב 507; דב"ע נב/4-01 (ארצי) סולומון (שלמה) אסור – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 104]".

עב"ל (ארצי) 9649-06-12 בת שבע פיקובסקי - המוסד לביטוח לאומי (20.1.13).

1. בנסיבות ענייננו, הסוגיה שניתנה להכרעה אינה סוגיה משפטית גרידא, וטעותה של הוועדה אינה גלויה וברורה. סוגיית קביעת הנכות, הקשר הסיבתי הרפואי בין הנכות לאירוע שהוכר ושיעור הנכות, כולן סוגיות רפואיות טהורות, הדורשות הכרעה בהתאם לשיקול דעת רפואי. בית הדין משולל כלים וידע להכריע בעניינים אלה.
2. מטעם זה ממש, אף לא ניתן להשיב את ענינו של המערער לוועדה, ולהנחותה לקבוע למערער נכות בשיעור מסוים, זה או אחר.
3. סבורני כי לאור השתלשלות הדברים, אין כל טעם להשיב את העניין לוועדה שתתכנס באותו הרכב שדן בעבר בעניינו של המערער פעמים כה רבות. הוועדה גילתה דעתה, באופן ברור וחד משמעי, לפיה אין בכוונתה להעניק למערער נכות אורולוגית. לפיכך, אין מנוס מכינוס ועדה בהרכב חדש, לדיון בעניינו של המערער.
4. לא ניתן להיעתר לבקשת המערער, להורות לוועדה בהרכב חדש לדון בהתאם לאמות המידה שהותוו במסגרת פסק הדין מיום 19.3.13, שכן אמות המידה האמורות הותוו בהתאם לטעויות קודמות של הוועדה ומתייחסות לקביעות קודמות.

עם זאת, נקודת המוצא של הוועדה בדיון תהא הקביעה, משני פסקי דין חלוטים בעניינו של המערער, מיום 2.6.11 ומיום 19.3.13, כי:

"... לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין האוטם לבין הבעיה האורולוגית בהתבסס על כך שהתרופות מסוג חסמי בטא ניתנות למערער בגין מצבו התחלואתי שאינו קשור לאוטם". (פסה"ד בתיק ב"ל (ת"א) 11707-06-12 מיום 19.3.13).

1. סיכומו של דבר, מתקבל הערעור, כך שעניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים, אשר תתכנס בהרכב חדש ושונה מזה שדן בעבר בעניינו.

הוועדה תכלול בהרכבה רופאים בעלי מומחיות בתחום האורולוגיה והקרדיולוגיה.

הוועדה תדון בתלונות המערער בתחום האורולוגי בלבד, כאשר הנכויות שנקבעו בתחום הקרדיולוגי והנפשי יעמדו בעינן.

בפני הוועדה לא יעמדו החלטות קודמות של הוועדה הרפואית לעררים.

נקודת המוצא של הוועדה תהא, כי לא ניתן לשלול קשר סיבתי בין האוטם לבין הבעיה האורולוגית של המערער, בהתבסס על כך שהתרופות מסוג חוסמי בטא ניתנות למערער בגין מצבו התחלואתי שאינו קשור לאוטם.

המערער וב"כ יוזמנו לוועדה, לשם בדיקה וטיעון.

החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

1. המשיב ישא בשכ"ט עו"ד המערער, בסך 4,000 ₪.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ד, (28 מאי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.