1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה.
2. התובענה, תובענה כספית ע"ס 1,237,373 ש"ח, הוגשה כנגד הנתבעים בקשר עם סחורות אשר נרכשו על ידי הנתבעת 1, כאשר לפי הנטען, הנתבעים 2 ו- 3 העמידו ערבותם למלוא חיובי הנתבעת 1 כלפי התובעת.
3. לפי המפורט בכתב התביעה, מדובר ב- 15 הזמנות אשר בוצעו בתקופה שבין 24.4.2012 לבין 18.10.2012. התובענה נסמכה על כרטיס לקוח (מס' 103537) וכתב ערבות עשוי בידי הנתבעים 2 ו- 3 מיום 30.11.2010, חשבוניות מס, תעודות משלוח והזמנות.
4. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה.
5. הנתבע מספר 2 טען כי הגם שחתימתו מתנוססת על גבי כרטיס הלקוח של הנתבעת 1, וכן חתימתו כערב לחיובי הנתבעת מס' 1, הרי שמדובר בחתימה מזויפת שאינה חתימתו. נקודתית לגבי כרטיס הלקוח, הפנה הנתבע 2 לכך כי המסמך אינו נושא תאריך, ולא מפורט בפני מי נחתם, והדבר מעיב בצורה ניכרת לדעתו על אותנטיות המסמך. הנתבע 3 טען גם הוא, כי חתימתו על גבי כתב הערבות זויפה.
6. כי עוד הוסיף הנתבע מס' 2, כי בנו, הנתבע מס' 3 היה המביא והמוציא מטעמה של הנתבעת 1, וכל הזמנה אשר בוצעה על ידי הנתבעת 1, בוצעה למעשה באמצעות הנתבע 3.
7. בכל הנוגע לחבותה של הנתבעת 1, טען הנתבע 2 כי בעסק הייתה הנחיה מפורשת שכל משלוח המתקבל ייבדק ויאושר על ידי הנתבע 3, והמסמכים אשר צורפו לתובענה אינם מכילים אישורים אלה, אלא אישורים אשר אינם ברורים ואינם בהירים, ובהתאם סבור הנתבע 2 כי התובעת דורשת תשלום בגין סחורות אשר לא נתקבלו על ידה כלל. כל הנתבעים טענו כי הנתבעת 1 אינה חבה דבר לתובעת, שכן לדבריהם הנתבעת 1 נהגה לשלם אחרי כל משלוח אשר בוצע, לאחר בדיקת המשלוח ובדיקת התאמתו.
8. בכל הנוגע לתעודות המשלוח אשר עליהן נסמכת התובענה, הפנו הנתבעים לכך כי ישנם הפרשים בין תעודות המשלוח אשר צורפו, לחשבוניות התואמות, וכן כי תעודות המשלוח אינן חתומות על ידי הגורם המוסמך אצל הנתבעת 1, הוא הנתבע 3 – אלא חלקן אינו חתום, חלקן חלקן אינו תואם את ההזמנות, וחלקן חתום על ידי עובדי התובעת (ככל הנראה, לסברת הנתבע 3).
9. לאחר בחינת טענות הצדדים, לרבות נתונים העולים מעדותו של הנתבע 3, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה וליתן לנתבעים רשות להתגונן בפני התובענה.
10. את בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
11. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
12. כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
13. "לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "
14. על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721).
15. בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"
16. הנתבעים העלו טענות מהמישור המהותי, הנוגע לזיוף, וטענו לחוסר תאימות מלא בין תעודות המשלוח, ההזמנות והחשבוניות, והתרשמתי כי אכן ישנם פערים בנתונים החשבונאיים, באופן אשר אינו מצדיק ואינו מאפשר הסתמכות עליהם.
17. עוד אציין, כי טענת הזיוף הנוגעת לכתב הערבות, מקימה כמעט לבדה ספקות הציגים הגנה אפשרית בפני התובענה, תהא דחוקה ככל שתהא. אכן, הנתבע 3 הציג תמונה אשר הייתה בעייתית מאוד מבחינת אמינות ומהימנותה של העדות (לא זכר תשלומים, לא זכר אם הוא מנהל ובעל מניות, "דילג" מעל משוכה גבוהה של חברות קודמות אשר עסקו באותו ענף), אולם בשלב דיוני זה, שיקולי אמינות ומהימנות אינם נבחנים, וגם אם התמונה המוצגת הינה בעייתית, עדיין אין בכך כדי להדוף את הבקשה למתן רשות להתגונן.
18. גרסה אחת אשר הועלתה על ידי הנתבע 3, הייתה כי יכול ואחיו (שאינו נתבע) ואולי אף בשיתוף פעולה עם אביו (הוא הנתבע 2) ביצעו את פתיחת כרטיס הלקוח, ונתון זה לא הוברר לאור אי התייצבות הנתבע 2 לחקירה – לטענתו בשל מצב רפואי, אולם לא מצאתי בכך כדי להצדיק דחיית בקשת הנתבע 2 – ולו מן הטעם שככל שלחייבת העיקרית יש ליתן רשות להתגונן בשל היעדר רציפות מלאה של המערכת החשבונאית (התאמת הזמנות-חשבוניות-תעודות משלוח), הרי שאותה הגנה ממילא עומדת גם לערב הנטען, כאשר אף את ערבותו לחייבת העיקרית הינו מכחיש – גם אם לא נחקר.
19. לאור כל האמור לעיל, התובענה תועבר לפסים של סדר דין רגיל, המזכירות תנתב התובענה לגורם שיפוטי אשר ידון בתובענה לגופה.

ניתנה היום, י"ח אלול תשע"ה, 02 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.