החלטה

לפני בקשות הדדיות בהן מבקש כל אחד מהצדדים להתיר לו לזמן עדים ולהציג באמצעותם מסמכים.

א. כללי

1. התובע הגיש נגד הנתבע תובענה כספית לתשלום סך של 48,804 ₪ (להלן התביעה העיקרית).

התביעה העיקרית הושתתה על טענת התובע כי בהליך קודם – ת"א (חד') 32665-11-09 – בו יוצג הוא כתובע בידי הנתבע (להלן ההליך הקודם), התרשל הנתבע בהיבטים שונים של הייצוג, וכפועל יוצא נדחתה תביעת התובע שהוגשה בהליך הקודם בפסק-דין שניתן ביום 8.7.2012 (להלן פסק-הדין). בתוך כך גרס התובע כי רשלנות הנתבע באה לידי ביטוי בכך שהלה לא הסביר לו מה ההליך הנכון בו יש לנקוט לשם שמירת זכויותיו ונמנע מהגשת מסמכים וזימון עדים שנדרשו להוכחת התביעה. את דחיית התביעה בהליך הקודם ייחס אפוא התובע, כל-כולה, לרשלנותו של הנתבע. עוד העלה התובע טענות ביחס למחיקת הערעור שהגיש על פסק-הדין בע"א 31605-10-12 (להלן הערעור) – ערעור שאת מחיקתו יחס לנתבע, תוך שהוא טוען כי הסכמתו לכך לא ניתנה.

2. הנתבע התגונן מפני התביעה העיקרית וכפר בפרטי הרשלנות שיוחסו לו, או בקיומה של זיקה בין תוצאת ההליך הקודם לבין אופן יצוגו את התובע. לגרסתו, התובע דחה את המלצתו באשר לסוג ההליך בו יש לנקוט, לא סיפק לנתבע את מלוא הנתונים והמסמכים שהיו בידיו תוך הסתרת מסמכים רלוונטיים, ואף קיבל החלטה מושכלת לא לזמן עדים מסויימים. אשר לערעור, טען הנתבע כי התובע יוצג בו לא על-ידו אלא על-ידי עורך-דין אחר – עו"ד עבד אל חי אגבאריה (להלן עו"ד אגבאריה) – ואליו על התובע להפנות את טענותיו בכל הקשור לערעור.

3. מטעם הנתבע הוגשה תביעה נגדית, בה עתר לחייב את התובע לשלם לו 77,144 ₪ בגין יתרת חוב שכר-טרחה – עבור יצוג התובע בהליך הקודם ובעניינים נוספים שבהם טיפל הנתבע עבורו במהלך השנים (להלן התביעה הנגדית). התובע, במעמדו כנתבע שכנגד, העלה נגד התביעה טענות מטענות שונות – הן טענות על-אודות התיישנות חלק מעילותיה וטענה להיעדר יריבות בהתייחס לשכר-טרחה עבור טיפול בעניינה של רעיית התובע, והן טענות לגופם של דברים וביחס לשיעור הסכום שנתבע בגין שכר-טרחה.

4. בהחלטה מיום 26.11.2014 חויבו בעלי-הדין להגיש את עדויותיהם הראשיות, שלהם ושל עדיהם, בתצהירים; עוד נקצב מועד להגשת בקשות לזימון עדים שלא נתנו תצהיר. על-רקע זה הוגשו הבקשות שלפני, בגדרן מבקש כל אחד מהצדדים להתיר לו לזמן עדים מבלי שהללו הגישו את עדותם הראשית בתצהיר. הבקשות, התשובות והתגובות שהוגשו בעניין זה הונחו לפני.

ב. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 1 בפקודת הראיות [נוסח חדש] מורה כך:

(א) מותר להזמין כל אדם ליתן עדות שהיא קבילה ושייכת לענין; והוא, כשאין הוראה אחרת בפקודה זו.

(ב) בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, לסרב להוציא הזמנה אם אין בה צורך או אם ראה שנתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת.

הוראת דין זו מונה את העילות שעל-יסודן מוסמך בית-המשפט לדחות בקשה להזמנת עד. מדובר בעילות מוגבלות ותחומות. כלל הוא שהסמכות לסרב להזמין עד תופעל בזהירות רבה ולעיתים נדירות [רע"א 4868/15 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' גלזר, פס' 7 (29.7.2015) וההפניות שם (להלן עניין בנק לאומי); רע"א 5573/15 אברבוך נ'OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD, פס' 5 (17.8.2015); רע"א 5376/12 אפולו אדקס בע"מ נ' סיטבון (2012)].

על אמות-המידה שחלות בהקשר זה עמד בית-המשפט העליון ברע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, פס' 5 (2007): "כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות - על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות".

בחינת הרלוונטיות לצורך הזמנת עדים מתפרשת בצורה רחבה; די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות על-מנת לאשרה [עניין בנק לאומי, פס' 7].

ג. דיון והכרעה

1. שני הצדדים ביקשו לזמן עדים שיש להם נגיעה לפלוגתות העובדתיות שעמדו להכרעה בהליך הקודם. בהקשר זה עתר התובע להתיר את זימונם של המודד מר עבד אל-מנעם יונס, המודד מר כליפה אבראהים, המודד מר עבד אלבאסט עסלי, ושני בני-דודיו – אבו מוך מוחמד עזאת אחמד סאלח ואבו מוך ריאד תייסיר אחמד סאלח. מן העבר השני ביקש הנתבע להשמיע את עדותו של אחי התובע, הישאם פתחי אבו מוך. כל אחד מבעלי-הדין התנגד לבקשת הצד האחר בהקשר זה.

השאלה מה הוכיח התובע בהליך הקודם הוכרעה בפסק-הדין. בהליך דנן, בתביעה העיקרית, שאלה מסדר ראשון היא כיצד נקבע בציר יחסיהם של התובע והנתבע איזה הליך ינקט, אלו מסמכים יוגשו בגדרו ומי העדים שישמעו מטעם התובע במהלכו. גרסות הצדדים בעניין זה הובאו, בתמצית, לעיל, והן סותרות זו את זו. במישור החבות, יש להכריע בהן. ככל שגרסתו של הנתבע תאומץ בסופו של יום, תטה הכף בתביעה העיקרית לחובת התובע; מנגד, היה וגרסתו של התובע בעניין זה היא שתתקבל, יהיה מקום לקבוע אם התנהלות הנתבע בכל הקשור לייצוגו עלתה כדי רשלנות, ואם התשובה על כך היא בחיוב – מה הנזק שנגרם לתובע בשל כך. לצרכי שומת הנזק, שהינה שאלה מסדר שני שעשויה להתעורר במסגרת בירור התביעה העיקרית, יש לשמוע את העדים הללו. מאחר ומדובר בתובענות הדדיות שמתבררות בסדר דין מהיר אין מקום לפצל את הדיון לשם בירור שאלת החבות תחילה.

נובע מכך שעדותם של העדים שנמנו לעיל רלוונטית, ויש להתיר את זימונם – תוך החלת אמת-מידה שווה בעניין זה כלפי התובע וכלפי הנתבע.

ודוק: אין בכך כדי לסלול את הדרך לבירור מחדש של ההליך הקודם, 'בדלת האחורית' ובגדרו של הליך זה. ההליך הקודם הסתיים והוכרע בפסק-דין שהיה לסופי וחלוט זה מכבר. העדויות הללו אינן רלוונטיות במישור החבות המיוחסת לנתבע בתביעה העיקרית, אלא רק במישור הנזק. הן תשמענה לתכלית זו, ולא בגדר 'שמיעה חוזרת' של תביעת התובע שהתבררה בהליך הקודם.

2. התובע ביקש לזמן כעד מטעמו את עו"ד אגבאריה; הנתבע אינו מתנגד לכך. מדובר בעדות רלוונטית, ויש להתיר את שמיעתה.

3. התובע ביקש לזמן מספר עדים על-מנת להוכיח עובדות ופרטים שנוגעים לשיעור שכר-הטרחה ששולם על-ידו לנתבע, במהלך יצוגו על-ידי האחרון: עוביידה נימר קעדאן (קמר טלקום) וא.ז. מובייל סלולארי בע"מ; עמותת חסידי חוסני אלקאסמי – על דרך של מתן צו להמצאת מסמכים; סאמי שריף אוויסאת וסעיד מחמוד זבאד.

הנתבע ביאר שזימונם של עוביידה נימר קעדאן (קמר טלקום) וא.ז. מובייל סלולארי בע"מ אינו נדרש, שכן הוא מתבקש לשם הוכחת עובדה שאינה שנויה במחלוקת; אשר על כן ויתר התובע על הבקשה לגביהם, ואין צורך להכריע בה.

הנתבע מסר גרסה עמומה שביסודה הסכמה לקיזוז סכומים מן התביעה שכנגד בהתייחס לעדים

עמותת חסידי חוסני אלקאסמי, סאמי שריף אוויסאת וסעיד מחמוד זבאד. גרסת הנתבע אינה מאפשרת להיוודע מה גדר המחלוקת בין הצדדים ובהתאמה – אם יש מחלוקת אשר טעונה בירור בשמיעת העדים המבוקשים.

על הנתבע לבאר בתצהיר ערוך כדין שיוגש עד יום 6.10.2015 כלהלן:

- אם הוא מודה כי קיבל מהתובע את שלוש ההמחאות שנזכרו בבקשת התובע לזימון עדים בהתייחס לעמותת חסידי חוסני אלקאסמי – שיק 2096, שיק 2098 ושיק 2099 – ובהעברתם אל העמותה לתשלום שכר לימוד של בתו.

- אם הוא מודה כי קיבל מהתובע את ארבע ההמחאות שנזכרו בבקשת התובע לזמן עדים ביחס לסאמי שריף עוויסאת וסעיד מחמוד זבאד – שיק 6636, שיק 6637, שיק 6638 ושיק 6639 – וכי עשה בהם שימוש לכיסוי הוצאותיו או התחייבויותיו, כמתואר שם.

ככל שהנתבע אינו מודה בעובדות הללו, כולן ובמלואן, תותר הזמנת העדים מטעם התובע, על-פי המבוקש; בתוך כך יהא על התובע לזמן למתן עדות את נציג עמותת חסידי חוסני אלקאסמי על-מנת שהלה יציג את המסמכים הנוגעים להמחאות הרלוונטיות, ואת הקבלות שנמסרו עבורן.

4. הנתבע מבקש לזמן למתן עדות את רעיית התובע, גב' עביר סעיד אבו מוך; התובע מתנגד לכך. דין הבקשה להתקבל. במסגרת התביעה הנגדית תיאר הנתבע הליך בו יצג את רעיית התובע, אך הטעים כי התובע הוא שהתחייב לשלם את שכרו של הנתבע בגין הייצוג – ואף נשא בתשלום סכום חלקי. הנתבע זכאי לזמן לעדות את רעיית התובע, בהקשר זה – ובהקשר זה בלבד. עדות רעיית התובע תישמע בכפוף לטענת ההתיישנות שהעלה התובע, במעמדו כנתבע שכנגד, וטענה זו תוכרע בפסק-הדין.

5. בסעיף ג(2) בכתב-ההגנה שהוגש במענה לתביעה העיקרית טען הנתבע כך: "לפי מיטב ידיעת הנתבע, התובע הושעה מבית הספר עקב בעיות התנהגות ואף שהה במעצר עקב אלימות מילולית ופיזית כלפי תלמידי בית הספר או הוריהם ואף כלפי עמיתיו למקצוע". טענה זו הועלתה במענה לסעיף ב(1) בתביעה העיקרית, בו ציין התובע כי הוא אדם פרטי, מורה בחטיבת ביניים בעיר באקה אלגרבייה. לשם הוכחת הטענה שצוטטה לעיל בכתב-ההגנה מבקש הנתבע לזמן את תיקו האישי של התובע במשרד החינוך, באמצעות תעודת עובד ציבור, ולהשמיע את עדותה של מורה בבית-הספר בו מלמד התובע – גב' מג'דולין מדלול קעדאן.

דין הבקשה, על שני ראשיה, להידחות; עסקינן במקרה מובהק בו ראוי כי בית-המשפט ישתמש בסמכות שהוקנתה לו בסעיף 1 לפקודת הראיות ויסרב להתיר את זימונו של עד. עילתו של הנתבע בתביעה הנגדית נסמכת כל-כולה על טענת קיומו של חוב שכר-טרחה שלא נפרע במלואו. לשאלת אופיו של התובע וטיב תפקודו, כמורה או בהקשרים אחרים של חייו הפרטיים, אין כל נפקות לעילה זו והיא 'זרה' לה במובהק. אף לצרכי הוכחת עילתה של התביעה העיקרית, אין כל צורך בהוכחת הנטען בסעיף ב(1) לכתב-התביעה, וטענת הנתבע בסעיף ג(2) לכתב-הגנתו – אין בה כדי לסייע כהוא זה להכרעת המחלוקת.

שאלת אופיו הטוב של התובע אינה עומדת לדיון בהליך דנן, והבאת ראיות בה לא תותר; לסברתו של הנתבע כי בהליך אזרחי סתם ניתן להביא עדים להוכחת אופיו ומידותיו של יריבו אין יסוד. בשמיעת העדים המבוקשים אין כדי להשיא תרומה להכרעה בשאלות השנויות במחלוקת, והליך זה אינו נמנה על המקרים המיוחדים שבהם אופיו ועברו של בעל-דין הינם בעלי נפקות להכרעה. הצדדים עשויים לטעון, בענייני מהימנות, אך ורק על יסוד חקירה בעניינים הממשיים השנויים במחלוקת, ולא בעניינים צדדיים, שוליים, שאין להם כל נגיעה לפלוגתות שטעונות הכרעה.

ד. סיכומם של דברים

ההכרעה בבקשות הינה כאמור לעיל.

הנתבע יפעל כמתחייב מן האמור לעיל בסעיף ג(3).

לשם מתן החלטה משלימה בעניין זה נקבעת תזכורת פנימית ליום 12.10.2015.

ראיות הצדדים תשמענה במועדים כלהלן:

ביום 3.4.2016 משעה 8:30 עד שעה 11:00;

ביום 10.4.2016 משעה 8:30 עד שעה 15:30.

במועד הראשון יוחל בשמיעת עדי התובע; במועד השני ישמעו עדי התובע עד תום וכן עדי הנתבע.

על הצדדים לזמן עדיהם לדיונים הללו, באמצעות בית-המשפט, בבקשה שתציין את פרטי העדים ומענם להמצאת הזימון ושתוגש לא יאוחר מיום 1.12.2015. עד שלא יוזמן בדרך זו ולא יתייצב, לא ידחה הדיון בשל כך.

ימי פגרה יבואו במניינם של מועדים שנקבעו בהחלטה זו.

המצאה לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ה, 01 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.