02 אוקטובר 2014

1. ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 25.8.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי למערער נכות בשיעור 15% במישור הנפשי, בגין פגיעה בעבודה מיום 25.7.2009, ולא נותרה לו נכות בתחום האורטופדי. הערעור נסוב על קביעת הוועדה במישור האורטופדי.
2. הוועדה התכנסה בעקבות פסק דין קודם שניתן בעניינו של המערער, בתיק 6926-09-12, מיום 20.6.13, בהאי לישנא:

"30. (א) הערעור מתקבל בחלקו.

(ב) עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הענקת נכות בגין הנזק שנגרם למערער במפרק ACJ. הוועדה תעיין, בהקשר זה, בחוות דעת ד"ר קאופמן ותנמק את החלטתה.

(ג) כמו כן – הוועדה תשקול האם אין בממצאי בדיקת US מיום 7.2.2012 כדי להקנות למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 42 (1) (1) לתוספת לתקנות במידה מלאה או מותאמת.

(ד) המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה".

1. טענותיו העיקריות של המערער הינן כדלהלן:
   1. הוועדה טעתה ביישום הנחיות פסק הדין. אין מחלוקת כי קיים קרע בשריר הסופרה ספינטוס, והוועדה מציינת זאת מפורשות, אולם טוענת כי נדרש קרע בדרגת חומרה בינונית לפחות על מנת להפעיל את סעיף הליקוי 42(1). בהתאם להנחיות פסק הדין היה על הוועדה לשקול הפעלת סעיף הליקוי בצורה מלאה או מותאמת אולם הוועדה לא שקלה כלל הפעלת הסעיף באופן מותאם.
   2. הוועדה שגתה בכך שהתייחסה להיעדר מגבלות תנועה בכתף, שכן הפעלת סעיף הליקוי האמור אינו תלוי בקיום מגבלת תנועה.
   3. אשר לפציעה במפרק ה- ACJ, קבע המומחה מטעם המערער, ד"ר קאופמן, כי למערער 5% נכות בשל נזק ב- ACJ, לפי סעיף 39(3) מותאם. הוועדה התייחסה רק לשאלה האם המערער פרק את המפרק, ולא התייחסה לנזק אחר, בעוד המערער לא טען כלל לפריקה. הוועדה לא ערכה למערער את המבחנים המוזכרים בחוות דעתו של ד"ר קאופמן. הוועדה התייחסה למבחן קלביש, שלטענתה היה תקין, אולם בפרוטוקולים של הוועדות כלל לא מוזכר שמבחן זה נערך למערער.
   4. האורטופד היושב בוועדה נעול בדעתו, ונמנע במקרה זה ואף במקרה קודם להפעיל את סעיף הליקוי 42(1) באופן חלקי או מותאם. בנסיבות אלה מבקש המערער להשיב את עניינו לוועדה שתתכנס בהרכב חדש.
2. המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:
   1. הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין מכוחו התכנסה ונימקה קביעתה כנדרש.
   2. בעניין הקרע החלקי ב- SSP, ציינה הוועדה כי מצבו של המערער אינו תואם את סעיף הליקוי 42(1), מאחר שסעיף הליקוי דן בפגיעה ברמה בינונית לפחות, ואילו למערער קרע חלקי וקטן. הוועדה התייחסה גם לסעיף הליקוי הדן במגבלות תנועה של הכתף וציינה כי הקרע אינו גורם להגבלה בתנועות הכתף. הוועדה התייחסה לשני הסעיפים, ואין בכך שהתייחסה להיעדר הגבלות תנועה כדי לפגוע בהנמקתה ביחס לסעיף הליקוי הדן בחומרת הקרע.
   3. פגיעתו הנטענת של המערער במפרק ה- ACJ אינה תואמת את סעיפי הליקוי, הדנים בשבר, נקע או פריקה. גם המומחה מטעמו של המערער מתאר בחוות דעתו "רגישות ומלאות רקמה רכה ב- ACJ" ומציין כי תנועות הכתף מלאות וישנה יציבות שמורה.
   4. התאמת סעיף ליקוי בגין הפגיעות השונות מסורה לשיקול דעת הוועדה הרפואית ובכך שהוועדה בחרה שלא לעשות כן, אין כדי פגם משפטי. הליקויים להם טען המערער נכללים בסעיפי הליקוי ולכן אין מקום להתאים סעיף ליקוי חלקי, מקום שהמחוקק בחר שלא להעניק אחוזי נכות.
   5. המדובר בוועדה עניינית ומקצועית ואין מקום להחליפה אף אם יתקבלו טענות המערער.

דיון והכרעה

1. במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

ראו, בין היתר: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 213 (1999).

1. כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין.

ראו: דב"ע (ארצי) נ"א/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי (8.1.2008).

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין טענות המערער להתקבל בחלקן.
2. הוועדה נימקה החלטתה בהתייחס לממצא של קרע ב- SSP, בהאי לישנא:

"הוועדה מציינת שכדי להפעיל תקנה 42(1) נדרשת פציעת שריר הכתף בצורה בינונית לפחות.

במקרה הנ"ל קיים קרע חלקי קטן שאינו פוגע ביכולת הפעלת שרירי כתף ימין, ולכן אינו מקנה אחוזי נכות".

1. משמע, הוועדה מאבחנת קרע חלקי קטן בשריר, אולם סבורה כי הוא אינו מקנה אחוזי נכות, באשר חומרת הפציעה אינה בינונית, כלשון סעיף הליקוי. עם זאת, הצדק עם המערער בטענתנו, כי הוועדה לא מילאה אחר ההנחיה המפורשת בסעיף 30(ג) לפסק הדין, לפיה היה עליה לשקול, בנוסף, הענקת סעיף הליקוי באופן מותאם.
2. משהוועדה לא עשתה כן, נפל בהחלטתה פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין.
3. יובהר, כי סעיף הליקוי אותו המערער מבקש ליישם בעניינו אינו עוסק כלל בהגבלות תנועה בכתף. לפיכך, הנמקת הוועדה בכך הנוגע להיעדר פגיעה ביכולת הפעלת שרירי הכתף, אינה ממן העניין.
4. ביתר טענות המערער לא מצאתי ממש. המערער אינו טוען לנקע או פריקה בפרק ה- ACJ, כדרישת התקנות. אף בחוות דעת ד"ר קאופמן מצויין ממצא של רגישות ומלאות רקמה רכה, ממצא אשר על פני הדברים אינו מקנה נכות בהתאם לסעיפי הליקוי. הוועדה מנמקת החלטתה במישור הרפואי, מתייחסת לממצאי הבדיקה של ד"ר קאופמן, כמו גם לממצאי בדיקת ה- US מיום 7.2.12 ומציינת כי הממצאים מעידים שהפרק תקין. בכך, ביצעה הוועדה את המוטל עליה.
5. אשר להרכב הוועדה, דרך המלך הינה להשיב את העניין לוועדה בהרכב זהה. עם זאת, לאור העובדה כי העניין מושב שנית לוועדה, באותו עניין, והוועדה לא מילאה אחר המוטל עליה במלואו, קיים מקום להחלפת הרכב הוועדה.
6. בנסיבות אלה, יושב עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, אשר תתכנס בהרכב שונה מההרכב שהתכנס ביום 25.8.13. בפני הוועדה לא יעמדו פרוטוקולים קודמים של הוועדה לעררים.
7. הוועדה תמלא אחר ההנחיה בפסק הדין מיום 20.6.13, ותשקול האם אין בממצאי בדיקת US מיום 7.2.2012 כדי להקנות למערער אחוזי נכות בהתאם לסעיף 42 (1) (1) לתוספת לתקנות במידה מלאה או מותאמת.

המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה. הוועדה תהא רשאית לבדוק את המערער, לפי שיקול דעתה.

החלטת הוועדה תהא מנומקת ומפורטת.

1. המשיב ישא בשכ"ט עו"ד המערער בסך 3,000 ₪.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ה, (02 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.