1. תביעה לתשלום נזקי הפרשים שנגרמו לתובעת בגין אירוע תאונתי מיום 18.7.13 בו היו מעורבים רכבי הצדדים, ותביעה שכנגד.

לגרסת נהגת התובעת עת נסעה ברח' עמיעוז באשקלון, בנתיב הימני בכיוון ישר, הבחינה במשאית העומדת ברח' התקווה, הניצב לרח' עמיעוז, ולאחר שהמשיכה בדרכה בנתיבה מבלי לסטות ממנו, שמעה לפתע "בום", הסתכלה אחורה וראתה שמשאית הנתבע פגעה ברכבה כאשר נסעה אחורנית באופן רשלני.

נהגת רכב התובעת העידה כי הפגיעה היתה עת נסעה בנתיב הנסיעה כדין וארעה בזווית של 90 מעלות, כך שרכב התובעת ניזוק לאורך צדו הימני.

הנהגת העידה כי הנתבע האשים אותה בהתרחשות התאונה ועזב את המקום מבלי להחליף עמה פרטים (ואף לא נטל את פרטיה).

2. לגרסת הנתבע ביום התאונה נכנס לרח' התקווה בפניה שמאלה מרח' עמיעוז, ברח' התקווה עצר את המשאית על מנת לתת זכות קדימה לילדים שחצו, ופתאום שמע את נהגת רכב התובעת נכנסת במהירות במשאית מאחורה ובמראות ראה שעברה את המשאית.

הנתבע מייחס את הפגיעה לעובדה כי לגרסתו עמדה המשאית כשהיא בולטת אל הכביש כ-15 ס"מ, ונהגת התובעת שהגיעה במהירות ניסתה להשתחל ועברה ושפשפה את כל צדו הימני של רכבה.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

3. לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, לאור העדויות שנשמעו בפני ומצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעת באשר להתרחשות התאונה, וכי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחתה.

נהגת התובעת העידה בפני בעדות ברורה, קוהרנטית ואשר הותירה בי רושם מהימן, ואולם מלבד אמינותה, נתמכת גרסתה בכלל הראיות שהוצגו, כמו גם בכלל נסיבות העניין.

הנהגת העידה כי נהגה ברכב בנתיב הימני בכיוון ישר לפנים ועל כך אין מחלוקת. כן, אין מחלוקת כי המשאית עמד בעת שארעה התאונה ברח' התקווה, בניצב לרח' בו נסע רכב התובעת ובניצב לרכב התובעת בעצמו. בנסיבות אלה, ואף לו אכן בלטה המשאית 15 ס"מ כטענת הנתבע אל הכביש, אין זה סביר כי נהגת התובעת לא תוכל להתגבר על מכשלה זו, לא ברור מדוע ישנו צורך להשתחל כטענת הנתבע ולא סביר כי תפגע במשאית בשל בליטה כה מינימאלית.

תימוכין נוספים לגרסת התובעת יש לראות בתמונות הנזקים. על פי תמונות נזקי רכב התובעת הנזק החל לכל המוקדם במראה מצד ימין של הרכב כאשר אין כל פגיעה בחלקו הקדמי של הרכב ולא בפינה הימנית, נזקים שהיו מצופים להתקיים אילו אכן היתה נהגת התובעת פוגעת כגרסת הנתבע במשאית העומדת וחוסמת את דרכה.

המדובר בפגיעת מעיכה ושפשוף לאורך צד ימין, שכן רכב התובעת היה בנסיעה.

על פי התמונות שצילמה נהגת התובעת מיד לאחר התרחשות התאונה ניתן לראות כי שרידי המראה התנפצו במרכז נתיב הנסיעה, באופן שמחזק את גרסת הנהגת לפיה נסעה כל העת כדין בנתיב הנסיעה ולא סטתה ממנו, וודאי לא כדי "להשתחל", ואילו המשאית היא זו אשר נסעה אחורנית ולא הבחינה ברכב התובעת החולף בכביש ופגעה בו. מיקום שרידי המראה במרכז נתיב הנסיעה אינם מתיישבים עם גרסת הנתבע באשר למיקום התאונה, בסמוך יותר למדרכה (בלט 15 ס"מ בלבד כגרסתו).

יתר על כן, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת כיצד מצוי מוקד הפגיעה במשאית דווקא בצד אחורי ימני, כאשר לפי גרסת הנתבע רכב התובע הגיח במהירת מכיוון צדה האחורי שמאלי של המשאית.

4. לתמיכה בגרסתו טען הנתבע בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי דודו, שהמתין לבואו מחוץ לביתו, על מדרגות הבית, חזה בהתרחשות התאונה ויעיד על כך, ואף צורף תצהיר עדותו. הנתבע טען כי ממדרגות ביתו של העד ניתן היה לראות את התרחשות התאונה, כפי שציין העד בתצהירו. אלא, שבניגוד גמור לטענת הנתבע ולאמור בתצהיר העד, התברר מהלך עדותו בבית המשפט כי לא ראה את התאונה מתרחשת, אלא עדותו הינה סברתו לפי הנזק שראה ברכב התובעת. לפיכך, אין מקום לתת כל משקל לעדות העד מר יבגני סינגוף משאין בעדותו כדי לתרום לבירור המחלוקת.

עוד יצוין, כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להתנהלות הנתבע, החל מסירובו או התחמקותו ממתן פרטים וכלה בהשתהותו בהעלאת דרישת שיפוי לנזקיו, וחמור מכך, השיהוי הכבד שחל במתן חוות דעת השמאי מטעמו, מעל לשנה לאחר התאונה, והיותה נסמכת על תמונות שלא צולמו ע"י השמאי, כי אם ע"י הנתבע, מבלי לבדוק את הרכב ומבלי שהוצגה חשבונית תיקון בפועל.

אף בנסיבות אלה יש כדי לכרסם באמינות גרסת הנתבע.

5. מכל המקובץ, התביעה העיקרית מתקבלת באופן חלקי, למעט רכיב "טרדה ובטלה" שלא הוכח ואין נהוג לפסוק פיצוי בגינו בתובענות מסוג זה, וודאי בהעדר הוכחה, ופיצוי חלקי עפ"י אמדן בית המשפט בגין הנחת העדר תביעות בסך 1,200 ₪, תחת הסכום הנתבע, בהעדר כל ראיה להוכחת הזכאות הפוטנציאלית להנחה וסכומה.

לפיכך, ישלם הנתבע לתובעת את סכום הנזק בסך של 4,003 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.7.13 ועד למועד התשלום בפועל.

כן, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.