הבקשה והאישום

1. לפניי בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים נגדו.
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה מחמירה, איומים ותקיפה.
3. על פי כתב האישום, נסע המתלונן בשעות הבוקר, יחד עם שלשת ילדיו הקטינים, מתל שבע לכיוון באר שבע. המתלונן עמד בתור ארוך לרמזור, כאשר לפתע הגיח הנאשם ברכבו בעקיפה חדה מהצד ופגע בחלקו הקדמי של רכב המתלונן. המתלונן פתח החלון ונזף בו בשאלה - האם לא רואה ילדים ברכב? על פי כתב האישום, אז קילל הנאשם ושאל "אתה לא יודע מי אני? אני אלעסם". וכאשר שאלו המתלונן מה בכך, יצא הנאשם מרכבו ואיים על המתלונן בסכין יפנית. אולם הנאשם גם חזר לרכבו, נוכח ניידת משטרה שהגיע למקום.
4. משלב זה, מתאר כתב האישום סיוט מתמשך אותו עבר לכאורה המתלונן, שהיה עדיין ברכבו עם ילדים קטנים. מתואר כיצד הנאשם רדף אחריו, במרדף שנמשך לתוך באר שבע ואף כלל סיבוב משמעותי ברחובות העיר, עד אשר האירוע הסתיים עם הגעת המשטרה למקום. לא אחזור על הפרטים, הרמזורים, הצמתים, הפניות וכו'. אציין רק את עיקרי המעשים המיוחסים למשיב במהלך המרדף הזה.
5. נטען כי המשיב, במהלך המרדף, המשיך ופגע בכוונה ברכב המתלונן מהצד; בעצירה אחת ניגש הנאשם אל המתלונן עם סכין ופטיש בידו ואיים עליו בשחיטה תוך אחיזה בצווארו עד שהופרד על ידי אזרחים; נסע במקביל אליו וצעק לו לעצור; חסם את המתלונן ואלצו לעצור בבלימת פתע; באחד הרמזורים איים בצעקות, תוך שהוא מדבר בטלפון ונשמע אומר "תביאו אקדח ותבואו זריז"; המשיך לנסוע באופן בו הוא חסם את נסיעתו של המתלונן ואף איים "אני לא אעזוב אותך" ובפעם אחרת "אין לך לאן לברוח", תוך שהוא נשמע מכוון אנשים אליו; המשך נסיעה לאחר איומים אלה בוצעה תוך נגיחה חוזרת של רכב המתלונן, בעוצמה; המשיב התנגש ברכב המתלונן מאחור בתוך מעגל תנועה, כאשר המתלונן שמע ירי באוויר (שאינו מיוחס לנאשם), ולבסוף אף רדף אחריו לאחר פניית פרסה, עד הגיעם למקום המעצר.

ראיות לכאורה – מבנה וטענות הסנגור

1. מבנה הראיות פשוט למדי. המתלונן מעיד על נסיבות האירוע בהודעה מפורטת. הוא חוזר על עיקרי הדברים גם בעימות. המשיב לעומתו שותק בחקירה ובעימות, ובכך לכאורה מחזק את גרסת המתלונן ואת הראיות לכאורה.
2. מעבר לכך, יש חיזוקים משמעותיים לגרסת המתלונן. ראשית, המתלונן במהלך המרדף אחריו התקשר למוקד המשטרה ושוחח עם מוקדנים ואף עם שוטר מסוים אשר "חובר" אליו לטלפון, שהיה בשטח וניסה לאתרו. עיון בתמלילים מלמד עד כמה היה המתלונן מבוהל לכאורה, ועד כמה רצה הוא שהמשטרה תגיע למקום. רצון זה מלמד הן על הפחד בו היה נתון והן על כך שלמתלונן לא היה מה להסתיר. למותר לציין בהקשר זה, כי המשיב לא התקשר למשטרה.
3. גרסתו של המתלונן מחוזקת גם מעצם המעצר של שני כלי הרכב בקרבת מקום זה לזה. על כלי הרכב של שני המעורבים יש סימני פגיעה. סימני הפגיעה של רכב המתלונן הם מכל הצדדים, לעומת זאת הפגיעות ברכב של המשיב הן בצדדים הקדמיים או הקדמיים – צדדיים, כך שגם מיקום הפגיעות, נוטה לחזק גרסת המתלונן.
4. אמנם, בעת מעצר רכב המשיב נרשם ש"לא נתפס דבר". אולם בחיפוש שני (מזכר מיכאל עקנין מיום 17.11.13) נמצא מאחור דלי של כלי עבודה ובו סכין יפנית המתאימה לתיאור המתלונן. אולם, חשוב מכך, נמצא פטיש, המתאים לציור שצייר המתלונן. הפטיש לא היה בדלי הכלים אלא על רצפת הרכב, בצד הקדמי – ימני.
5. דו"ח צפייה במצלמות, מגלה מספר פעמים שבהם נראה רכב המשיב נוסע אחרי רכב המתלונן, דבר מתאים לתיאור של מרדף. כמו כן יש מצלמה אחת בה נקלט אירוע חריג, בו רכב המתאים במראהו לרכב המשיב מגיע ראשון לצומת, ממתין בצומת למרות רמזור המאפשר נסיעה, עולה חלקית על אי תנועה וחוסם רכב המתאים לרכבו של המתלונן. נהג הרכב הראשון (המתאים למשיב) יוצא, הולך לחלק האחורי של רכבו, פונה לרכב השני ונראה משוחח עמו וחוזר. כאשר הרמזור שוב מתחלף והרכב הראשון עדיין חוסם השני, השני סוטה ימינה ואז פונה שמאלה ונוסע. אז פונה הרכב הראשון אחריו לאותו כיוון. יש לציין כי אירוע זה מתרחש ב"רמזור של השוק" ומתאים בקווים כלליים לתיאור של המתלונן אודות המתרחש בצומת זה בפעם הראשונה שהגיעו לשם (שורות 29 – 32 להודעתו).
6. למרות כל זאת, סבור הסנגור שאין ראיות לכאורה המספקות למעצר. הסנגור מצביע על מספר פגמים, אשר לשיטתו יורדים לשורשו של עניין, ומצדיקים את שחרורו של המשיב ללא תנאי.
7. הסנגור הצביע על סתירות ותמיהות בגרסת המתלונן. כך בעימות מול המשיב, לא חזר על חלק מהדברים שייחס למשיב בעת חקירתו הראשונית. עוד, מוצא הסנגור תמיהות בגרסת המתלונן ואפילו תמיהות בדברים שמסר בעת ששוחח בטלפון עם המוקד, כאשר היה לכאורה נתון ל"מרדף חם". כך, מסר המתלונן למוקדנית שאינו מכיר את זה שרודף אחריו, למרות שהמתלונן מכיר את הנאשם מילדות.
8. כן מפנה הסנגור לכך שהמתלונן מסר למוקד כי בוצע לעברו ירי, אך לא נמצאה כל ראייה שבפועל בוצע ירי כטענת המתלונן. הסנגור תמה גם על גרסת המתלונן ביחס לתחילתו של האירוע. הרי, על פי גרסת המתלונן אירוע האיום הראשון בסכין הפסיק בשל הגעת שוטר למקום. תוהה הסנגור כיצד זה לא התלונן המתלונן נגד הנאשם בגין אירוע זה, בו במקום. לשיטתו, הסברו של המתלונן כי חש שהשוטר מתייחס אל שניהם כאל "מחבלים", בשל כך שחסמו את התנועה, בלתי סביר ותמוה.
9. הסנגור גם מפנה לכך כי המתלונן, לאחר שיתוף הפעולה הראשוני, חדל מלשתף פעולה עם המשטרה, וכך, אף לא נגבתה גרסתם של הילדים שהיו ברכב.
10. הסנגור מזכיר כי בפרשה נעצרו שניים נוספים ממשפחתו של המשיב, ברכב נוסף, בקרבת מקום. אולם, אלה שוחררו עוד בשלב החקירה בהעדר ראיות מספיקות נגדם.
11. הסנגור גם קובל על כך שלא נעשה מאמץ מספיק לאיתור כל המצלמות הרלוונטיות וכן לא נעשתה בדיקת מומחה לאימות גרסת המתלונן לגבי השאלה מי מבין שני כלי הרכב היה הרכב הפוגע.
12. לעניין שתיקת המשיב במשטרה. טוען הסנגור כי השתיקה הייתה רק בשלב הראשון, בטרם פגש עורך דין (אף שנועץ בו טלפונית). אולם, לאחר פגישה עם עורך הדין, הסנגור עצמו ביקש שייחקר שוב וימסור גרסה, והבקשה נרשמה במפורש בפרוטוקול הארכת המעצר הראשונה. אולם, למרות שהמשיב היה עצור עוד מספר ימים, לא נחקר שוב. כך, לשיטת הסנגור, לא הייתה למשיב הזדמנות מתאימה למסור את גרסתו.

הערכת הראיות

1. לאחר עיון בראיות ובטענות הסנגור, לא אוכל לקבל את טענות הסנגור בדבר העדר ראיות לכאורה.
2. גרסת המתלונן נתמכת בכמה וכמה מקורות אובייקטיביים לכאורה: תלונתו תוך כדי בריחה, מקום מציאת כלי הרכב, מצב כלי הרכב, מצלמות שתומכות בגרסתו ואפילו פטיש המתאים לציור שצייר, שנמצאה על רצפת הרכב של המשיב. אכן, יש כמה תמיהות בגרסתו והבדלים בין שתי הגרסאות, אך אין אלה יורדים לשורשו של עניין. אכן, לא ברור למה אמר המתלונן למוקד תוך כדי בריחה שאינו מכיר את הרודף, אפשר שההסבר הוא אמירת כעס על המשטרה שאינה מגיעה מיד להצילו, אפשר שבאותה עת פחד מאוד ולא רצה להפליל, למרות שרצה שהמשטרה כן תגיע למקום להציל אותו עם ילדיו ,ואפשר שיש הסבר אחר. אולם, אין די במשפט כזה, תוך כדי מרדף לכרסם בכל גרסתו.
3. אף העובדה שלא נמצאה תמיכה לטענת הירי, אינה שוללת את האפשרות שנעשה ירי כלשהו, בין על ידי המשיב ובין על ידי מי מטעמו שהזמין להצטרף למרדף. כן ייתכן שהמתלונן שמע קול נפץ כלשהו שפירש כירי של צריו, על רקע איומיו של המשיב ושיחות הטלפון ששמע. אכן, ניתן היה לכאורה לעשות יותר מאמץ לבדיקת הראיות בהקשר זה, כגון מחקרי תקשורת, אך אלו עניינים לתיק העיקרי.
4. לעניין תמיהת הסנגור על העדר התגובה לאיום הראשוני, בתלונה מידית לשוטר שהיה במקום והעיר על ההפרעה לתנועה. המתלונן נתן הסבר לעניין זה. אמנם, במבט בדיעבד בתנאי המעבדה של אולם בית המשפט התנהגות המתלונן נראית מעט תמוהה, ויש כאן שאלה נאה לחקירה נגדית. אך ההסבר אינו מופרך על פניו וראוי להיבחן בעת הטיפול התיק העיקרי.
5. הנקודה העיקרית שהטרידה אותי היא העובדה שהמשיב לא נחקר שוב על פי דרישת סנגורו וגרסתו לא נמסרה למשטרה וממילא לא נבדקה. אכן, השתיקה בעדות הראשונה ובעימות – שתיקה היא, ובעלת משקל היא. לו היה מוגש כתב האישום בו ביום, לא היה למשיב פתחון פה. שכן, שתיקה זו באה אחרי היוועצות טלפונית כדין. אולם, אני מסכים עם הסנגור שלא זו בלבד שהשתיקה מאבדת רבות ממשקלה לאחר שהסנגור ביקש שמשיב ייחקר ולא נחקר, אלא שכל ראיות התביעה מאבדות מידת מה ממשקלן. שכן, לו נחקר המשיב ומסר גרסה צריך היה לבדוק את גרסתו על רקע הראיות, וחסר זה מעיב על כל התיק.
6. תמוהה מאוד העובדה שהמשיב לא נחקר שוב, למרות שהיה עצור עוד מספר ימים לאחר שהועלתה הדרישה, וכאשר אף משתמע כי הסכמת הסנגור להארכת המעצר הראשונה, הייתה מתוך הבנה שכך יעשה. יתרה מזו, עם הצטברות חומר הראיות, הוגן ונכון לבקש את תגובת החשוד לראיות נגדו, אף אם לא ביקש במפורש. למעשה, הסקרנות הטבעית והראויה לחוקר, צריכה הייתה להביא לחקירה חוזרת של המשיב, אפילו לא ביקש זאת, ולו על מנת לבקשו להגיב לסרטים שנאספו מהצמתים השונים.
7. בשל מחדל אחרון זה, יש הפחתת–מה במשקל הראיות. מובהר היטב שיש ראיות לכאורה המספיקות למעצר לפי הלכת זאדה. אולם שאלת החלופה לא נבחנה עדיין. אם החלופה שתוצע תהיה גבולית באופייה, או הערכת המסוכנות הסופית תהיה גבולית, אפשר שחולשה זו תכריע את הכף לצד שחרור המשיב לחלופה מוצעת.
8. יוער שהסנגור חלק על סיווג סעיף העבירה. אין מקום להידרש לשאלה זו בשלב זה. משהוכחו ראיות לכאורה לעבירות בנות מעצר, די בכך כדי כד להקים עילת מעצר. שאלת הסיווג המשפטי המדוקדק תיעשה בהכרעת הדין ולא בשלב ראשוני ומקדמי זה.

סיכום

1. יש ראיות לכאורה. יש גם פגם מסוים בראיות, אשר לו משקל מוגבל למדי. פגם, המאפשר בהחלט מעצר ואינו מחייב להעדיף חלופה דווקא. עם זאת, יכול פגם זה להוות שיקול מצטרף לצד השחרור, אם שאלת היתכנות החלופה תמצא גבולית.
2. לא יכולה להיות מחלוקת על עילת המעצר. המדובר בהתנהגות המלמדת על סכנה ברורה ומובהקת הן למתלונן אישית והן לציבור הרחב, בהיות המתלונן קרבן מזדמן לכאורה. האלימות הנחושה לכאורה יכולה להקשות מאוד על מתן אמון במשיב בהקשר לחלופת מעצר שתוצע.
3. אולם, שאלת החלופה טרם נבחנה. הבמה עוברת אל הסנגור לנסות לשכנע בדבר היתכנות חלופת מעצר במקרה כזה.

ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ד, 18 דצמבר 2013, בנוכחות המשיב, ב"כ עו"ד פלג וב"כ המבקשת עו"ד אמויאל.