עניינה של התביעה חתונת התובעים, שהתקיימה באולמי הנתבעת בשם המסחרי "טרה" בקיסריה.

עילות התביעה הינן שתיים:

התובעים טוענים כי הנתבעת לא סיפקה באירוע מפיות בשני צבעים שונים, כפי שהוזמנו, ושהיו אמורות להשתלב עם סידורי הפרחים והעיצוב כולו, עליו שילמו בנפרד, אלא רק בצבע אחד;

התובעים הביאו לאולם ארגזים ובהם 300 בקבוקי שמן זית, עליהם מדבקה מעוצבת עם תמונתם, כמתנה לאורחים, הנתבעת התחייבה להעמיד שתי דיילות שיחלקו את השי לאורחים היוצאים מן האירוע, אך לטענת התובעים לא עשתה זאת, החזירה לסוויטה שלהם רק ארגז ובו 80 בקבוקים ו-220 בקבוקים אבדו. התובעים טענו כי שוחחו עם האורחים ואף אחד לא קיבל את הבקבוק.

בדיון הוגשו לי הסכם ההתקשרות, נ/1, תרשומת בכתב יד, שהתובע העיד כי נערכה ע"י נציג הנתבעת, מנהל האירוע, מר דוד, ת/1, ותכתובת דואר אלקטרוני בין הצדדים, ת/2.

הצדדים ציינו גם את עניין "דמי המזיגה" שהוסכמו בין הצדדים, והוחזרו לתובע, אך מאחר ואין עילת תביעה בעניין, לא אדרש לכך.

לאחר ששמעתי את הצדדים, ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו כי הוסכם על מפיות בצבעים מסויימים וכי לא סופק להם מה שביקשו. בהסכם, בתרשומת ת/1 ובכל תכתובות הדוא"ל הרבות ת/2, לא מצאתי ולו מילה אחת בעניין. בסעיף 2.4.7 להסכם נ/1 נכתב רק: "עיצוב בסיס של מפות ומפיות ו-25 פמוטי כסף" וכי "עיצוב האירוע יתבצע על ידי חברת עיצוב הבית "פלאורנט" בלבד" (סעיף 3.3 להסכם). לו היתה טענה לעניין אי התאמה בין המפיות שהוזמנו לאלו שסופקו, סביר היה כי תבוא לידי ביטוי במקום כלשהו, כפי שהיה בעניין דמי המזיגה, המופיע בהסכם ובהתכתבויות הדוא"ל. בתכתובת הדוא"ל המפורטת, שניים וחצי עמודים, מיום 2/9/13 מפרט התובע אירועים וטענות שונות, עליהן לא חזר בכתב התביעה, למעט עניין שמן הזית ודמי המזיגה, ואין איזכור לעניין המפיות. כך גם לא באף אחת מהתכתובות העוקבות בת/2. אני דוחה את התביעה בעניין המפיות.

בעניין חלוקת בקבוקי שמן הזית, הודה נציג הנתבעת, מר סופר, כי הנתבעת התחייבה לחלק את בקבוקי השמן (סעיף 16 לכתב ההגנה), וכי החלה לחלקם מאוחר מידי (דוא"ל מיום 6/9/13, צורף לכתב התביעה). אני מקבלת את עדות התובעים כי חלוקת בקבוק שמן הזית עם ההקדשה האישית היתה חשובה להם כמארחים, שאורחים רבים שלהם הגיעו מחו"ל, וכי נגרמה עוגמת נפש מכך שהאורחים או רובם לא קיבלו את השי. איני מקבלת את האמור בכתב ההגנה לפיו הבקבוקים חולקו. המדובר בעובדות שבידיעתו של מנהל אירוע, מר דדי, ואם לא הובא לעדות, יש לזקוף את הדבר לחובת הנתבעת, כי לו היתה מביאה את הראיה, היתה פועלת לרעת גרסתה.

לאחר ששקלתי את הסכום, ששילמו התובעים לנתבעת עבור האירוע, והסכום ששילמו עבור שמן הזית, המדבקות והארגז, אני קובעת כי הנתבעת תפצה את התובעים בגין ההפסד ועגמת הנפש עקב אי חלוקת בקבוקי שמן הזית במועד בסך כולל של 3,000 ₪.

פסקתי את הסכום על הצד הנמוך שכן עדות התובע סבלה מסתירות רבות, כך בעניין כמות בקבוקי השמן שהוחזרו לו על ידי הנתבעת כתב בכתב התביעה 80 (סעיף 7 לכתב התביעה), בדיון העיד על 230-250 (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 16-17), ולאחר מכן תיקן את עצמו (שם, עמ' 7, שורות 2-3). בתכתובת דוא"ל מיום 2/9/13 בשעה 11:57 AM כתב שהוחזרו 120 (ת/2). בדיון גם הפנה התובע לראיות, שלכאורה מאמתות את טענותיו, אך לאחר עיון בראיות התברר כי אין כך הדבר (ת/1, פרוטוקול, עמ' 3, שורות 11-13, תכתובת מסרונים בטלפון הנייד, פרוטוקול, שם, שורות 21-31), ואז שינה התובע את גרסתו, וטען כי מדובר בהסכמה בעל פה. המדובר בהתנהלות שגרמה לבזבוז זמן שיפוטי יקר, ועל כן לא זיכיתי את התובעים בהוצאות משפט.

סכום פסק הדין, 3,000 ₪, ישולם ע"י הנתבעת לתובעים תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.