זוהי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך של 6,912 ₪ אשר צורפה לה בקשה להארכת מועד.

האזהרה על פתיחת תיק ההוצאה לפועל נמסרה לנתבע ביום 11/9/13, ההתנגדות והבקשה להארכת מועד הוגשו לתיק ההוצאה לפועל ביום 27/10/14, איחור של 16 ימים. לטענת הנתבע נודע לו מאביו על התביעה רק ביום 2/10/14, לפיכך סבר כי ההתנגדות תוגש במועד, דבר שהתברר כשגוי עת בדק את מועד המסירה בתיק ההוצאה לפועל. מנגד, טענה התובעת כי בפי הנתבע אין כל טעם מיוחד להארכת מועד.

כתב התביעה הוגש כנגד הנתבע וכנגד ג'נסיס הנדסת מבנים בע"מ (להלן: "החברה"). עיון בכתב התביעה מלמד על חוב כספי בגין חיובים שוטפים בסך של 3,960.40 ₪ ובגין ציוד בסך 2,124 ₪, נכון ליום 31/7/13.

הנתבע נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

גרסת הנתבע כנגד התביעה כפי שזו עולה מתצהירו הינה, כי הוא לא התקשר עם התובעת, הוא לא חתם על המסמכים שצורפו לכתב התביעה ואין לו כל יריבות עם התובעת בנוגע לתביעה. להשלמת התמונה אציין כי הנתבע אישר שרכש מכשיר מהתובעת שבגינו הוא משלם את חיוביו כסדרם. עוד טען הנתבע, כי אין לו כל קשר עם החברה, וחשבון הבנק ממנו בוצעו תשלומים לטובת התובעת אינו שייך לנתבע.

במהלך החקירה הנגדית התברר כי החברה היתה בבעלות אביו של הנתבע עד לשנת 2006, אז נמכרה לאחר ושלנתבע חשבון בבנק לאומי שפרטיו בידי התובעת. הנתבע הכחיש בחקירה הנגדית כל קשר לחברה וכל התקשרות עם התובעת.

בסיום הדיון, התחייב הנתבע למסור לתובעת בתוך 30 ימים תדפיסי החשבון בבנק לאומי. והתובעת ביקשה אורכה של 60 ימים לבחינת הטענות שהתבררו בחקירה הנגדית, בקשה שהתקבלה.

ביום 15/7/14, הגישה התובעת הודעה לפיה היא מבקשת לחייב את הנתבע לשתף פעולה עם התובעת ולמלא טופס הונאה לשם בדיקת טענות הנתבע, בהתאם לנוהלי התובעת. חרף החלטה מיום 15/7/14, המורה לנתבע להגיש תגובה להודעה, לא התקבלה כל התייחסות מהנתבע מדוע הוא מסרב למלא טופס הונאה. בנסיבות אלו ניתן צו לסיכומים בכתב.

ככלל, הנתבע חזר בסיכומיו על הטענות שנטענות בתצהיר התומך בהתנגדות. הנתבע הוסיף כי לא קיבל לידיו את הודעת התובעת מיום 15/7/14.

מנגד, הצביעה התובעת על העובדה, שעל שמו של הנתבע חשבון בבנק לאומי, שפרטיו היו מעודכנים אצל התובעת, לשם תשלומים שוטפים לתקופה המתחילה ביום 4/10/10 ומסתיימת ביום 4/4/11, ומספר חיובים חזרו מסיבת "אין כיסוי מספיק". כשנשאל הנתבע כיצד הגיעו פרטי החשבון לידי התובעת, השיב הנתבע: "אני לא יודע". כמו כן, לא מצאתי במסמכים שלפני, שהנתבע עמד בהתחייבות למסור לתובעת תדפיסים של חשבון הבנק. לטענת התובעת, החזרות החיובים מחשבון הנתבע, יש בהם ללמד כי הנתבע ידע כי קיים חוב כלפי התובעת ויש בכך בכדי לסתור את טענת הנתבע כי ידע על החוב לראשונה בחודש אוקטובר 2013.

עוד הצביעה התובעת על העובדה כי הנתבע טען שהחתימה על גבי המסמכים אינה חתימתו, אך הנתבע בחר שלא לשתף פעולה על התובעת ולא פעל למלא טופסי הונאה כפי שהתבקש לעשות על ידי התובעת. עוד טענה התובעת, כי טענת הנתבע שאין לו קשר לחברה נסתרה בעדותו שבמסגרתה העיד כי החברה הייתה בעבר בבעלות אביו.

לאחר ששקלתי ובחנתי את הנסיבות שלפני, אני מוצאת לקבל את הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות ולאפשר לנתבע להתגונן בטענה שהוא לא חתם על מסמכי התובעת, זאת בהתחשב בהלכה הפסוקה שיש לתת עדיפות לקבלת החלטה לגופו של עניין, ובענייננו, טענת הנתבע כי לא חתם על המסמכים, יש בה הגנה אפשרית כנגד התביעה. למען הסר ספק, ההתנגדות מתקבלת רק בטענה שהנתבע לא חתם על מסמכי התובעת.

יחד עם זאת, אני סבורה שיש להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת פיקדון כספי בקופת בית המשפט, נוכח הבקיעים שהתגלו בגרסת הנתבע, הן לעניין חשבון הבנק והן לעניין אי גילוי כל הפרטים הנוגעים לחברה.

אי לכך, אני קובעת כי הבקשה להארכת מועד מתקבלת.

אשר על כן, בהינתן האמור, אני קובעת כי ההתנגדות תתקבל לאחר שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 1/2/15, פיקדון כספי בסך של 3,000 ₪. לאחר ההפקדה, יעבור ההליך לסדר דין מהיר, התצהיר התומך בהתנגדות ישמש ככתב הגנה בתיק והצדדים ישלימו מסמכים בהתאם להוראות הדין.

אי הפקדת הפיקדון במועד שנקבע, יביא לדחיית ההתנגדות.

הוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪ יבואו בחשבון בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ה, 29 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.