1. התובעת הינה נציגות הבית המשותף ברחוב מנשה 17 בקרית ביאליק (להלן:"הבית"). הנתבעים היו בעלי דירה בבית עד למכירתה, בחודש מרץ 2013.

לטענת התובעת, סירבו הנתבעים להשתתף בהוצאות החזקת הרכוש המשותף, הכוללות את חלקם בעלות עבודות לחיזוק עמודי התמיכה של הבניין בסך 1,870 ₪ ודמי ועד לחודשים ינואר-מרץ 2013 בסכום כולל של 240 ₪.

1. נציג התובעת, מר שטיינברג, העיד כי חיזוק העמודים התומכים נדרש בעקבות דרישה שהגיעה ממהנדס העיר ביום 13.6.11, במסגרתה חויבו בעלי הדירות לתקן את עמודי התמיכה בתוך 60 יום, בשל סדקים שהתגלו בחלקם התחתון, עקב התנפחות הבטון מפגיעת רטיבות במוטות הברזל של העמודים. המכתב צורף לכתב התביעה.

כן העיד שטיינברג, כי כל בעלי הדירות בבית החליטו, באסיפה כללית שקיימו לבצע את התיקון הנדרש, וכי התיקון בוצע לאחר שכל בעלי הדירות בבית פרט לנתבעים שילמו את חלקם.

1. לטענת הנתבעים, אין הם מחויבים לשאת בתשלום עבור עבודות חיזוק העמודים, שכן אלה נדרשו רק משום ששניים מבעלי הדירות בבית הוסיפו מרפסות לדירותיהן, ולולא הוספת אותן מרפסות כלל לא היה נדרש חיזוק העמודים.

טענה זו של הנתבע נטענה בעלמא, וללא כל תימוכין. הנתבע העיד כי מאן דהוא במשרדי העירייה אישר בפניו כי העובדה ששני בעלי דירות בבית ביקשו להוסיף לדירותיהם מרפסות היתה זרז לדרישת מהנדס העיר, אך עדותו זו הינה עדות מפי השמועה, שלא נתמכה בכל ראיה, ואין היא יכולה לסתור את האמור במכתב הדרישה מטעם מהנדס העיר, הנסמך על חוות דעת מקצועית של המהנדס טל שורק.

שטיינברג העיד עוד, כי העמודים נמצאים מסביב לבית כולו, ולא באזור המרפסות דווקא, וכי הדרישה הגיעה ללא כל קשר לבקשות לבניית המרפסות. עדותו לא נסתרה.

1. ביחס למסי הועד לחודשים ינואר-מרץ 2013 טענו הנתבעים, כי בחודש ספטמבר 2012 שילמו סך של 235 ₪ עבור תיקון הגינה לאחר השיפוץ. לטענתם, יש לזקוף את הסכום לטובת חוב מסי הועד, שכן בעלות תיקון הגינה צריכים לשאת בעלי הדירות שהוסיפו מרפסת לדירתם, משום שהבניה היא שגרמה נזק לגינה.
2. לטענה זו השיב שטיינברג, כי בוני המרפסות, הוא ומשפחת ויסמן, שיפצו את חזית החצר המשותפת אשר ניזוקה בעקבות בניית המרפסות, אולם היה צורך לשפץ גם את חלקי הגינה המצויים מסביב לבית, שלא ניזוקו בעקבות בניית המרפסות, ובעלות הוצאות גינון אלה, נשאו כל בעלי הדירות בבית.
3. עיון בקבלה שצירפו הנתבעים לכתב ההגנה, מלמד כי סך של 235 ₪ שולם על ידיהם לטובת עבודות הגינון, עוד ביום 5.9.12. הדרישה לתשלום עבור מסי הועד התייחסה לחודשים ינואר-מרץ 2013, מכאן שבמועד ששולם הסכום, לפחות ארבעה חודשים לפני כן, היה מיועד התשלום עבור עבודות הגינון, ולא ניתן לדרוש, בדיעבד, כי ייזקף לזכות מטרה אחרת. מכל מקום, דין הטענה להידחות אף לגופה, שכן שוכנעתי כי עבודות הגינון נדרשו לצורך שמירה על הקיים, ולא לצורך תיקון נזקים שנגרמו עקב בניית המרפסות.
4. עדותו של שטיינברג מהימנה בעיני, ולא נסתרה. שוכנעתי כי הן הסכום שנדרש מהנתבעים בגין שיפות העמודים והן הסכום הנדרש בגין מסי הועד (80 ₪ לחודש בגין שלושה חודשים) נדרשו לצורך החזקת הרכוש המשותף, ובהתאם לסעיף 58 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1968, חייב כל בעל דירה להשתתף בהוצאות החזקת הרכוש המשותף.
5. חובת ההשתתפות בהוצאות החזקת הרכוש המשותף קבועה בסעיף 58(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, המורה כדלקמן:

"בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, ולהבטחת השירותים המחויבים על פי דין, או המקובלים על פי הנוהג, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות בבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שעור השתתפות אחר.

לעניין זה "החזקה תקינה" – שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות."

סעיף 12 לתקנון המצוי קובע מהו הרוב הדרוש לצורך קבלת החלטות באסיפה כללית ומורה כדלקמן:
"(א) החלטות האסיפה הכללית יתקבלו ברוב דעות.

(ב) החלטה המטילה על בעל דירה חובות או תשלומים מסוג או שיעור שלא
פורשו בפרק ו' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969, או בתקנון זה, או המשנה
את זכויותיו, לא יהיה לה תוקף לגבי אותו בעל דירה, אלא אם הסכים לה."

מצירופם של סעיפי החוק הנ"ל, עולה שהחלטה שעניינה שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, היינו החזקה תקינה כהגדרתה בסעיף 58 לחוק, תתקבל ברוב דעות, ותחייב גם בעל דירה שלא הסכים לה.

ראו לענין זה: ע"א 4329/03 (י-ם) עדנה וינברגר נ' נציגות הבית המשותף ברחוב אוסישקין 21, ירושלים.

1. איני מקבלת את טענת הנתבע לפיה הוצאות תיקון עמודי התמיכה ותיקון הגינה נדרשו רק משום שבעלי שתי דירות בבניין הוסיפו לדירותיהן מרפסות. שוכנעתי כי חיזוק העמודים נדרש לצורך שמירה על בטיחות המבנה, ותחזוקתו התקינה, וכי שיפוץ הגינה נעשה אף הוא לשם שמירה על הקיים.

הוכח כי עבודות שיפוץ העמודים והגינה היו בבחינת שמירה על מצבו של הבית כפי שהיה עם סיום בנייתו, אין בהן משום הוספה, אלא חידוש הרכוש המשותף שהתבלה במרוצת השנים.

לפיכך, חייבים הנתבעים לשאת בהוצאות אלה, אף אם לא הסכימו להן.

1. אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את סכום החוב בסך 1870 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.11 ועד מועד התשלום בפועל, בצירוף 240 ₪ בגין חוב דמי הועד.

בנוסף, ישלמו הנתבעים לנציג התובעת שהתייצב לדיון, שטיינברג רפאל, שכר בטלה והוצאות אישיות בסך 800 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ערעור ברשות לבת המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.