השופט כ' מוסק:

1. לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "החוק"), שניתנה על ידי חברי הוועדה ביום 6.10.13. על פי החלטת הוועדה, נקבע כי המערער לא הוכיח שעשרה ימי מחבוש שריצה במסגרת שירותו הצבאי בבסיס שזפון, מחבוש שלווה בביצוע "עבודות רס"ר" ובתחושות סובייקטיביות של המערער, היה בהם כדי להוות "אירוע דחק" שגרם להתפרצות מחלת סוכרת נעורים ממנה סובל המערער. עוד נקבע, כי המערער לא הוכיח שהמחלה נגרמה עקב שירותו הצבאי.

2. מהעובדות שפורטו בהחלטת הוועדה עולה, כי המערער יליד 1987, עלה ארצה בשנת 1988. המערער גויס לשירות סדיר ביום 29.10.06 ובעת גיוסו נקבע לו פרופיל 97. המערער שוחרר משירותו הצבאי ביום 4.1.10.

3. המערער טען בפני הוועדה, כי ביום 13.7.09 הוגשה נגדו תלונה על עבירה של גניבת רכוש צבאי. הוא נשפט על ידי קצין שיפוט, הורשע ונגזרו עליו 15 ימי מחבוש לריצוי בפועל. בפועל שהה המערער 10 ימים בבית המעצר בבסיסו וביצע במסגרת זו "עבודות רס"ר". הוועדה הדגישה, כי פרט לעבירה האמורה עמד המערער לדין שש פעמים נוספות, וקיבל עונשים של נזיפה חמורה, ריתוק וקנס. לפני שנכנס המערער למחבוש, הוא נבדק ונמצא כשיר לריצוי עונשו. ביום 11.8.09 נבדק המערער לאחר שהתלונן על חולשה, צמא ומעט שיעול ללא בחילות. הוא הופנה בעקבות כך לחדר מיון בבית החולים "שערי צדק" בשל חשד להתפרצות סוכרת מסוג 1. לאחר שעבר בדיקות שונות, נמצא כי אכן התפרצה אצלו המחלה האמורה.

4. המערער טען בפני הוועדה, כי המחלה התפרצה עקב ריצוי עונש המחבוש של 10 ימים, וכי במסגרת זו הושפל בעקבות כך שהיה עליו לבצע עבודות רס"ר לעיני חיילים וחניכים בבסיס, שעה שהוא עצמו שימש כמפקד.

5. בפני הוועדה עמדו שתי חוות דעת רפואיות: האחת, מטעמו של המערער; והשנייה, מטעמו של המשיב. המומחה מטעם המערער הדגיש בחוות דעתו, כי מדובר במחלה שהתפרצה אצל המערער לראשונה בשנת 2009, כי דחק נפשי או גופני יכול לשמש כגורם המביא להתפרצות המחלה בנסיבות מסוימות, כי לאור נסיבות המקרה וסמיכות הזמנים בין אירועי הדחק לפריצת המחלה, סביר ביותר לקבוע שהדחק הנפשי החמור אותו חווה המערער שימש כגורם "הדק" וגרם להתפרצות המחלה, וכי סביר לקבוע שאילולא הדחק הנפשי לא הייתה מתפרצת המחלה אצל המערער במועד בו פרצה.

לעומתו סבר המומחה מטעם המשיב, כי אין זה סביר לקבוע שמחבוש בן 15 יום בבסיס צבאי הביא להתפרצות המחלה. דבר זה לא הוכר בספרות הרפואית. עוד העיר המומחה, כי אם כך היו פני הדברים הרי בתי החולים היו מלאים בחולים שהמחלה התפרצה אצלם עקב מאסרם.

6. הוועדה סברה, כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מדובר באירוע דחק שיש בו כדי לגרום להתפרצות מחלת הסוכרת. הוועדה סברה עוד, כי לא קיימת אסכולה רפואית המכירה באירוע שכזה כגורם להתפרצות המחלה וכי היה מוטל על המערער נטל להוכיח כי מדובר באירוע מיוחד שיש בו כדי לגרום להתפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1.

7. עוד ייאמר, כי מומחה המערער נחקר בבית המשפט ומעדותו עלה, כי הוא סבור שמחלת סוכרת מסוג 1 יכולה לקנן בגופו של אדם במשך שנים ולא להתפרץ, והיא גם יכולה להתגלות באופן מקרי מסיבה שאינה ברורה. אותו מומחה הסכים כי מאחר שהמערער חווה אירועים קשים נוספים בעברו והמחלה לא התפרצה, יתכן שבמקרה זה המחלה התגלתה באופן מקרי, אם כי לדעתו הדבר אינו סביר. יוער כי אין זה בסמכות ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הוועדה, אלא לדון בסוגיות משפטיות בלבד (ראה: סעיף 34 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959). בנוסף נקבע לא אחת, כי מתחם ההתערבות של ערכאת הערעור בשיקולי הוועדה הנו אך ורק בסוגיה המשפטית הכרוכה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי (ראה: רע"א 7436/08 טלבי נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו ביום 20.4.09)).

8. במסגרת החלטתה הפנתה הוועדה לפסיקת בית המשפט העליון בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, בו נקבע על ידי בית המשפט כי כדי להוכיח את הקשר הסיבתי – העובדתי והמשפטי – בין אירוע הדחק הנטען לבין התפרצות המחלה, יש להוכיח זאת הן בפן האובייקטיבי והן בפן הסובייקטיבי של הנפגע עצמו. אין די להוכיח כי מדובר באירוע הקשור בשירות הצבאי, אלא יש להוכיח כי מדובר באירוע הקשור לייחודיות ומיוחדות השירות הצבאי. יש להוכיח כי מדובר באירוע שיש בו ממשות, היכול להביא להתפרצות המחלה. בפרשת אביאן סבר בית המשפט כי המערער לא עמד בנטל המוטל עליו.

9. שאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות הצבאי לבין התפרצות מחלת הסוכרת נדונה לאחרונה בהרחבה במסגרת רע"א 4984/11 יודין סטניסלב נ' קצין התגמולים מדינת ישראל (ניתן ביום 27.12.11, כב' השופט י' דנציגר). באותו עניין סקר בית המשפט את ההלכות שנקבעו בנושא התפרצות מחלת הסוכרת עקב תנאי השירות הצבאי או אירועים מיוחדים או חריגים שאירעו במהלך השירות הצבאי. בית המשפט קבע, כי בעקבות הלכות שנקבעו בעבר בבית המשפט העליון שעה שבאים לבחון את שאלת הקשר הסיבתי יש להבחין בין שלושה סוגי מקרים: הראשון, מקרים בהם מיוחדות וייחודיות השירות הצבאי הם שהביאו לפגיעה בחייל, כגון תאונת אימונים; השני, מקרים בהם אירועים שאינם אופייניים דווקא לאירועי הצבא אך מהווים אירועים חריגים או יוצאי דופן הם שהביאו לפגיעה בחייל, כגון מאמץ חריג שהביא לאוטם שריר הלב; השלישי, מקרים בהם מחלה קונסטיטוציונלית פורצת במהלך השירות הצבאי מבלי שהתרחשו האירועים או מצבים מן הסוגים הנזכרים לעיל.

10. עוד נקבע בפרשת סטניסלב, כי קשר סיבתי משפטי מורכב מיסוד סובייקטיבי ומיסוד אובייקטיבי. באשר ליסוד האובייקטיבי, יש להראות כי הגורם הנטען שהביא להתפרצות המחלה יהיה קשור בדרך זו או אחרת לשירות הצבאי, וזאת במובחן מאירועים שהיו יכולים לקרות בחיים האזרחיים. כמו כן, מקום בו נטען להתפרצות מחלה קונסטיטוציונלית בעקבות אירוע חריג יוצא דופן שהתרחש במהלך השירות הצבאי, לא יישלל קיומו של קשר סיבתי אובייקטיבי, אף אם אירוע זה עשוי היה להתרחש במסגרת החיים האזרחיים.

11. עיון בהחלטת הוועדה העומדת לפנינו במסגרת הערעור מעלה, כי הוועדה סברה שהמערער לא עמד בתנאי הראשון, היינו לשכנע כי מדובר באירוע שהוא חריג במישור האובייקטיבי, שיש בו כדי להביא למסקנה שהיה בהתרחשות האירוע כדי להביא להתפרצות מחלת הסוכרת. הוועדה סברה, כי עצם העובדה שהמערער שהה במחבוש במשך 10 ימים, וגם אם ביצע "עבודות רס"ר" לעיני חיילים אחרים או חניכים, לא היה בכך כדי להביא להתפרצות המחלה.

12. קביעה זו של הוועדה מקובלת עלינו. מדובר במחבוש לזמן קצר ביותר במסגרת הבסיס בו שירת המערער. מקובל, כי עונשים קצרים אלה מלווים בביצוע "עבודות רס"ר". נוסיף ונעיר כי לא הוכח שהמערער ביצע עבודות אלה לעיני חיילים שהיו חניכים במסגרת קורס עליו פיקד, או כי מדובר בחניכים עליהם פיקד המערער בדרך אחרת כלשהי.

13. לפיכך, מקובלת עלינו מסקנת הוועדה כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התפרצות המחלה לבין התקופה הקצרה בה שהה המערער במחבוש.

14. לאור כל האמור, סבורים אנו כי לא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה. לפיכך, הערעור נדחה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

15. הפיקדון יוחזר לידי המערער באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לצדדים.