לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, המורה לרשות המיסים להימנע מפעולות אכיפה וגביה של חוב שבמחלוקת. לטענת המבקשת, החל המשיב בפעולות אכיפה אגרסיביות בגין חוב, אשר לטענתה, שנוי במחלוקת, ובכללן פתיחה בהליכי חדלות פרעון נגד המבקשת שהדיון בה קבוע ליום 17.11.2013 בבית המשפט המחוזי מחוז מרכז.

בד בבד עם הגשת הבקשה לצו מניעה זמני, הגישה המבקשת המרצת פתיחה במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן צו הצהרתי, המורה, כי לא הגיע מועד פרעונו של חוב שבמחלוקת לרשות המיסים.

לבקשה למתן צו מניעה זמני צורף תצהירו של מר יוסף שחם. יצוין, כי ביום הדיון הוגש תצהיר נוסף של הגב' נאוה אנוש. כאשר קראתי את תצהירו של מר יוסף שחם, לא הבנתי באיזו מסגרת ובאיזה "כובע" ניתן התצהיר. מר שחם נמנע מלציין מה הקשר שלו לחברה המבקשת. רק במהלך הדיון, לשאלותיי, השיב "אני עובד בחברה שבקיא בחומר שנידון כאן. בעל המניות זה בן אנוש שהוא בנה של נאוה שהגישה תצהיר...".

מוזר, שכעובד החברה משכורתו של מר שחם צמחה בצורה דרסטית. בשנת 2009 משכורתו השנתית הסתכמה ב-237,250 ₪; ב-2010 עלתה משכורתו השנתית ל-598,453 ₪; וב-2011 צמחה משכורתו השנתית עד ל-946,570 ₪...

עובדות אלה יש בהן כדי להצביע ולחזק את הדברים שייכתבו להלן לגבי התנהלותם של מר שחם והגב' אנוש.

בתצהירו טען מר שחם, כי החברה הינה חברת תוכנה לניהול עסקים, המשמשת אלפי לקוחות בארץ ובעולם וכי ניתן נגד החברה פסק דין הדוחה את ערעורי המס שהגישה לשנים 2007-2000. מר שחם "שכח" לציין, כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (אליו עוד אתייחס בהמשך) וכי בקשה זו נדחתה על ידי כב' השופט ד"ר י' מרזל, אשר אף חייב את המבקשת בהוצאות בסך 10,000 ₪.

ביום 19.8.2013 הגישו חמישה עובדים בכירים בחברה לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, בקשה להורות על כינוס אסיפת נושים ובעלי מניות לצורך גיבוש הסדר ומינוי נאמן לאישור נושי החברה.

ביום 8.10.2013 הגישה רשות המיסים את תשובתה לבקשת המנהלים למינוי נאמן בה היא מודיעה, כי היא מסכימה למינוי נאמן, נוכח העובדה, כי היא הנושה המהותית והיחידה שיש לחברה.

ניתן היה לדחות את הבקשה שבפניי ולו מהטעם, שלבקשה לא צורפה התחייבות של המבקשת בניגוד לתקנה 365(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת, כי "לבקשה תצורף התחייבות של המבקש לפיצוי מי שאליו מופנה הצו, בגין כל נזק שייגרם לו על ידי הצו הזמני, אם תיפסק התובענה או יפקע הצו מסיבה אחרת".

כאן מן הראוי לציין, כי ביום 1.8.2013 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) את ערעורם של המבקשת ושל יוסף שחם ונאוה אנוש, על השומות והקנסות שקבעה רשות המיסים. בית המשפט המחוזי לא השאיר אבן על אבן ודחה אחת לאחת את טענותיהם של המערערים ודחה את הערעורים "על ראשם קרבם וכרעיהם". בנוסף, חייב בית המשפט המחוזי את המערערים בהוצאות גבוהות בסך 350,000 ₪.

לכך יש להוסיף, כי ביום 25.3.2009 נפתחה חקירה פלילית כנגד המבקשת, שחם ואנוש בשל חשד לזיופים, ובסופו של יום הוגש נגד שחם ואנוש כתב אישום חמור. ביום 3.2.2011, במסגרת הסדר טיעון, הורשעו שחם ואנוש בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות הבאות:

א. ניהול מערכת חשבונות כוזבת.

ב. הקטנת ההכנסות המדווחות של החברה בסכום של 20 מליון ₪ בשנים 2008-2000 ולרשויות המע"מ הוקטנו עסקאות בסך 55 מליון ₪.

ג. הגדלת ההוצאות המדווחות של החברה בסכום של 35 מליון ₪ בשנים 2008-2000.

ד. משיכת כספים מהחברה לשימוש פרטי בסכום של כ-30 מליון ₪ בשנים 2008-2000.

לטענת המשיבה, בעקבות פסק הדין של כב' השופט ד' מינץ, נותרה המבקשת חייבת כ-35 מליון ₪ לטובת מע"מ (אגב, גם סכום זה "נשכח" בתצהירו של מר שחם), 20 מליון ₪ שטרם שולמו "ויש את החוב במישור האישי שלא שולם של 60 מליון ₪".

מן הראוי לציין, שב"כ המבקשת ביקש לחקור את שני המצהירים מטעם המשיבה (הגב' נילי מזרחי, המשמשת כגובה ראשית בפקיד שומה ירושלים 1, והגב' נטלי תורג'מן, אשר טיפלה בצווים שיצאו למערערים בהיותה מפקחת בחוליית פשמ"ג והמשמשת היום כרכזת).

מאידך, נחקר גם מר שחם על תצהירו (תצהירה של הגב' אנוש זהה לחלוטין לתצהירו של מר שחם).

ייאמר מיד, התרשמתי, כי מר שחם הינו אדם חלקלק (בלשון עדינה), אשר עושה שימוש ציני בבית המשפט, וכל התנהלותו נראית מוזרה (בלשון המעטה). מר שחם התפטר מניהול המבקשת בחודש מאי 2009, בעקבות החקירה שנפתחה נגדו על ידי רשות המיסים והעביר את מניותיו לבן אנוש "בסכום סמלי", למרות ש"לבן אנוש לא היה את הכסף לרכוש את החברה" (עמ' 4 שורה 1 לפרוטוקול). למרות זאת, הודה מר שחם בחקירתו הנגדית, כי חתם על דוחות החברה בתקופה שלא היה מנכ"ל החברה. הוא גם הודה, כי הדוחות הוגשו באיחור וכי דוח לשנת 2012 טרם הוגש.

הנה כי כן, מר שחם הוא האדם שמבקש צו מניעה זמני, כאשר עקרונות היושר רחוקים ממנו והלאה. הוא מגיע לבית המשפט בידיים לא נקיות, ולאחר שביצע מעשים פליליים חמורים (טרם ניתן גזר דין בעניינו).

יתרה מזו, כדי לבסס זכות לצו מניעה, על המבקש להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם לו, ואולם לא מצאתי, כי נטענה טענה מעין זו על ידי המבקשת, ובוודאי שלא הובאו ראיות לכך.

מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה וסיכויי התביעה (המרצת הפתיחה) אינם מזהירים בלשון המעטה.

יצוין, כי בסיום סיכומיו "הסכים" ב"כ המבקשת לסגת מחלק מטענותיו וצימצם את בקשתו לצו מניעה זמני.

המבקשת לא טרחה לשלם את סכום ההוצאות הגבוה שנפסק על ידי שני שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים והיא מגיעה לבית המשפט בחוסר תום לב מוחלט.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ד, 15 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.