1. לפני תביעה כספית על סך 8,846 ₪ במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת בגין שירותים שהעניק לה במהלך חודש יוני 2012. התובע הינו הבעלים והמפעיל של עסק שנותן שירותי הדרכות ומשחקי ניווט סלולריים הידוע בשמו המסחרי "יש לאן". הנתבעת הינה עמותה המרכזת מרכז סיודי תנ"ך למסגרת בית ספר שדה כפר עציון.

2. כעולה מפרשת התביעה, ביום 21.6.12 וביום 3.7.12, העניק עסקו של התובע שירותי הדרכה ביפו העתיקה לקבוצות משתתפים מטעם הנתבעת. זאת על יסוד טופסי הזמנה (ת/1 ו-ת/2) החתומים על ידי נציגי העמותה. לטענת התובע, דרישות התשלום בהתאם לשירותים שניתנו וטופסי ההזמנה - נשלחו לנתבעת בסמוך לאחר מכן. משבושש התשלום להגיע, ניסה התובע ליצור קשר במספר הזדמנויות שונות עם נציגי הנתבעת, מר גיא ב"ק ומר ירון רוזנטל. בכתב התביעה מפורטת מסכת הפניות הטלפוניות שיזם התובע לנציגי הנתבעת כמו גם תמלילי השיחות. כמו כן, צורפו פניות נוספות באמצעות תכתובת נוספת בין הצדדים בדואר אלקטרוני. הנ"ל צורפו כנספחים לכתב התביעה. התובע מפרט בכתב תביעתו את סכום התביעה הכולל –

א. חשבונית מס' 203 על סך של 1,350 ₪ קרן ובצירוף תשלום פיגורים בגובה 0.5% ליום איחור וכן הצמדת מדד בהתאם לתנאי ההזמנה בסך 3,145.5 ₪ ובסה"כ 4,528.5 ₪.

ב. חשבונית מס' 216 על סך של 1,350 ₪ ובצירוף תשלום פיגורים בגובה 0.5% ליום איחור וכן, הצמדת מדד בהתאם לתנאי ההזמנה בסך 2,936.25 ₪ ובסה"כ 4,318.25 ₪.

סה"כ עותר התובע לפסוק לו סך 8,846 ₪.

4. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ואולם, נציג מטעמה התייצב במועד הדיון שנקבע לשמיעת הצדדים. נציג הנתבעת לא הכחיש את טענות התובע באשר לשירותים שניתנו על ידו לנתבעת ואת חתימות נציגי הנתבעת על גבי טופסי ההזמנה ( ת/1 ו-ת/2). נציג הנתבעת טען, כי נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לשיעור העמלה שיש להפחית מסכום התמורה (בטופס ההזמנה הטרמינולוגיה הינה "הנחת סוכן") כאשר בטופסי ההזמנה נקבע שיעור העמלה על כ-10% ולשיטת הנתבעת הייתה אמורה עמלה זו לעמוד בשיעור 15%.

דיון והכרעה:

5. לאחר שעיינתי בכתב התביעה שמעתי טענות ועדויות הצדדים בפני ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, הריני לקבל את התביעה בעיקרה. להלן נימוקיי:

ראשית ועיקר, עסקינן בטופסי הזמנה בני עמוד אחד הפשוטים לקריאה ולעיון ואשר הינו בבחינת חוזים אשר נכרתו בין הצדדים על יסוד היצע וקיבול. אין חולק, כי נציגי הנתבעת חתמו על טופסי ההזמנה המהווים כאמור חוזים לכל דבר ועניין ומשכך, הינם מחוייבים לתנאיהם.

הנתבעת כאמור מודה בביצוע השירותים על ידי התובעת והמחלוקת העיקרית הייתה אך עניין העמלה. עם זאת, הנתבעת בחרה שלא לשלם דבר ע"ח חובה משכך, סבורני, כי יש לפרש מחדלה של הנתבעת כהתחמקות מתשלום חובה כלפי התובע להבדיל ממחלוקת לגיטמית שנתגלעה בין הצדדים.

6. במקרה זה יש לטעמי אף להתייחס לסעיף הפיצויי המוסכם שצויין בחוזה באשר לאיחור בקבלת התמורה. בהתאם לסעיף זה, איחור בקבלת התמורה יגרור אחריו פיצוי מוסכם בגובה 0.5% מסך התמורה, בגין כל יום איחור. כעולה מכתב התביעה, התובע פנה בהזדמנויות שונות לנתבעת בעניין הסדרת התשלום. ומשלא נענה- פנה לבית המשפט.

ככלל, עקרון חופש החוזים מחייב הימנעות מסטייה מן המוסכם בהתקשרות חוזית בין צדדים, ובלבד שהחוזה ערוך כדין, בהתאם לדיני החוזים על היבטיו השונים.

פיצויים מוסכמים הוסדרו בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970, הקובע כדלקמן:

15. פיצויים מוסכמים

1. הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.

על פי הדין וההלכה הפסוקה, יש לכבד שיעור הפיצויים המוסכמים, למעט במקרים חריגים בהם נמצא כי שיעור הפיצוי המוסכם חורג ממתחם הסבירות, בית משפט אינו מתערב בשיעור הפיצויים המוסכמים, אלא כאמור בנסיבות מיוחדות (ראו: תא"ק 21828-08, סילון נ' דניאל ;ע"א 4481/90, ישראל אהרון נ' פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנים בע"מ פ"ד מז (3) 427; ע"א 539/92, מטלוב (אלוף) זקן נ' דוד זיזה (1994) פ"ד מח(4) 189 , ע"א (חי') 2202-04-11, פני סמדג'ה נ' ליאוניד טרגר.

7. לא אכחד, כי ספק בעיני האם קביעת שיעור פיצוי מוסכם בשיעור של כ- 0.5% לכל יום איחור -עומד במתחם הסבירות שכן, הינו מגלם שיעור ריבית שנתית על חיוב כספי של לכל הפחות כ- 180% שנתית. כמו גם, השיהוי הרב בנקיטת הליך משפטי על ידי התובע שאין לדידי לזוקפו לחובת הנתבעת כאשר החשבוניות יצאו בחודשים יוני- יולי 2012 ואילו התביעה הוגשה רק בחודש נובמבר 2013. משכך, נתונה לבית המשפט סמכות להפעלת שיקול דעת בעניין זה כאשר בית המשפט מגיע למסקנה שיש להפחיתם אם מצא שהפיצויים שנקבעו הינם ללא כל יחס סביר לנזק שניתן לראותו מראש. מאידך, ברי, כי משלא התקבלה תמורה במועד עליו סוכם, כאמור והתובע נדרש לנקיטת הליכים משפטיים יש להכיר בסעיף הפיצוי המוסכם במידה ראויה.

8. סוף דבר- הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.6.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, הריני מחייב את הנתבעת לשאת בפיצוי מוסכם של 850 ₪. כן תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 1,200 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, יד' באייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.