נגד

הראל חברה לביטוח בע"מ

1. עסקינן בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת עקב תאונת דרכים מיום 19.3.13 במעורבות רכבו של הנתבע מס' 1 (להלן "הנתבע"). הנתבעת 2 (להלן "הנתבעת") הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את רכבו של הנתבע 1, במועד אירוע התאונה הנטענת.

טענות הצדדים

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.3.13 היתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים באזור התעשייה בכפר כנא עת עצרה את רכבה על מנת לתת זכות קדימה לרכב אחר, והנתבע שנסע ברכבו מאחור לא הספיק לבלום, פגע ברכבה של התובעת וגרם לו לנזקי רכוש. שמאי מטעם התובעת, מר אמארה עאמר, העריך את הנזקים בסכום של 12,113 ₪ בגין נזק ישיר, וכן נזק נוסף בסך 1,203 ₪ בגין ירידת ערך.

3. הנתבע אינו חולק בכתב ההגנה מטעמו על אחריותו לתאונה ולנזקי התובעת וטוען כי מאחר ובוטח במועד התאונה על ידי הנתבעת אזי עליה לשאת בנזקים הנטענים. הנתבע אף הגיש הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעת במסגרתה דרש ממנה לקחת על עצמה ייצוגו בתביעה ולפצות התובעת בגין כל נזק בו יחוייב במסגרת תביעה זו.

4. בכתב ההגנה מטעמה טענה הנתבעת 2כי אין כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה מאחר והתאונה לא אירעה כלל ו/או לא אירעה כנטען וכי התאונה, ככל שאירעה לא התרחשה במועד הנטען והרכב לא בוטח במועד בו אירעה התאונה.

5. ביום 10.7.14 התקיימה בפניי ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובעת, אביה איברהים אמארה (להלן "איברהים") אשר נטען שהיה מעורב בהליכים לאחר התאונה, הנתבע 1 וחוקר מטעמה של הנתבעת 2. במסגרת התביעה הוגשו דו"ח חקירה ותמלילי שיחות שניהל החוקר עם כל אחד מן המעורבים שפורטו לעיל.

6. בסיכומיה טוענת התובעת כי התאונה דווחה כנדרש בארבע הזדמנויות שונות וכי עדותה היתה עקבית ומהימנה ואין לפקפק בה. התובעת מצביעה על כך שאין קשרי משפחה בין הנתבע למשפחתה. עוד היא טוענת כי אין כל פגם בהתנהלותה בפני החוקר בפניו התייחסה ראשית כל למועד התאונה למרות שכלל לא נשאלה עליו. לטענתה, כי זהו פרט בסיסי אותו מצופה ממנה למסור בעת דיווח על תאונה. עוד מצביעה התובעת על כך שהיא מיוזמתה התאמצה לפגוש בחוקר, התנהגות שאינה אופיינית לכאורה מאדם שיש לו מה להסתיר. התובעת מצביעה עוד על עדות אביה איברהים המגבה את עדותה בנוגע למועד התאונה. התובעת מפנה את בית המשפט אף לעדותו של הנתבע 1, שהסביר באופן כנה את הסיבות לביטוח הרכב זמן קצר לפני מועד התאונה. כמו כן הצביעה על חקירתו הנגדית של הנתבע שתאמה את עדותה ועדות אביה איברהים בדבר נוכחות האב בזירת התאונה.

7. הנתבע בסיכומיו מצביע על כך שמעולם לא התכחש לאירוע ולחבותו כלפי התובעת. לטענתו, אין כל סתירה בין גרסתו לחוקר בנוגע למסירת הפרטים לאחר התאונה לבין גרסתו בבית המשפט. כמו כן הוא מצביע על העובדה שהנו סובל מבעיית שכחה, ואינו מבין טענת הנתבעת 2 שטוענת כי לא הוכיח זאת. עוד הוא מצביע על כך שבשל בעייה זו נמנע ממנו למסור בחקירה על ידי חוקר הנתבעת את פרטי האירוע הקטנים יותר אולם ידע למסור את פרטיו הכלליים. עוד הוא מצביע על סבירות טעמיו לחידוש ביטוח הרכב עובר לתאונה.

8. הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי נוכח העובדה שהנתבע חידש את ביטוח הרכב שלו זמן קצר ביותר עובר לתאונה לאחר שזמן ממושך מאז שפג תוקפו לא חידש אותו, שכרה שירותיו של חוקר על מנת לבדוק את נסיבות התאונה. לטענתה, לא הוכח שהתאונה אירעה כלל וככל שאירעה לא אירעה במועד הנטען וייתכן כי אף אירעה עם רכב אחר ומדובר בתביעת מרמה ובדיווח כוזב שאינו מכוסה בתנאי הפוליסה.

הנתבעת מצביעה על סתירות – טופס הודעה על התאונה של הנתבע שצורף לכתב התביעה, סתירות ביחס למועד ההודעה על התאונה על ידי התובעת, סתירות ביחס למועד הכנסת הרכב למוסך והשימוש שנעשה בו עד שהוכנס למוסך, סתירות ביחס להחלפת הפרטים לאחר התאונה ונוכחות איברהים בזירת התאונה לאחר התרחשותה, ובעיות הזכרון של הנתבע והתובעת.

דיון

9. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמלילי השיחות שניהל חוקר מטעם הנתבעת עם כל אחד מן העדים, וקראתי את סיכומי הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות. בגרסאותיהם של העדים שהעידו בפניי נפלו סתירות משמעותיות ורבות, הן בעדויותיהם בבית המשפט לעומת גרסתם לחוקר מטעם הנתבעת והן בגרסאותיהם אחת לעומת השניה. סתירות אלו מכרסמות משמעותית באמינות גרסתם וכפועל יוצא מכך לא הוכחה התביעה ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי.

10. בעדותה הראשית של התובעת תיארה את האירוע באופן הבא (עמוד 2 שורות 13 – 15):

"הייתי בדרך שלי לעבודה לבי"ס רימונים ביום 19/3/13, הנמצא באזור תעשיה כפר כנא, עצרתי כדי לתת זכות קדימה לרכב מקדימה ואז שמעתי מכה ברכב שלי מאחור. זה מה שקרה. "

11. הנתבע טען כי התאונה אירעה בנסיבות אלו (עמוד 11 שורות 16 – 23):

" ביום התאונה בשעות הבוקר המוקדמות נסעתי בכביש באזור התעשיה. רכב התובעת שנסעה לפניי עצר כדי לתת זכות קדימה לרכב שחלף. לא הספקתי לבלום ופגעתי ברכבה של התובעת בצידו האחורי וגרמתי נזק בטמבון האחורי. זה מה שהיה. ניסיתי לברוח ממנה אבל המרחק לא אפשר זאת. כמה דקות אחרי זה, שתיים או שלוש או חמש דקות. התאספו אנשים והגיע אבא שלה. אחרי שאבא שלה הגיע הבנתי שזו הבת שלו, רק ביום התאונה הכרתי אותה. אביה שגם הכיר אותי פנה אלי וביקש את כל המסמכים, אמרתי לו שיש לי הכל ושלא ידאג. סיכמנו שבאותו יום אבוא אליו הביתה ואציג לו את כל המסמכים כדי שיטפל בעניין. בשעות הערב נפגשתי עם אביה של התובע בביתו ומסרתי את כל הפרטים."

12. אביה של התובעת, איברהים שלא היה מעורב ישירות באירוע, סיפר את שידוע לו (עמוד 8 שורות 15 – 20):

"אני פנסיונר כך שאני כל בוקר ער. באותו יום ב 19/3 קרוב ל 10 דקות אחרי יציאת הילדים לבית הספר, נוצר קשר טלפוני, אני לא זוכר מאיזה טלפון נייד מהתובעת, היא הייתה בוכה ואמרה שיש תאונה ואמרה איפה מקום התאונה. אני יצאתי מיד. המקום מרוחק כשלוש או ארבע דקות ברכב מהבית. הגעתי לשם והבת שלי היתה לחוצה, חיבקתי אותה ואחרי שביררתי שאין נפגעים שאלתי מי הנהג והיא הצביעה על הנתבע 1. הרגעתי את הבת שלי וראיתי שאין נפגעים והחלפנו פרטים."

13. לכאורה, גרסאות אלו אינן סותרות אחת את השניה אולם הן במהלך חקירתם הנגדית והן בהצלבתן של גרסאות אלו עם הגרסאות לחוקר עולות סתירות משמעותיות ביותר המביאות אותי שלא לתת אמון בגרסאות המעורבים.

מועד התאונה

14. אין חולק בין הצדדים כי הפוליסה שבאמצעותה בוטח הרכב הופקה ביום 11.3.13, כשבוע עובר לתאונה שאירעה כנטען ביום 19.3.15. עוד אין חולק על תוכנה של החשבונית שצורפה לכתב התביעה ולפיה תאריך כניסת הרכב למוסך הוא 20.3.15, כלומר למחרת התאונה.

15. לכאורה הייתי מצפה כי עדות התובעים תגבה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת וכפועלך יוצא מכך את מועד התאונה אולם לאחר שמיעת חקירתם הנגדית איני נותן אמון בגרסתם.

התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית כמה ימים נשאר הרכב בבית עובר לכניסתו למוסך וענתה (עמוד 7 שורה 33):

"שבוע פחות או יותר. לא באופן מיידי הכנסתי אותו למוסך"

חקירתו של איברהים על ידי חוקר הנתבעת מחזקת עדות זו שכן אף הוא העיד כי הרכב לא הוכנס מיידית למוסך אלא התובעת נסעה בו מספר ימים לפני שהוכנס לתיקון

(עמוד 18 לתמליל חקירת איברהים שורות 19 – 22, אמוד 19 שורות 1 – 5):

"שלמה: מתי הוא הועבר למוסך?

איברהים: אחרי התאונה תוך... ימים נדמה לי היה שם, היא יכלה לנסוע עם הרכב ......

תוך שלושה ימים היה שם הרכב, לא באותו יום"

איברהים סתר גרסתו הנ"ל לחוקר בחקירתו הנגדית כאשר טען כי הכניס את הרכב למוסך למחרת התאונה (עמוד 10 שורה 14).

ואילו התובעת בחקירתה הנגדית סתרה גרסת איברהים ומכחישה כי השתמשה ברכב לאחר התאונה ועד להכנסתו למוסך (עמוד 7 שורות 28 – 29).

אין המדובר בסתירות של מה בכך שכן הן מעידות לכאורה שהרכב נפגע מספר ימים עובר לכניסתו למוסך ביום 20.3.13, ולכן התאונה לא אירעה ביום הנטען (19.3.13) אלא לפני כן, קרוב הרבה יותר למועד חידוש הביטוח על ידי הנתבע.

החלפת הפרטים לאחר התאונה

16. סתירה משמעותית נוספת קיימת בכל הנוגע להחלפת הפרטים והמגעים בין התובעת ואביה איברהים לנתבע לאחר התאונה.

17. כאמור, הן הנתבע, הן איברהים והן התובעת עצמה טענו בבית המשפט כי איברהים הגיע לזירת האירוע לאחר התאונה.

אולם, בחקירתו בפני חוקר הנתבעת סתר הנתבע גרסה זו כאשר טען כי איברהים לא הגיעה למקום בתאונה (עמוד 23 לתמליל חקירת הנתבע שורה 2):

"דובר: הוא הגיע למקום?

חאלד: אה... לא, הוא לא הגיע למקום, לא הגיע למקום"

בהמשך לכך טען הנתבע בפני החוקר כי הפעם הראשונה בה פגש באיברהים היתה אחר הצהריים של יום התאונה, בפגישה בביתו של איברהים (עמוד 22 לתמליל חקירת הנתבע שורות 21 – 23, עמוד 23 שורות 5 – 6, עמוד 26 שורות 10 – 14). יצוין כי הנתבע עצמו בחקירת החוקר סתר עצמו כאשר מחד טען כי "הלך ישירות" לבית האב ללא תיאום ( עמוד 26 שורות 3 – 4) ומאידך לא יכול היה להחליט אם הוא תיאם את הפגישה עם איברהים או להיפך – כי איברהים תיאם פגישה זו (עמוד 26 שורה 20 – 22, עמוד 27 שורות 1-2, 12 – 16).

איברהים בחקירתו הנגדית פירט כי בדק את פרטיו של הנתבע, ראה את הרשיון והביטוח וביקש צילום של הפרטים כאשר הצילום הומצא לו על ידי הנתבע אחר הצהריים (עמוד 10 שורות 26 – 28). לעומת זאת, בחקירתו על ידי חוקר הנתבעת סתר עצמו כאשר ציין כי לקח את כל הפרטים במקום התאונה, "ובזה אני סיימתי" (עמוד 10 שורות 18 – 23). כראיה לכך שכוונתו של האב היתה כי קיבל את כל הפרטים הדרושים לו בזירת התאונה, הוא אינו מציין בפני החוקר את אותה פגישה עם הנתבע אחר הצהריים אלא מתאר פגישת נימוסים שנערכה בביתו רק שבועיים לאחר התאונה בנוכחות הנתבע ונציג ממשפחת הנתבע וממשפחתו (עמוד 16 שורות 1 – 10). מיותר לציין כי הנתבע עצמו אינו מציין פגישת נימוסים זו, לא בפני החוקר ולא בחקירתו הנגדית.

הסתירות הללו המתייחסות להשתלשלות העניינים מיד לאחר התאונה רבות ומשמעותיות. לא ייתכן כי הנתבע לא יזכור פגישה עם איברהים בזירת התאונה, בפרט כאשר הפגישה לא היתה בחטף, אלא בוררו בה, כנטען על ידי איברהים, פרטים והוצגו מסמכים. כמו כן לא ייתכן כי האב, שזכרונו כפי שעשה רושם בפניי, רענן, יסתור עצמו באשר לבירור הפרטים וקבלתם – בזירת התאונה או אחריה – ובאשר לפגישה שהתקיימה או לא התקיימה בשעות אחר הצהריים של יום התאונה.

הסתירות הללו מעמידות בספק את עצם קרות התאונה או נסיבותיה.

18. יצויין כי התובעת לא הביאה עד נוסף להוכחת התאונה מלבד אביה שהוא בעל עניין. על פי חקירתה הנגדית במקום התאונה (עמוד 6 שורות 24 – 25):

"היו הרבה אנשים שהכירו אותי".

ובהמשך לא הביאה נימוק מספק מדוע לא הביאה אותם לעדות (עמוד 6 שורות 26 – 27).

חידוש ביטוח רכבו של הנתבע

19. כאמור, קו הגנתו של הנתבע הוא כי היה מבוטח במועד התאונה כאשר חידוש הביטוח נעשה כשבוע עובר לתאונה.

20. לא שוכנעתי מחקירתו הנגדית של הנתבע באשר לסיבות שהביאו אותו לחדש את הביטוח לרכבו, כשבוע בלבד עובר לתאונה.

בחקירתו טען כי חודש וחצי או חודשיים עובר לתאונה פג תוקף הביטוח לרכבו (עמוד 12 שורות 14 – 15) והוא לא חידש אותו, לדבריו בשל "מצב כלכלי" (עמוד 13 שורה 28). הנתבע הסביר כי מאחר והוא מתגורר יחד עם משפחתו המורחבת ואחיו העובדים בבניין אינם זקוקים לרכבים בבעלותם במהלך שעות היום נהג להשתמש ברכביהם כאשר היה זקוק לכך ולדבריו (עמוד 12 שורות 17 – 19):

"אני יכול להשאיר את הרכב שלי גם שנה בבית"

ולמרות שלדבריו היה מסוגל להמשיך במצב זה, לו הורגל תקופה ממושכת קודם לכן החליט פתאום לחדש את הביטוח לרכבו ולא נתן כל הסבר לכך מלבד "דברים משתנים", משפט סתום שאינו אומר הרבה (עמוד 12 שורות 21 – 22).

יצויין כי בחקירתו בפני חוקר הנתבעת ציין נימוק נוסף לחידוש הביטוח שלא העלה בחקירתו הנגדית בבית המשפט והוא העובדה שאשתו היתה בהריון בחודש הרביעי ומחודש זה ואילך יש כל הזמן בדיקות בקופת חולים (עמוד 32 לתמליל חקירת הנתבע שורות 1 – 3). נימוק זה, מלבד היותו בלתי משכנע ומצנעת הפרט לא אפרט בכך, אף אינו מסביר מהו הערך המוסף של הביטוח לרכבו של הנתבע כאשר ניתן לעשות שימוש ברכבים זמינים של בני משפחתו לשם הגעה לבדיקות.

עובדה נוספת שהביאה אותי לפקפק בגרסת הנתבע היא חקירתו על ידי החוקר שנערכה כשלושה חודשים לאחר התאונה. בשיחה זו התברר כי במועד בו ביטח התובע את הרכב רשיון הרכב שלו לא היה בתוקף, והוא לא דאג לחדשו עד למועד החקירה (עמוד 35 שורות 5 – 15). אין זה הגיוני בעיניי כי הנתבע החליט לפני התאונה לחדש את הביטוח בלבד על מנת שיוכל לעשות ברכב שימוש אולם לא דאג לעבור את המבחן השנתי (טסט) המקנה את הכיסוי הביטוחי לכך. ובכל מקרה, נסיעה ללא טסט בתוקף היא אסורה מבחינת חוקי התעבורה ועשויה לגרום לפסילת רשיון הנהיגה שלו. על כן, איני מקבל את ההסבר לעשיית הביטוח ולעיתויו והנתבע לא הציג בפניי הסבר משכנע לכך.

21. הנתבעת מצביעה על סתירות ותמיהות נוספות- כגון הסתירה בדברי התובעת שטענה בחקירתה כי מילאה את טופס ההודאה על התאונה לא יותר משבוע לאחר התאונה והתברר כי מילאה אותו שבועיים וחצי לאחר מכן; כגון הסתירות בין טענת התובעת שאביה טיפל בהעברת הדיווחים על התאונה לחברת הביטוח בעוד אביה טען כי היא זו שעסקה בכך; הסתירה בין דברי הנתבע לדברי איברהים בנוגע להיכרות בין אבי הנתבע לאיברהים; והעובדה שלכתב התביעה צורף טופס ההודעה על התאונה שמילא הנתבע, עדות לטענת התובעת לשיתוף הפעולה כין הנתבע לתובעת.

22. סתירות אלו, גם אם קיימות אינן משמעותיות ונראה כי די בסתירות עליהן הצבעתי ובהן התמקדתי על מנת להגיע למסקנה המשפטית באשר לתביעה זו.

23. אציין כי הנתבע מייחד פסקה בסיכומיו לבעיית השכחה ממנה הוא סובל וטוען כי אין לקבל את טיעוניה של הנתבעת הטוענת כי לא הוצג כל מסמך המלמד על כך, שכן מסמכים אלו לא התבקשו על ידה. לו רצה הנתבע להישמע בטענתו כי דבריו בחקירתו על ידי החוקר ובבית המשפט אינם מדוייקים או כי אינו זוכר נקודות מסויימות וזאת מבעיה רפואית כלשהי היה עליו להוכיח זאת, ולא הנתבעת. יתרה מכך, בחקירתו בבית המשפט, כאשר לא זכר נקודה מסויימת ציין זאת הנתבע מפורשות ושאר הדברים אותם ציין נאמרו בביטחון וללא הסתייגות כלשהי ולא התרשמתי כי ביחס אליהם קיימת בעיית זכרון כלשהי.

24. בכל מקרה, מסקנותיי לא התבססו על מגבלת השכחה הנטענת.

סיכום

25. על מנת שתביעתה תתקבל על התובעת להוכיח בפניי כי ביום 19.3.13 אירעה תאונה במעורבות רכבה ורכבו של הנתבע ברמת הסתברות העולה על 50%.

מצאתי כי התובעת לא עמדה בנטל זה.

22. עדותם של התובעת ואביה איברהים לפיה הרכב שהה בביתם כשלושה ימים עד שבוע מיום התאונה ועד להכנסתו למוסך ביום 20.3.13, למחרת התאונה הנטענת מביאה למסקנה כי יום התאונה הנטען בתביעה אינו היום האמיתי של האירוע אלא המדובר בתאריך מוקדם יותר.

ואילו הסתירות החמורות בין עדות איברהים בבית המשפט לבין הגרסה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת; והסתירות שבגרסת הנתבע בבית המשפט לעומת גרסתו בפני החוקר בנוגע להתרחשות המיידית לאחר התאונה מביאה אותי למסקנה כי עצם קיומה של תאונה בין הנתבע לתובעת לא הוכח במידת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי.

מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה שהיה ביכולתה של התובעת להביא עדים נוספים ממקום התאונה על מנת להוכיחה ולא להסתפק בהבאת אביה שהאינטרס שלו הוא ברור.

בנסיבות אלו יש להחיל את ההלכה בדבר אי הבאת עדים רלוונטיים לפיה נוצרת חזקה כי לו היו מוזמנים עדים אלו היתה עדותם פועלת לרעתה של התובעת.

(ע"א 620/74 יוסף מור נ' פלונית, פ"ד ל(1) 218; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, עמ' 657).

26. לכאורה, היה עליי לבחון האם לאור הסתירות שבעדות הנתבע, שפורטו לעיל, חל סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981– מרמה בתביעת תגמולים – ולפיכך פטורה הנתבעת 2 מחבותה. בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שהמבטחת מוכיחה כי המבוטח מסר עובדות כוזבות או לא נכונות לאחר קרות מקרה הביטוח, וכי היה מודע לכך שהן כוזבות או לא נכונות, קמה חזקה שבעובדה כי הוא עשה כן בכוונת מרמה. במקרה זה, נטל הבאת הראיות עובר לשכמו של המבוטח, אשר נדרש להביא ראיות שלא הייתה מצדו כוונת מרמה על אף שמסר עובדות כוזבות (ראו בעניין זה רע"א 9215/10 יצחק פלדמן נגד הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ).

27. עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי איני רואה צורך להכריע בשאלה זו.

5129371

54678313

28. אשר-על-כן, הנני מורה על דחיית התובענה בתיק זה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. כמו כן וכפועל יוצא מדחיית התביעה נדחית גם ההודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע כנגד הנתבעת והנני מחייב אותו בהוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

29. לאור מערכת היחסים שפורטה לעיל בין הנתבע לתובעת איני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבע.

המזכירות תעביר העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"ה, 25 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.