1. לפניי תביעה לתשלום דמי תיווך.

תובע מס' 1 מר וינר מיכאל (להלן "התובע") הינו מתווך מקרקעין במקצועו, העוסק בתיווך באמצעות משרד תיווך בכרמיאל בשם "תיווך פרימיירה" על פי הנטען, הרשום על שמו של תובע מס' 2.

הנתבעים הינם בני זוג אשר חפצו לרכוש דירת מגורים בתקופה הרלוונטית לתביעה.

גב' טלי מחליס עבדה בתקופה הרלוונטית לתביעה כמתלמדת אצל התובע (להלן "טלי").

2. בחודש 11/12 פנתה נתבעת מס' 1 גב' איילה צ'רניבסקי (להלן "הנתבעת") אל ידידתה טלי ובקשה שתעזור לה באיתור דירת מגורים עבורה ועבור משפחתה בעיר כרמיאל.

טלי הפנתה את הנתבעת לתובע, והאחרון הסכים להעניק לנתבעת שירותי תיווך.

3. התובע ו/או טלי הציגו בפני הנתבעת נכסים שונים, וביניהם נכס שהיה בשלבי בנייה ברחוב יונת הבר 3 בכרמיאל (להלן "הנכס"). הנכס היה במצב שלד, והוצע למכירה על ידי מתווכת בשם חני אפרימוב (להלן "חני"), תמורת סך של 2.7 מיליון ₪. הנכס מצא חן בעיניה של הנתבעת וביקשה להראותו לבעלה, נתבע מס' 2 (להלן "הנתבע").

4. לאחר הביקור בנכס החתימו טלי ו/או התובע את הנתבעת על טופס "הזמנת שירותי תיווך" המדבר על תשלום דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ ממחיר הכולל של הנכס (נספח ג' לתצהיר התובע). הצדדים חלוקים לגבי מהותו ותוקפו של הסכם זה כפי שיפורט בהמשך.

5. בהמשך, בוצע ביקור נוסף בנכס יחד עם הנתבעת ועל פי בקשתה. כעבור זמן היו הנתבעים מעוניינים לרכוש את הנכס, והתקיימה פגישה עם הקונים והמוכרים בנוכחות התובע, טלי וחני, אולם בפגישה זו הצדדים לא הגיעו להסכמה מלאה.

6. לאחר פגישה זו, הגיעו התובע וטלי אל משרדו של הנתבע "על מנת לדון על דמי התיווך המגיעים לתובע" (סעיף 12 לתצהיר התובע ת/1). לגבי הסיכום שהיה באותה פגישה, הדעות חלוקות.

לטענת התובע, בפגישה הנ"ל סוכם בלחיצת ידיים כי דמי התיווך עבור הנכס יעמדו על סך של 10,000 ₪ במקום 2% בתוספת מע"מ ממחיר הרכישה, בתנאי שתוענק לתובע בלעדיות במכירת דירת מגוריו הנוכחית של הנתבע, כפי שהובטח לו על ידי האחרון.

הנתבע לעומתו טען כי הסכים לשלם לתובע ו/או לטלי סך של 10,000 ₪ עבור הצגת הנכס על ידם, וכי לקראת סוף הפגישה הודיע להם כי הוא מוכר את דירת מגוריו ויהא מוכן לתת להם לתווך את המכירה, אך שלל מכל וכל את הטענה שלפיה הסיכום על תשלום דמי תיווך בסך של 10,000 ₪ כאמור, היה מותנה בהוצאת עסקת התיווך של דירת מגוריו אל הפועל על ידי התובע.

7. בשלב מסוים התברר לתובע כי הנתבע מנהל משא ומתן ישירות מול המוכרים של הנכס מבלי לערבו בעניין, ובחודש 4/13 נודע לו כי הנתבעים רכשו את הנכס תמורת סך של 2.5 מיליון ₪. זמן קצר לאחר מכן, נודע לתובע כי בחודש 2/13 מכר הנתבע את דירת מגוריו, ובפועל לא אפשר לו ו/או למי מטעמו להראות את הדירה על מנת לאתר קונים פוטנציאליים.

8. לאחר פניות אל הנתבע בדרישה לתשלום דמי התיווך, הגיע התובע יחד עם טלי למשרדו של הנתבע. באותה פגישה הוציא הנתבע סך של 10,000 ₪ במזומן, אולם התובע סירב לקבל סכום זה, ועמד על קבלת מלוא דמי תיווך בגין רכישת הנכס על פי ההסכם, בשיעור של 2% בתוספת מע"מ, נוכח הפרת הסיכום על ידי הנתבע.

9. ביום 6.8.13 שלח התובע מכתב דרישה לתשלום דמי התיווך, וביום 30.9.13 דחה הנתבע את דרישתו הנ"ל, ומכאן הגשת התביעה שבה עותר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום עמלת תיווך בעבור רכישת הנכס בסך של 59,000 ₪, המהווים 2% בתוספת מע"מ ממחיר הרכישה.

10. דיון

הנתבעים העלו טענות חשובות הן בסוגית העדר יריבות משפטית בינם לבין התובע, והן בעניין תוקפו המשפטי של הסכם התיווך ואי עמידתו בהוראות חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן "חוק המתווכים"). אולם לאחר שמיעת עדותם שבמהלכה הודו הנתבעים בזכאותו של התובע /או טלי לקבל דמי תיווך בעבור רכישת הנכס על ידם (ראה עדותם בעמ' 20 ש' 24-20, ש' 30, עמ' 23 ש' 13, ש' 26-25, עמ' 24 ש' 24-23), מתייתר הצורך לדון בסוגיות הנ"ל, והדיון יתמקד במחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים והנוגעת לגובה דמי התיווך שעל הנתבעים לשלם לתובע בעבור רכישת הנכס.

11. התובע סומך את ידו על הסכם התיווך שעליו חתמה הנתבעת כמצוין בסעיף 4 לעיל, והמקנה לו לטענתו, זכות לקבלת דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ ממחיר הרכישה.

לגבי נסיבות החתימה על הסכם זה התברר מהעדויות כי לאחר הביקור בנכס ביקשה טלי מהנתבעת לחתום על הסכם זה. כששאלה מדוע עליה לחתום על הטופס הנ"ל, השיבה טלי לנתבעת כי החתימה היא רק הוכחה לכך כי הראתה לה את הנכס, וכי בעניין שכר הטרחה "אין לה מה לחשוש וכי הם יסתדרו ביניהם". בהסתמך על הבטחה זו, חתמה הנתבעת ליד טבלת רשימת הנכסים שבה הופיעה הכתובת של הנכס, ברם היא לא נתבקשה לחתום במקום המיועד לחתימת המזמין בתחתית הטופס.

בחקירתה הנגדית אישרה טלי את גרסתה הנ"ל של הנתבעת באומרה הדברים הבאים:

"ש. איילה אומרת שאת החתמת אותה על טופס ואמרת לה את

חותמת רק על הכתובת ולא על הסכום, על הסכום נסתדר?

ת. על הסכום אין לי שום זכות לדבר על הסכום, על זה היא

תדבר עם מיכאל ותסדר עם מיכאל.

ש. כלומר בשלב שהחתמת אותה על הטופס באמת לא הייתה

כוונה שהיא תשלם 2% שכ"ט אלא שתנהל מו"מ עם מיכאל

בכדי לסגור הסכום?

ת. כן" (עמ' 15 ש' 24-19)

גם התובע בעצמו הצהיר כי לאחר החתימה על ההסכם הנ"ל, הוא תיאם פגישה עם הנתבע "על מנת לדון על דמי התיווך המגיעים לו" (סעיף 12 לתצהירו ת/1).

יוצא אפוא שהסכם התיווך שעליו התנוססה חתימת הנתבעת ליד טבלת רשימת הנכסים כמתואר לעיל, אינו מסמך מחייב, שכן, עד לאותו מועד טרם הגיעו הצדדים למפגש רצונות וּלגמירות דעת בנוגע לגובה דמי התיווך החלים על העסקה (לעניין חובת המתווך להחתים את הלקוח על טופס הכולל את כל הפרטים ובעיקר את מחיר התיווך, ראה 164801/09 דניאל דרעי נ' טל חסדאי ואח' (פורסם בנבו, 15.12.2010).

12. עולה אפוא השאלה, מה הסיכום שהשתכלל בין הצדדים במהלך הפגישה שהתקיימה במשרדו של הנתבע בנוכחות התובע, הנתבע וטלי (ראה סעיף 6 לעיל), לגבי גובה דמי התיווך בעבור רכישת הנכס?

כאמור, התובע טען כי בפגישה הנ"ל, במקום תשלום עמלה בשיעור של 2% בתוספת מע"מ על פי ההסכם, הוסכם בלחיצת ידיים, כי הנתבע יעניק לו בלעדיות בתיווך מכירת דירת מגוריו, ובנוסף ישלם לו סך של 10,000 ₪ עמלת תיווך בגין רכישת הנכס.

הנתבע אישר את הסיכום בדבר תשלום הסך של 10,000 ₪ כעמלת תיווך בגין הצגת הנכס כדבריו, אך שלל כריכת התשלום הנ"ל בקיום התחייבות מצדו להענקת בלעדיות בתיווך דירת מגוריו לתובע. לגרסתו, בסוף הפגישה, כשקמו התובע וטלי ללכת, הוא ציין בפניהם כי הוא מוכר את דירת המגורים שלו וכי הוא מוכן לתת להם לתווך את המכירה. וכך אמר בעדותו:

".... וכשדברנו וסיכמנו על התשלום, אמרתי שיש לי עסקאות נדלן נוספות שאני יכול לתת לכם הזדמנות למכור את הבית שלי כדי למכור אותו, שתרוויחו. והם שמחו על ההצעה שלי ומאז לא ראיתי אותה ולא את השנייה" (עמ' 23 ש' 20-18)

עוד הוסיף ואמר כי בעקבות הסיכום הנ"ל, הוא ניהל משא ומתן ישירות עם המוכרים של הנכס עד שהעסקה הבשילה לכדי הסכם מחייב בחודש 4/13.

13. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן, לא יכולתי לאמץ את גרסת התובע לגבי הסיכום הנטען על ידו מהטעמים שלהלן:

א. הטענה כי הסיכום הנטען בא במקום ההתחייבות לתשלום עמלת תיווך בשיעור של 2% על פי ההסכם, התבררה כלא נכונה, לאחר שהוכח כאמור כי עד לאותו מועד, לא השתכללה בין הצדדים הסכמה לתשלום דמי תיווך בשיעור הנ"ל.

ב. מאז הסיכום הנטען ועד למכירת דירת מגוריהם של הנתבעים חלפו למעלה מחודשיים, ולא הוכח כי במהלך תקופה זו, פנה התובע אל הנתבע בכל דרך שהיא, לצורך נקיטת פעולות תיווך לשם מכירת הדירה הנ"ל.

ג. סעיף 9(א) לחוק המתווכים קובע כי מתווך מקרקעין לא יהא זכאי לדמי תיווך אלא אם כן חתם הלקוח על הזמנה בכתב לביצוע פעולות התיווך שבה נכללו הפרטים שקבע השר באישור ועדת הכלכלה. סעיף 9(ב) לחוק קובע כי לא יהא תוקף להסכם למתן בלעדיות בתיווך אלא אם אושרה הבלעדיות בחתימת הלקוח על גבי מסמך נפרד. הפסיקה הכירה בחשיבות הוראות אלה וקבעה כי מדובר בהוראות מהותיות וקוגנטיות (ראה בש"א 1443/08 שלפר מרסל ואח' נ' דוד אברהם בר דרור (פורסם בנבו, 20.05.2008), ת.א 52020/06 שחק אהרון ואח' נ' לוקי בנייה ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.11.2008), תא"מ 3707/08 עזרי ג'ובני נ' יוסף בובליל ואח' (פורסם בנבו, 02.05.2010), ועוד).

בענייננו, אין חולק כי לא נחתם בין הצדדים הסכם תיווך לגבי הדירה הספציפית, לא כל שכן, הסכם למתן בלעדיות על פי הנטען. הדעת נותנת כי מתווך סביר היה דואג לעגן בכתב את הסיכום הנטען למתן בלעדיות לתיווך הדירה הנ"ל. הדבר מתחייב לא רק בהיבט הראייתי/הוכחתי אלא מכח הוראות חוק המתווכים. אי לכך, בהעדר הסכם כאמור, לא יכולתי להסתמך על דבריו של התובע לגבי הסיכום הנטען.

14. המסקנה מהאמור היא שהתובע לא הוכיח מקור זכאות לגביית דמי תיווך בשיעור של 2% בתוספת מע"מ, ולא הוכיח את הסיכום הנטען על ידו בנוגע למתן בלעדיות בתיווך דירת מגוריו של הנתבע. הסיכום היחידי שנותר בפנינו אפוא, שהינו בעל תוקף מחייב, הוא הסיכום שבו הודו הנתבעים כמצוין לעיל, היינו תשלום סך של 10,000 ₪ בגין הצגת הנכס בפניהם על ידי התובע ו/או טלי.

15. לסיכום

התובע לא הקפיד על מילוי אחר הוראות חוק המתווכים בכל הקשור לעריכת הסכם "הזמנת שירותי תיווך" בגין רכישת הנכס, ובכל הקשור לסיכום הנטען על ידו בנוגע למתן בלעדיות, ומשכך אין לו להלין אלא על עצמו לגבי המצב שנקלע אליו עקב מחדליו הנ"ל.

16. התוצאה היא שהנני מקבלת את התביעה באופן חלקי, ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

17. לאור העובדה שהנתבעים נגררו להליך זה עקב עמידת התובע על קבלת מלוא דמי התיווך הנטענים על ידו, הנני מחייבת את התובעים לשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אב תשע"ו, 26 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.