1. תביעה ותביעה שכנגד.

2. בכתב התביעה, טען התובע, כי ביום 9.8.2013 אירעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו מ.ר 81-580-17 (להלן : "רכב התובע") בעקבותיה ניזוק רכבו. לטענת התובע, תוך כדי נסיעתו בשדרה בקרית אתא, בכביש חד- סטרי במסלול הימני, רכב אחר. מ.ר 60-521-78 (להלן: "רכב הנתבע") נהוג בידי הנתבע והתובע שכנגד (להלן : "הנתבע") "חתך את מסלול נסיעתי על מנת להיכנס לחניה שזה נמצא בצד ימין שלי..". לטענת התובע, כתוצאה מן ההתנגשות ברכבו נגרמו לו הנזקים שלהלן: נזק לרכב עפ"י חוות הדעת- סך 4,150 ₪; סך 680 ₪ בגין עלות שכרו של השמאי והפסד ימי העבודה. התובע העמיד תביעתו ע"ס 6,330 ₪.

3. גרסת הנתבע בכתב הגנתו ובכתב תביעתו שכנגד - שונה. לטענתו, מדובר בכביש חד סטרי – חד מסלולי. לטענת הנתבע הוא נסע לפני רכב התובע ואותת ימינה, כאשר לפתע התנגש רכב התובע ברכב הנתבע, שניסה לחנות בחניה מצד ימין לכיוון נסיעת הרכבים. הנתבע טוען כי התובע הודה באחריותו לתאונה.

4. הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סך 5,866 ₪. לטענתו, ניזוק רכבו עקב התאונה והוא קיבל פיצוי על נזקיו מחברת הביטוח שביטחה רכבו בביטוח מקיף, ולפיכך נגרמו לו ההפסדים שלהלן: סך 1,866 ₪ בגין השתתפות עצמית ששילם הנתבע; סך 2,300 ₪ בגין כינון וסך 1,700 ₪ בגין הפסד הנחות לשנה הבאה.

5. בכתב ההגנה לכתב התביעה שכנגד, חזר התובע על גרסתו בכתב התביעה.

6. בדיון שהתקיים ביום 1.7.2014 העידו בפניי התובע, רעייתו הגב' רבקה ושדי והנתבע. בנוסף, הגישו הצדדים את המוצגים הבאים: ת/1 – תמונה המתארת מצב הרכבים בעת ההתנגשות; ת/2 - תמונות הנזקים שנגרמו לרכב התובע; נ/1 - תמונות הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע.

7. בעדותם בפניי דבקו כל אחד מבעלי הדין בגרסתו; התובע העיד, כי "אני נסעתי במסלול הימני המיועד לנוסעים ישר בצומת. רכב הנתבע חתך אותי מצד שמאל. הוא בא מאחור וחתך בין שתי מכוניות" (עדות התובע בעמוד 1 שורה 15 ו- 16 ). מאידך העיד הנתבע כי:

"מעט לפני הנתבע יש חניה. התובע נסע בנתיב הימני אחריי. אני נסעתי לפניו. לפני הפניה ימינה יש חניה קטנה, אותתי ימינה על מנת להיכנס לחניה. כשבאתי להיכנס לחניה התובע נכנס בי" (עדות הנתבע בעמוד 2 שורות 5-7 לפרוטוקול).

יצויין כי עדותה של עדת התביעה הגב' רבקה ושדי תומכת בגרסת התובע. לפי עדות זו הנתבע הגיע "מאחור וחתך אותנו מקדימה.. "(עדותה בעמוד 3 שורות 15 ו- 16 לפרוטוקול).

8. שתי גרסאות סותרת יש בפניי, זו של התובע, לפיה הוא נסע לפני רכב הנתבע, ורכב הנתבע נסע במסלול השמאלי וניסה להיכנס ימינה לחניה מבלי להתחשב בכך שרכב התובע נוסע במסלול הימני; וגרסת הנתבע, לפיה התובע נסע מאחורי רכב הנתבע ורכב זה התנגש ברכב הנתבע כאשר הנתבע מנסה להיכנס שמאלה לחניה. מבין שתי הגרסאות אני מבכר את גרסת התובע, אולם לטעמי שני הנהגים תרמו להתרחשות התאונה כפי שעוד אבהיר להלן.

9. כאמור, החלטתי לבכר את גרסת התובע הן לאור התמונה המתארת את מצב הרכבים ברגע ההתנגשות והן בשל אופיים של הנזקים שנגרמו לשני הרכבים.

10. ראשית, בניגוד לעמדת הנתבע בכתב ההגנה מטעמו אני קובע כי מדובר בכביש חד סטרי- דו מסלולי, ולפיכך במקום התאונה יכולים לנסוע שני רכבים במקביל. למסקנה זו אני מגיע נוכח התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט בהן נראה בבירור כי במקום שני מסלולים.

11. בנוסף, הגעתי למסקנה כי עמדת התובע מסתברת יותר. לפי התובע, רכב הנתבע נסע במסלול השמאלי ואילו התובע נסע במסלול הימני ובשלב מסויים "חתך" רכב הנתבע את רכב התובע וניסה להיכנס לחניה. גרסה זו מתיישבת עם התמונה שצולמה מייד לאחר התאונה. בתמונה זו נראה רכב הנתבע במסלול השמאלי כאשר הוא נוטה ימינה ואילו רכב התובע במסלול הימני. מצב הרכבים אפוא מתיישב עם גרסת התובע.

12. בנוסף, מוקדי הנזק אף הם מתיישבים עם גרסת התובע. התובע טען כי רכב הנתבע "חתך אותו" דהיינו ניסה להיכנס תוך כדי נסיעתו מן המסלול השמאלי אל החניה כאשר הוא חותך את המסלול הימני. מאידך טוען הנתבע כי תוך כדי כניסה לחניה, רכב התובע התנגש ברכבו. אילו גרסת הנתבע נכונה היינו מצפים לראות ברכב הנתבע מעיכה, אלא שעיון בתמונות הנזק ברכב הנתבע מעלה כי אין כל מעיכה אלא שפשוף לאורך חלקו הימני של הרכב. אף ברכב התובע נראה שפשוף בפינה השמאלית קדמית. מוקדי הנזק תומכים, אפוא, בגרסת התובע.

13. האם יש לייחס לתובע רשלנות- המהוה אשם תורם לתאונה. נראה, כי אילו התובע היה נוהג בזהירות והיה נותן דעתו לרכבים הנוסעים במקביל לו במסלול השמאלי, היה יכול למנוע את התאונה. ההתנגשות בין שני הרכבים היתה לאחר שרכב הנתבע סטה ימינה. עיון בתמונות מעלה כי רכב התובע היה בחלקו הגדול במסלול הימני, ולפיכך, המסקנה המתבקשת היא שהיה לתובע די והותר זמן לראות שרכב הנתבע נכנס ימינה לתוך מסלולו (ראו מצב שני הרכבים). מסקנתי זו מתחזקת נוכח דברי עדת התביעה - הגב' ושדי, אשר העידה כי בעת ההתנגשות היה רכב התובע בנסיעה (בעמוד 3 שורה 16). לפיכך, אילו היה התובע ער לתנועת כלי הרכב על הכביש, היה סיפק בידו לבלום מבעדו מועד, ובכך למנוע את ההתנגשות בין שני הרכבים.

14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתמונות, מצאתי להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 20%.

15. באשר לנזקים: התובע הוכיח כי נגרמו לו הנזקים שלהלן: סך 4,150 ₪ המהווה עלות תיקון הרכב לפי חוות דעת שצורפה לכתב התביעה ואשר לא הופרכה; וסך 680 ₪ בגין עלות חוות הדעת. מן הסכום הנ"ל (סך 680 ₪) יש להפחית את המע"מ בגין חוות הדעת, מאחר ומדובר ברכב מסחרי, ועל כן הסכום בגין שני ראשי הנזק הוא 4,726 ₪. לסכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום הכנת חוות הדעת (27.10.2013) ולפיכך הוא עמוד על סך 4,766 ₪.

16. יתר ראשי הנזק אותם תבע התובע לא הוכחו.

17. באשר לנזקי הנתבע - הוכח כי סכום ההשתתפות העצמית הינו 1,866 ₪. אולם לא הוכחו ראשי הנזק הנוספים. באשר לכינון, לא הוצג בפניי כל מסמך המוכיח ראש נזק זה ואף באשר ל"ביטוח לשנה הבאה" לא הובאה בפניי כל ראיה כי התובע נהנה מהנחת העדר תביעות, אדרבא עפ"י מסמך שמצורף לכתב התביעה שכנגד, הנתבע הפעיל את הפוליסה בגין נזק עצמי בשל תאונה שארעה ביום 5.8.2012 ועל כן נראה כי הנתבע לא זכאי להנחת היעדר תביעות. לפיכך נזקו המוכח של התובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.2013 (מועד עריכת חוות הדעת של התובע), עומד על סך 1,882 ₪.

18. לסיכום, לאור מסקנתי בעניין האחריות בסעיף 14 לעיל, אני פוסק לטובת התובע 80% מנזקו המוכח, ולנתבע 20% מנזקו המוכח. על כן, הנתבע ישלם לתובע סך 3,813 ₪ ואילו הנתבע ישלם לתובע סך 376 ₪.

19. בנסיבות העניין, ראיתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪ בגין ניהול שתי התביעות.

20. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

21. לכל אחד מן הצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דיני זה לבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ד, 08 יולי 2014, בהעדר הצדדים.