לפניי בקשת החייב להפחתת צו התשלומים החודשי מסך של 500 ₪ לסך של 200 ₪.

החייב, בן 63, גרוש ואב לילדה אחת בגירה נשואה, אינו עובד, והוא חי מקצבת הבטחת הכנסה בסך של 2,491 ש"ח לחודש. הוא מתגורר בשכירות (בעד דמ"ש בסך של 1,400 ₪) עם בת זוגתו העובדת כמטפלת בקשישים ומשתכרת כ- 1,200 ₪ לחודש.

החייב לא צירף אסמכתאות מלאות לדו"חות הדו-חודשיים שהגיש. כך, למשל: ההוצאות המדווחות בגין כלכלה ע"ס של 2,500 ₪ בחודשים פברואר-מרץ 2014 לא קיבלו כל ביטוי באסמכתאות שצורפו לדו"ח לחודשים אלו.

למדתי מפי המנהל המיוחד בתגובתו כי לדו"חות הדו חודשיים לחודשים אפריל-מאי 2014 לא צורפו אסמכתאות כלל.

נראה על פני הדברים כי הסכום המצויין בדו"ח, 2,500 ₪ בגין כלכלה, הינו על הצד הגבוה בעבור שתי נפשות ומכל מקום בהעדר אסמכתא לא אוכל להתייחס לסכום זה כסכום המשקף את הוצאת התא המשפחתי בגין כלכלה.

על התא המשפחתי לנצל את מתן צו הכינוס בעניינו של החייב, המשמש כמגן מפני נושיו, לצורך ניסיון להגדלת ההכנסות וריכוז המאמצים לשלם אגב כך כספים המגיעים לנושים במסגרת ההליך דנן.

החייב לא הצביע על שינוי נסיבות מהותי מיום מתן הצו בעניינו. החייב אמור לנצל את ההליך דנן ולפעול לשיפור מצבו הכלכלי תוך הוכחת הירתמותו לנדרש ממנו במסגרת הליך פשיטת הרגל.

לפיכך, מכל הטעמים דלעיל הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.