התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר, ע"ס 14,524.00₪, בשל מה שמוגדר בכתב התביעה, כ"חיוב הנתבעת בתשלום חובה לתובעת בגין שירותים מקצועיים , ציוד ומענק שהעניקה לה התובעת, וזאת על פי הסכם שנערך בין הצדדים."

בין התובעת, (יבואנית, משווקת ומפיצה של קפה ומוצרים נלווים) לבין הנתבעת (חברה בע"מ) נכרת ב- 20/01/2011 הסכם התקשרות בכתב לאספקת קפה וציוד, שצורף לכתב התביעה כנסח "ב".

ע"פ ההסכם, תקופת ההתקשרות הייתה בת שלש שנים, ובהתאם להוראותיו, ע"פ המפורט בכתב התביעה, "זיכתה את הנתבעת "ב -133 ק"ג קפה שסופק לה ולא חויב בשווי כולל של 10,000₪ ומע"מ" המכונה "מענק ההתקשרות".

הנתבעת לא מילאה אחר חלקה הנטען ע"פ נספח "ב" הנ"ל, ומכאן התביעה לתשלום "מענק ההתקשרות" וכן שווים של 72 ספלים מושאלים בשווי כולל בן 2,500+מע"מ.

בקשת הרשות להתגונן נסמכת בתצהירו של עפר זינגרס, מנהל ואחד מן הבעלים של הנתבעת, המפעילה מסעדה.

המצהיר מאשר את עובדת כריתתו של ההסכם הנזכר בכתב התביעה, לצד "לא עובדות" רבות בתצהיר.

המצהיר מפנה לעבר סעיפים אלו ואחרים בהסכם, הקובעים לשיטתו כי אי שביעות רצון של הנתבעת מאופן קיום ההסכם בידי התובעת, מזכה אותה באי החזרתו של "מענק ההתקשרות".

במהלך 27 חודשים קוים ההסכם לשביעות רצון הנתבעת ובתום פרק זמן זה, הודיעה הנתבעת לתובעת על "סיום ההתקשרות" כיוון ש"התגלעו ליקויים חמורים באספקת הסחורה למבקשת, בטיפול שוטף בציוד הקיים..."

ביום 04/02/2014, עמד המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו בראשיתה נשאל והשיב על הוראותיו השונות של הסכם ההתקשרות ופרשנותן.

העד העיד כי התקשורת בין הצדדים הייתה בעיקרה טלפונית.

העד שלל כי הנתבעת נותרה חייבת לתובעת תשלומים שלא שילמה, אישר כי המסעדה (בבורגתא) נסגרה באפריל 2013, וכי ביוני 2013 נפתחה מחדש, בחדרה ובמיקומה החדש, לא עבדה עם התובעת.

סיכומי המבקשת מיום 06/04/2014 מציינים, כי השאלות השנויות במחלוקת הן:

"האם בסיום ההתקשרות , בנסיבות של הרעה משמעותית בשירות שניתן, לאחר 17 חודשי פעילות (מתוך 36 חודשים) , יש משום הפרת חוזה... האם סיום הסכם ההתקשרות בנסיבות המתוארות זכה את המשיבה בהחזר מענק ההתקשרות שניתן..." והאם היה עליה להשיב לתובעת 72 כוסות (ציוד מתכלה, לשיטת הנתבעת).

לאחר שהגדירה הנתבעת את המחלוקת כמתועד לעיל, נתפנתה ל"דיון ומסקנות" בעובדות שקבעה כמבטאות המחלוקת, והגיע לתוצאה אליה הגיעה...

סיכומי המשיבה מיום 07/05/2014 פונים אף הם לעברה של אותה מחלוקת משפטית בדבר הפרשנות שיש ליתן להוראות ההסכם בין הצדדים, אולם על רקע עובדתי המבטא ראייה שונה של העובדות אותן ראתה הנתבעת.

כך למשל, עוסקים הסיכומים בשאלה מהו אותו "חוסר שביעות רצון" הנזכר בהסכם, ובעטיו רשאית הנתבעת "לחלט" את מענק ההתקשרות".

ביום 19/2/2015 הגישה התובעת בקשה "למתן החלטה". ביום 22/2/2015 ניתנה החלטה המציינת גם זאת: "...לא מצאתי כי הוגשה תשובת הנתבעת לסיכומי התובעת. גם לא מצאתי סימוכין כי תשובת התובעת הומצאה לנתבעת, ואם אכן - אימתי."

מאז ועד עתה, לא גילה מי מן הצדדים עניין בתיק זה, אולם נהיר וברור כי לו חפצה הנתבעת להשיב לסיכומי התובעת, היה בידה לעשות זאת, עד היום.

בחנתי את מכלול הכתבים שבתיק, כמו גם את הנסקר לעיל.

המחלוקת שבין הצדדים, אף לשיטת כל אחד מהם, היא משפטית ועובדתית כאחת:

ההסכמה היחידה היא בדבר הימצאו של הסכם ותוכנו.

מכאן פונה כל צד לעבר עובדות (שיש להוכיחן) אשר בהתקיימן מזכות הנתבעת באי החזרת "מענק ההתקשות" ובהיעדרן – מחייבת אותה.

בדומה, השאלה אם 72 ספלים נתבלו במהלך ההתקשרות אם לאו, אינה אלא עובדה שיש להוכיחה, ולאחר מכן לנפקות הממצאים שיוכחו.

שאלות נוספות, כגון האם שווים של 72 ספלים בחלוף תקופת שימוש בהם, נותר כשהיה לכתחילה, אם לאו.

על כן - רומי נתונה למבקשת הרשות להתגונן.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 20,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

אין צו להוצאות.

בהוצאות ההתדיינות עד כה, יישא כל צד בעצמו.

ניתנה היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.