27 יולי 2014

1. בפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 22.7.13.

העובדות הדרושות לעניינינו:

2. ביום 16.3.11 נפגע המערער, יליד 1959, בידיו, במסגרת תאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

3. ועדה רפואית לעררים מיום 7.12.12 קבעה למערער 5% נכות לכל יד בגין CTS דו צדדי וכן 5% נכות בגין פגיעה עצבית אולינרית, וכן הפעילה את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"),בשיעור של רבע.

4. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית דין זה (ב"ל 52599-02-123). בפסק דין מיום 2.8.12 הורה בית הדין לוועדה לשקול עמדתה שנית לעניין חומרת ה-CTS לאור ממצאיה כפי שפורטו בפרוטוקול. כמו כן, נצטוותה הוועדה להתייחס לכך שבבדיקת EMG מיום 12.4.11 נמצא CTS דו צדדי יותר משמאל, וכן נוירופתיה של עצב אולנארי משמאל. הוועדה נדרשה לבחון אם יש מקום להעניק אחוזי נכות גבוהים יותר בגין הליקוי ביד שמאל, ולנמק את החלטתה.

5. ביום 5.11.12 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, ולא מצאה לשנות מהחלטתה הקודמת.

6. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 9654-01-13). בפסק דין מיום 11.6.13, שנתן תוקף להסכמת הצדדים (להלן: "פסק הדין"), נקבע כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הענקת נכות לפי סעיף 31(4)(א)(2) המדבר על שיתוק חלקי בצורה קלה כאשר על פניו סעיף זה מתאים לממצאי הוועדה בבדיקתה הקלינית מיום 5.11.12 כאשר צוינה אבחנתה וגם הממצא הקליני הוא שלCTS דו צדדי קל. יובהר לוועדה כי אין צורך לקיים בדיקה קלינית נוספת למערער".

7. ביום 22.7.13 התכנסה הוועדה בעקבות פסק הדין, וקבעה כדלקמן:

"....הוועדה מציינת ומדגישה שסעיף 31(4) מדבר על שיתוק של עצב מדיאני, כלומר מדובר בחולשה של הגידים – שרירים המעוצבבים על ידי העצב. במקרה שלפנינו אין מדובר כלל בחולשה כלשהי, להיפך הכח הגס נמצא שמור לחלוטין בשתי וועדות הערר והממצא הקליני הינו ירידה בתחושה בלבד, וגם זאת לפי הוועדה מתאים יותר לפיזור האולינרי. הוועדה אמנם סברה שמדובר בביטוי קליני של CTS קל ואולם מה שקובע הוא הבדיקה הקלינית של הוועדה כאשר הממצא הינו תחושתי בלבד ואין לדבר על חולשה כלשהי. לכן הוועדה סבורה כי סעיף 31(4)(א)(2) אינו מתאים במקרה זה ואין להשתמש בו אלא רק במקרים שקיימת חולשה ו/או דלדול שרירים. לפיכך הוועדה אינה רואה לנכון לשנות מהחלטתה הקודמת".

8. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.

טיעוני הצדדים:

9. לטענת המערער, שגתה הוועדה שעה שבניגוד להוראות פסק הדין, התעלמה מממצאיה בישיבתה מיום 7.2.12 לפיהן מצאה: "אצבעות נפוחות"; "צבע שונה"; "ברור שתנועתיות הידיים מוגבלת"; "החזרים גידיים חלשים ביותר", וקבעה ממצאים הפוכים מממצאים אלה.

עוד טען המערער, כי סעיף הנכות שקבעה הוועדה למערער, קובע נכות בגין שיתוק בצורה קלה מאד, בעוד כעולה מהאבחנה וממצאי הEMG מדובר בשיתוק דו צדדי קל, ולא קל מאד.

המערער טען כי בנסיבות אלה, ומאחר והמדובר בערעור שלישי, יש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר.

10. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן. הוועדה שקלה קביעת נכות לפי סעיף 31(4)(א)(2) לתוספת לתקנות על סמך ממצאי בדיקתה הקודמת, מבלי לערוך למערער בדיקה קלינית נוספת. המשיב הדגיש כי הוועדה לא שינתה את הממצאים שנקבעו על ידה בעבר, אלא הסבירה כי המערער אינו סובל מחולשה, כי אם מירידה בתחושה, לפיכך ברורה החלטתה שלא לקבוע נכות לפי סעיף 31(4)(א)(2).

לבסוף טען המשיב כי בהיעדר אינדיקציה כי הוועדה נעולה בדעתה, אין מקום להחלפת הרכב הוועדה.

דיון והכרעה:

11. כאשר נדרשת הוועדה לבחון שנית החלטתה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין ולפעול על פי הנחיותיו. במקרה של ערעור חוזר על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (ראו:דב"ע נא/29 – 01 פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד (1) 160 (1992); עב"ל 114/07 עורקבי נ' המוסד לביטוח לאומי, (8.1.08)).

12. לאחר שעיינתי בהוראות פסק הדין מחד, ובהחלטת הוועדה מאידך, וכן בטענות הצדדים , הנני סבורה כי הוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין. להלן הטעמים החלטתי.

13. סעיף 31(4)(א) לתוספת לתקנות, קובע כדלקמן:

"שיתוק עצב MEDIANUS

(א) שיתוק חלקי

(I) בצורה קלה מאוד 5% 5%

(II) בצורה קלה 10% 10%"

14. פסק הדין הורה לוועדה, לשקול הענקת נכות לפי סעיף 31(4)(א)(2) לתוספת לתקנות, בשים לב לממצאי הוועדה בבדיקה הקלינית מיום 5.11.12.

עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 5.11.12, מעלה כי ממצאי בדיקתה הקלינית היו כלדקמן :

" בבדיקה: אין חוסר מוטורי ב – 4 הגפיים. ללא שינויים טרופיים בכפות הידיים. ירידה בתחושה יותר בולטת .. ובפיזור יותר מתאים לשינוי שמתאים גם לעצב אולינרי דו צדדי. רפלקסים גידיים הופקו שווים ב – 4 הגפיים. בדיקת EMG תואמת אבחנה של CTS דו"צ. הביטויים הקליניים הם של CTS קל דו צדדי והפרעה אולינרית תחושתית בלבד ביד שמאל".

15. הנה כי כן, הוועדה מיום 5.11.12, מצאה כי הביטויים הקליניים מלמדים על CTS דו צדדי קל, ולא קל מאד, וההפרעה התחושתית היא ביד שמאל בלבד. כמו כן, קביעת הוועדה ממנה עולה כי "הכח הגס נמצא שמור לחלוטין בשתי וועדות הערר" אינה ברורה שכן, הוועדה מיום 5.11.12 לא קבעה ממצא באשר לכח הגס. אף הוועדה מיום 7.2.12 קבעה כי ההחזרים הגידיים חלשים ביותר.

בנסיבות אלה, סבורני כי הוועדה לא מילאה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לפיכך יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה פעם נוספת, על מנת שזו תמלא אחר הוראות פסק הדין.

16. עם זאת, לא מצאתי מקום להורות על החלפת הרכב הוועדה. בהתאם להלכה, דרך המלך הינה להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם למעט במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה או שקיים חשש ממשי כי חברי הוועדה "נעולים" בדעתם (ראו:עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009).

עיון בהחלטות הוועדה מלמד כי בוועדה מיום 5.11.12 שונה הרכב הוועדה (הנוירולוג אשר קביעתו רלבנטית לעניינו, הוחלף) כך שאין המדובר בערעור שלישי על החלטת הוועדה בהרכבה הנוכחי. כמו כן, לא התרשמתי כי הוועדה לא מילאה אחר מלוא הוראות פסק הדין מאחר והיתה נעולה בדעתה.

סוף דבר:

17. הערעור מתקבל ברובו. עניינו של המערער מוחזר לוועדה, על מנת שתפעל בהתאם להוראות פסק הדין מיום 11.6.13. תשומת לב הוועדה לכך שבהתאם לקביעתה מיום 5.11.12, הביטויים הקליניים הינם של CTS דו צדדי קל, ולא קל מאד, וההפרעה התחושתית היא ביד שמאל בלבד.

18. משעסקינן בתיק בו הייצוג הינו מטעם הסיוע המשפטי, לא ניתן צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ד, (27 יולי 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.