1. נגד ארבעת המשיבים הוגש כתב אישום, המייחס להם עבירות על רקע של קשירת קשר לביצוע מעשי עבירה שונים, שתכליתם להביא למניעת עדותם של שניים, אשר היו אמורים לשמש עדי תביעה במשפטו של מוראד עראמין, המתנהל בבית משפט השלום בירושלים, בגין עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975.

2. הבקשה שלפניי היא כי אורה על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים נגדם. אקדים ואומר כי במהלך הדיון בבקשה, שהתקיים ביום 5.12.13, הוריתי על שחרורו של משיב 4 בתנאים של הפקדה כספית, לאחר שב"כ המבקשת לא השכילה לקשור בין מספרי טלפון שבאמצעותם נשלחו מסרונים מאיימים, בשפה העברית, למתלונן 1, לבין המשיב הנ"ל, ולאחר שבא כוחו הציג ראיה לכאורה, בעלת משמעות, לפיה הלה כלל אינו קורא וכותב עברית (וכנראה גם לא ערבית). מאחר ששליחת אותם מסרונים מאיימים הם המעשים המיוחסים למשיב 4 במסגרת פרשה זו (ובנוסף - הנחת מכתב מאיים בתיבת הדואר של אותו מתלונן, כשלעמדת המבקשת אותו אדם הניח את המכתב ושלח את המסרונים), ומאחר שהראיות נסמכות על הקישור בין מספרי הטלפון האמורים, הרי ששחרורו של משיב 4 לאלתר התחייב בהיעדר ראיות מספיקות לביסוס כתב האישום נגדו, וממילא לביסוס בקשת המעצר.

בכל הנוגע לראיות לגבי שלושת המשיבים האחרים, המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלתן עוצמתן.

אציג אם כך את עובדות כתב האישום המיוחס למשיבים, ולאחר מכן אבחן את הראיות המבססות, לעמדת המבקשת, את המפורט בו, ואת טענות ב"כ המשיבים ביחס אליהן.

3. כאמור לעיל, שני אנשים, אברהם צוובנר ומוראד שמאסנה, אמורים היו להעיד מטעם התביעה במשפט פלילי המתנהל נגד מוראד עראמין בבית משפט השלום בירושלים, בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף. על פי הנטען בכתב האישום, משיבים 1 ו-3 (שהם אחים), ומשיבים 2 ו- 4, (שהם קרובי משפחה שלהם), קשרו קשר למנוע עדות זו, כפי שיפורט להלן.

כתב האישום מפרט מסרונים מאיימים שלפי הנטען שלח משיב 4 למתלונן צוובנר בתאריכים 12.9.13 ו- 15.10.13. במסרונים נכתב, בין היתר, כך: "אני מעולם תחתון מזרח ירושלים. גרמת נזק לאנשים. יש לך משפחה יפה ועסק טוב. הוצאנו עליך חוזה של 700,000 ₪. יש לך זמן עד החגים. אני יחזור אליך. שמור על המשפחה שלך". בנוסף, ביום 24.9.13 הניח משיב 4 (על פי הטענה), ביחד עם אחר שזהותו אינה ידועה למבקשת, מעטפה בתיבת הדואר של צוובנר. במעטפה היה מונח כדור אקדח 9 מ"מ, ומכתב שהופנה אליו ובו דרישה לתשלום סכום של 750,000 ₪ בלוויית איום דומה בנוסחו לאיום שצוטט לעיל.

עוד על פי כתב האישום, בלילה שבין 28.10.13 ל- 29.10.13, בין 23:45 ל- 01:09, נסעו משיבים 1 ו-3 בסמוך למקום מגורי המתלונן צוובנר, ברכב מסוג ניסן NV200, שצבעו כסוף, והמשמש את משיב 1 לצרכי עבודתו. השניים הציתו רכב מסוג פורד מונדיאו, המצוי בבעלות המתלונן, בעת שחנה במקום, וזאת במטרה להניאו בדרך של כוח והפחדה ממתן עדות בהליך השיפוטי המתנהל נגד עראמין.

בלילה שבין 29.10.13 לבין ה- 30.10.13, בין 23:30 לבין 01:36, נסע משיב 1 ברכב הניסן הנ"ל בקרבת מקום מגורי חותנו של המתלונן צוובנר. בהגיעו למקום, הצית משיב 1 רכב מסוג פורד מונדיאו, השייך לחותן, שהוא גם שותפו לעסק של המתלונן. גם הפעם, על פי הנטען בכתב האישום, בוצעה ההצתה על מנת להניא את המתלונן מלהעיד במשפטו של עראמין.

ביום 31.10.13, בעת שהיה המתלונן צוובנר בדרכו לבית המשפט על מנת להעיד נגד עראמין, שלח משיב 4 מסרון מאיים נוסף למתלונן, ובו נאמר "אתה לא רוצה לקנות את השקט והחיים שלך נראה שאתה חושב שאחד חם עליך יש לך בעיות איתם אתה טועה אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק זה גזר דין של עולם תחתון ולא כדי לך להתנגד ולהפסיד עוד" (שגיאות הכתיב במקור), ועוד כהנה וכהנה. המתלונן אכן התייצב על דוכן העדים אולם מילא פיו מים בשל הפחד שאחז בו כתוצאה מן המתואר לעיל.

בנוסף, ביום 3.11.13 שלח משיב 4 מסרון מאיים נוסף למתלונן צוובנר, ובו נאמר כי הוא סיבך עצמו וכי המשטרה לא תעזור לו.

אשר למתלונן שמאסנה, במועד שאינו ידוע למבקשת, כשבעה ימים עובר ל- 31.10.13, פנה משיב 2 בשמו של עראמין למשיב 1, וביקש אותו כי ישוחח עם המתלונן האמור בעניין עדותו בבית המשפט נגד עראמין. משיב 1 אכן פנה למתלונן ומסר לו כי משיב 2 התבקש על ידי עראמין להזהירו פן יעיד נגדו במשפט, וכן כי התבקש למסור לו שעליו להעיד שאינו מכיר את עראמין כלל, חרף היכרותו אותו.

4. בגין כל המתואר לעיל מייחסת המבקשת לכל ארבעת המשיבים עבירה של קשירת קשר, שתי עבירות של הצתה מיוחסות למשיב 1, ואחת מהן מיוחסת גם למשיב 3. עבירה של הדחה בעדות מיוחסת למשיבים 1, 2 ו- 4, ואילו עבירה של סחיטה באיומים מיוחסת למשיב 4 בלבד.

כאמור, עניינו של משיב 4 ירד בינתיים מעל הפרק, ככל שהדברים נוגעים לבקשת המעצר.

5. נפנה עתה לראיות.

המתלונן צוובנר הוא בעל עסק קייטרינג, ואילו המתלונן שמאסנה הוא אחד מעובדיו. גם משיב 1 עובד בעסקו של צוובנר, ובנוסף עובד הוא בלילות בחלוקת ירקות מטעמה של חברה ושמה "רביבים עלי דשא". ההליך הפלילי המתנהל נגד עראמין עניינו בהנפקת חשבוניות פיקטיביות לחברה שבבעלות צוובנר. במסגרת הליך זה נקראו שני המתלוננים לעדות מטעם התביעה.

6. נדון תחילה בראיות שעניינן מעשי ההצתה.

אין חולק, כי רכבו של צוובנר ורכבו של חותנו הוצתו האחד אחרי השני, בשני לילות עוקבים. עוד אין חולק, כי למחרת מעשה ההצתה השני היה אמור צוובנר להעיד בבית המשפט.

בהודעה הראשונה המתייחסת למעשי ההצתה (הודעה מיום 4.11.13) הכחיש משיב 1 כל קשר למעשים אלה, וטען כי ב- 29.10.13 עבד מהשעה 13:00 ועד לשעה 23:00, ואז הלך לביתו. בהודעה נוספת (מיום 11.11.13) סיפר לראשונה על עבודתו בחלוקת ירקות ב"רביבים עלי דשא". לטענתו, לא הזכיר עבודה זו בהודעותיו הקודמות משום שהוא עובד בה "בלי תלוש". משיב 1 מוסר באותה הודעה כי את חלוקת הירקות הוא מבצע באמצעות רכב ניסן NV200, אותו קיבל ממנהל העבודה באותה חברה, ששמו ברכאת פרג'. הרכב נמצא בחזקתו בכל שבוע מיום ראשון ועד ליום חמישי, ורק הוא נוהג ברכב. בדרך כלל הוא מחלק את הסחורה לבד, אולם לפני מספר שבועות הביא איתו לעבודה את אחיו "חמודה" (כינויו של משיב 3), בשל כאבי גב שסבל מהם. המשיב ממשיך להכחיש מעורבות בהצתה, מכחיש שלוחית הזיהוי של רכב הניסן הייתה מוסתרת במדבקות של החברה (עובדה המוכחת בראיות אובייקטיביות), וטוען כי אינו יודע אם תדלק בליל האירוע השני בתחנת הדלק במלחה (עובדה המוכחת באמצעות מצלמות האבטחה של התחנה).

בהודעה נוספת (מיום 18.11.13) מאשר משיב 1 כי רכב הניסן הנ"ל היה ברשותו גם בימים 29.10.13 – 30.10.13, וכי איש לא לקח ממנו את הרכב באותם מועדים. עם זאת, הוא עומד בהכחשתו את מעשי ההצתה, גם לאחר שמשמיעים לו קטעים משיחות שהוקלטו בינו לבין מי מאחיו בעת מעצרם במשטרה, במסגרת תרגילי חקירה, ומהם עולה בבירור מעורבותו במעשים אלה.

7. משיב 3 טוען בהודעתו הראשונה (מיום 11.11.13) כי למשיב 1 אין רכב, וכי הוא מגיע לעבודתו ברכב שלו (של משיב 3), מסוג אאודי. עוד טוען הוא, כי הייתה פעם אחת שהתלווה לאחיו לעבודתו, שכן אחיו רצה לקחת למחרת יום חופש ולכן ביקש שיבוא עימו על מנת שילמד את העבודה ויוכל להחליף אותו. הם הגיעו למחסן והעמיסו ירקות על משאית של דוד אשתו (של משיב 1). גם באותו יום הגיעו לעבודה באאודי, וכשהוא עצמו סיים את העבודה נסע לביתו ברכב האאודי. משיב 1 נשאר במקום, וסביר שחזר הביתה במשאית של דוד אשתו.

בהודעה נוספת (מיום 13.11.13) חוזר משיב 3 על טענתו לפיה משיב 1 נוהג לשאול את רכבו (האאודי) על מנת להגיע לעבודתו, וטוען כי אינו יודע אם יש לאחיו רכב מן העבודה. החוקר מוציא את משיב 3 אל מחוץ לתחנה ומראה לו את רכב הניסן שנתפס, ומשיב 3 טוען כי אינו מכיר רכב זה, ולפיכך גם לא יכול להיות שהיה בו.

בהודעה אחרת (מיום 18.11.13) חושף החוקר בפני משיב 3 את גרסתו של משיב 1 לפיה ביום 29.10.13 נסעו השניים ביחד לעבודה ברכב המוחזק על ידי משיב 1 (רכב הניסן), ואת גרסתו של מנהל העבודה במחסן, ברכאת, שגם ממנה עולה כי השניים הגיעו ביחד בניסן. בשני המקרים תגובתו של משיב 3 היא "שיגיד מה שהוא רוצה". משיב 3 נותר בעמדתו לפיה אינו מכיר את רכב הניסן, גם כשמראים לו סרטון אבטחה של מקום העבודה ובו נראים הוא ואחיו כשהם פורקים מן הרכב ומעמיסים עליו.

8. ברכאת פרג' נחקר ומסר כי רכב הניסן מסוג NV200, שמספר לוחית הרישוי שלו הוא 6965112 נמצא בחזקתו של משיב 1 במהלך ימי השבוע, מיום ראשון ועד ליום חמישי. משיב 1 בדרך כלל עובד לבד, אולם באחת הפעמים הופיע עם אחיו חמודה, משום שהיה חולה. ברכאת מעיד כי שלושה ימים קודם למתן עדותו הבחין כי על לוחית הרישוי הקדמית של הרכב הנ"ל היו מודבקים "ברקודים" של החברה על הספרות האמצעיות, וכי הוא ניסה להסיר אותם כי חשב שילדיו שיחקו במדבקות הללו.

סרטון של מצלמת אבטחה במקום העבודה מעלה, כי ביום האירוע הראשון נראים משיב 1 ומשיב 3 מגיעים בשעה 00:00 ברכב הניסן למחסן החברה, פורקים ארגזים ומעמיסים ארגזים, ויוצאים מן המקום ביחד בשעה 00:40 (מסמך ל"ט בתיק החקירה).

9. עוד יש לציין, כי משיב 3 אוכן במקום ההצתה הראשון, בשכונת רמת שלמה, ביום 29.10.13, בשעה 00:48.

10. מנשה בן עטר, עד ראייה למעשה ההצתה הראשון מוסר, כי סמוך לשעה 01:00 הבחין בהשלכת בקבוק לעבר הרכב המוצת, שבעקבותיה נשמע פיצוץ. מיד לאחר ההצתה הבחין בשניים העולים לרכב מסוג ניסן, בצבע כסוף, ונראה לו כי שתי הספרות הראשונות של לוחית הזיהוי הן 69. בן עטר צילם את הרכב הנמלט.

11. בכל הנוגע למעשה ההצתה השני, בעל הרכב המוצת, חותנו של צוובנר, מעיד כי החנה את רכבו מול ביתו בסביבות השעה 23:30 של יום ה- 29.12.13, ובשעה 01:36 קיבל קריאה שרכבו עולה באש. אנשים כבר עמדו בחוץ, הביטו ברכב הנשרף, והזעיקו משטרה וכוחות כיבוי. הרכב הוצת, אם כן, לאחר 23:30 ולפני 01:36.

12. סרטון מצלמת האבטחה של מקום העבודה (מסמך ל"ט הנ"ל) מעלה, כי בלילה שבין 29.10.13 לבין 30.10.13, הגיע משיב 1 לבדו למקום העבודה, בפעם הראשונה בשעה 23:58. הוא העמיס סחורה ועזב את המקום בשעה 00:39. לאחר מכן שב בשעה 00:54, פרק סחורה ועזב בשעה 01:07. בפעם השלישית הגיע למקום בשעה 02:22.

13. סרטון מצלמת האבטחה של תחנת הדלק במלחה מתעד את משיב 1 בשעה 04:58 של בוקר יום ה- 30.10.13, וכשבסיום התדלוק הוא מנקה את הרכב מכל צדדיו (מזכר מ"ב בתיק החקירה).

14. בנוסף להודעות שנגבו מן המשיבים, ביצעה המשטרה תרגילי חקירה, במסגרתם הותירה מי מן המשיבים לבד בחדר, והשיחות ביניהם הוקלטו.

בשיחה בין משיב 1 לבין משיב 4 נשמע משיב 1 אומר למשיב 4 כך:

"טוב נו מה ממוקדים על הרכב זה הבעיה. הגעתי לעבודה עם מוחמד העמסנו את הציוד, באמצע החלוקה התפצלנו לשני רכבים ואחרי זה המשכתי לעבוד. מבין?

לאחר מכן מופיעות המילים "שרפנו שני רכבים והמשכנו, מבין?", אולם מתחת למילים אלו רשומים סימני שאלה והערה של השוטר המאזין "שמיעה נוספת". מאחר שלא הוצג בפניי תמלול סופי של השיחה, בעוד שהשיחה עצמה התנהלה, כמובן, בערבית, לא אסיק מסקנה מאותן מילים.

עם זאת, בהמשך, אומר משיב 1 כך:

"יצאנו, עוד לפני שמנו מדבקות. היה מכוסה, איך הגיעו לזה לא יודע?"

בתרגיל חקירה אחר, בין משיב 1 לבין משיב 2 נשמע משיב 1 אומר:

"הכחשתי את הכל אבל הרכב שלי... הרכב שהיה ליד המחסן זה הרכב שלי"

לשאלת משיב 2 כיצד זה קשור השיב משיב 1 כך:

"באותו יום באותו מקום חמודה היה איתי. יש עד על זה, יש תמונות".

ועוד, בשיחה בין משיב 1 למשיב 4 אומר משיב 1:

"במאה אחוז יש להם מעקב על הרכב? אם ישיגו איתוראן נתפרנו במאה אחוז".

15. מסקנתי מכל אלה, שקיימות נגד משיב 1 ראיות לכאורה לביסוס שתי עבירות ההצתה המיוחסות לו, ונגד משיב 3 קיימות ראיות לכאורה לביסוס עבירת ההצתה האחת המיוחסת לו.

16. החשש שמעלה הסנגור, שמא משיב 1 בשיחות שהוקלטו בסתר נוטל על עצמו מה שלא עשה, אינו מתקבל על דעתי ולו בשלב של בחינת הראיות לכאורה. הראיות מלמדות כי משיב 1 הוא הנוהג ברכב הניסן; כי רכב מן הסוג הזה, ששתי הספרות הראשונות שלו זהות לרכב המוחזק בלעדית בידי משיב 1 נצפה בזירת האירוע; כשהספרות האמצעיות מוסתרות באמצעות מדבקות; כששני אנשים יורדים ממנו ומשליכים בקבוק לעבר הרכב שהתלקח; כשמשיב 3 מאוכן בזירת האירוע דקות ספורות לפני שהרכב הוצת; וכשמשיב 3, שהיה באותו לילה עם משיב 1, מנסה להרחיק עצמו מן הרכב כמו מאש, תרתי משמע. כל אלה עולים בקנה אחד עם דבריו של משיב 1 כפי שתועדו בהקלטה, ואינם מאפשרים שקילת האפשרות שמא משיב 1 נוטל על עצמו מה שלא עשה. הדברים המצוטטים לעיל הם חד משמעיים: אם ישיגו איתוראן "נתפרנו" במאה אחוז; באותו יום חמודה היה איתי, יש תמונות ויש עד; לפני שיצאנו שמנו מדבקות, וכו'.

17. ממילא קיימות ראיות כלפי משיב 1 ביחס למעשה ההצתה השני. שיטת הביצוע זהה; נסיבות הביצוע זהות - שעת לילה מאוחרת, המתאימה לשעות עבודתו של משיב זה בחלוקת ירקות; המניע על פניו אותו מניע - שליחת מסר מאיים למתלונן צוובנר לבל יעיד נגד עראמין; ולבסוף טרחתו של משיב 1 לנקות את רכב הניסן מכל עבריו לאחר ליל עבודה, משתלבת בכל האמור לעיל.

18. אשר למעשה ההדחה המיוחס למשיבים 1 ו-2 בנוגע למתלונן מוראד שמאסנה. יוער כי המתלונן הינו קרוב משפחה של משיב 1, וכאמור, השניים עובדים באותו מקום עבודה, אצל מתלונן 1.

19. על פי הודעתו של שמאסנה, פנה אליו משיב 1 כשבוע קודם למועד חקירתו במשטרה בפרשה הנדונה (31.10.13), ואמר לו שמשיב 2 מנסה להשיג אותו בטלפון אולם הוא אינו עונה לו. לשאלתו מה הוא רוצה ענה משיב 1 שפנו למשיב 2 וביקשו שידבר איתו (עם שמאסנה) בקשר לתיק של מוראד עראמין, על מנת שיאמר בבית המשפט שאינו מכיר אותו, וכי הם חושבים להשיב אותו "על פי המנטאליות הערבית 'אלעשארי'". לשאלת החוקר אם חש מאוים השיב "זה כמעט איום, זה המנטליות אצלנו אם יש אדם שמעיד נגד אדם נוסף משיבים אותו לחוק אלעשארי". במהלך החקירה התבקש שמאסנה להתקשר למשיב 1 ולשאול אותו מי האיש שפנה למשיב 2. שמאסנה עשה זאת ומשיב 1 ענה שהיה זה בחור מטעם מוראד עראמין ממשפחת חושייה, כנראה גיס של משפחת עראמין. לאחר מכן התבקש שמאסנה להתקשר למשיב 2 ולשאול אותו מי פנה אליו. תשובתו של משיב 2 הייתה שמוראד עראמין שלח חבר שלו לדבר איתו בקשר לתיק בית המשפט, ושהוא (שמאסנה) יאמר כי אינו מכיר את עראמין. לשאלת שמאסנה מיהו אותו בחור שפנה למשיב 2 סרב משיב 2 לענות ואמר שזה לא לטלפון.

בהודעה נוספת, מיום 5.11.13 מספר שמאסנה כי אכן ביום בו נחקר לראשונה פגש מאוחר יותר במשיב 2 ולשאלתו מי הבחור שהעביר את המסר מעראמין השיב כי המדובר בבחור שקוראים לו אבו סאמר אולם אינו יודע את שם משפחתו. המסר היה שעראמין רוצה לשבת איתו (עם שמאסנה) על מנת שיאמר בבית המשפט כי אינו מכיר אותו. לשאלה מה היה קורה אם לא היה מסכים להיפגש השיב, כי הם אמרו "שצריך לשבת על פי המנטליות של החוק 'העשארי'".

20. בעימות בין שמאסנה לבין משיב 1, טען האחרון שכל שאמר למתלונן הוא שעראמין מחפש אותו ורוצה לשבת איתו, וכי הוא מתבקש לפתוח את הטלפון שלו על מנת שיוכל לענות לשיחה שתבוא אליו.

21. במהלך שהייתו במעצר הוכנס משיב 2 לתא עם מדובב. על פי הודעת המדובב, במהלך שהייתם המשותפת בתא סיפר לו משיב 2 כי פנה אליו בחור בשם עראמין וביקש ממנו לפנות לבעל האולם (היינו למתלונן צוובנר) דרך שמאסנה, על מנת ללחוץ על אותו אדם. ברגע ששמאסנה פנה לבעל האולם ואמר לו שמשיב 2 פנה אליו כדי שיביא למפגש בין השניים, החל בעל האולם לפחד והתלונן במשטרה. בעקבות זאת החל שמאסנה לחשוש ממשיב 2 וניתק את הטלפון שלו. מאחר ששמאסנה לא השיב לשיחותיו, הלך משיב 2 למקום העבודה שלו, ופגש שם את משיב 1. משיב 2 פנה למשיב 1 וביקש אותו לפנות לשמאסנה ולבקש אותו שיענה לו לטלפון. משיב 2 סיפר עוד למדובב כי הוא ועראמין פעלו באופן כזה שהדברים לא ייחשבו כאיום ישיר אולם בגלל ש"הטמבל" הזה מוראד (שמאסנה) מסר לבעל האולם שעראמין מבקש להיפגש איתו, הלך בעל האולם והתלונן במשטרה.

22. בחקירתו במשטרה ביום 3.11.13 טען משיב 1 כי אינו מכיר כלל את עראמין, וכי פנייתו לשמאסנה הסתכמה בכך שדיווח לו על פנייתו של משיב 2, שאמר לו כי יש מי שרוצה לדבר עם שמאסנה בטלפון אולם הוא אינו עונה, וכי הוא מתבקש לענות לטלפון. לטענתו, לא ידע מה תכלית השיחה. רק מאוחר יותר, בזמן האוכל, שמע את שני המתלוננים משוחחים ביניהם בעניין פנייתו של משיב 2 ושמע את צוובנר אומר לשמאסנה ש"הבחור הזה רוצה לשבת איתך ולשלם לך 10 אלף דולר כדי שתשנה את הגרסה בבימ"ש", אולם לטענת משיב 1 אין לו מושג במה מדובר.

גם בהודעה מיום 4.11.13 שב משיב 1 וטען כי משיב 2 פנה אליו וביקש אותו לומר לשמאסנה כי משיב 2 רוצה לדבר איתו, הא ותו לא.

23. בהודעתו מיום 3.11.13 טוען משיב 2 כי חמישה או שישה ימים קודם לכן ביקר את שמאסנה במקום עבודתו, ולשאלה מה אמר לו השיב "סתם דיבורים. דיברתי איתו גם על הקטע שיש לו בית משפט הוא הסביר לי שיש לו משפט על מס הכנסה וזהו". עוד טוען הוא כי אינו מכיר את עראמין, וכי אינו יודע עם שמאסנה הוא עד או נאשם במשפט האמור. לאחר מכן, כשהחוקר מטיח בו כי העביר מסר לשמאסנה ואמר לו להעיד במשפטו של עראמין כי כלל אינו מכיר אותו, אחרת תהיה לו בעיה לפי המנטליות של חוק "אלעשארי" השיב, כי זה לא מדויק, וכי אמר לשמאסנה כי יש אנשים שרוצים "לשבת" איתו. המדובר באדם שפגש אותו ברחוב בפגישה אקראית, ושאל אותו אם הוא מכיר את שמאסנה, ומשהשיב בחיוב ביקש את מספר הטלפון שלו. משיב 2 חשש לתת את המספר לאותו אדם ותחת זאת ניסה להעביר את המסר, אולם שמאסנה לא השיב לשיחות הטלפון שלו. לכן פנה למשיב 1 וביקש אותו להודיע לשמאסנה להתקשר אליו ולומר לו כי יש אנשים שרוצים לדבר איתו.

24. בשיחה מואזנת בין משיב 1 לבין משיב 2 במסגרת תרגילי החקירה נשמע משיב 1 מדווח למשיב 2 שאמר לחוקרים שביקש "ממנו" (היינו משמאסנה) לפתוח את הטלפון, ולשאלת החוקר מי רצה לדבר איתו השיב שאינו יודע. משיב 2 מגיב ואומר "אני סיפרתי לו סיפור החיים שלי", והשניים צוחקים.

25. גם ביחס למתלונן שמאסנה מסקנתי היא כי יש בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס אישום בעבירה של הדחה בעדות. מן השיחה המאוזנת עולה, כי משיבים 1 ו-2 מספרים אחד לשני כיצד "עבדו" על החוקרים. טענתו של משיב 1 לפיה כלל אינו מכיר את עראמין אינה מתיישבת עם המשתמע מן השיחה המואזנת לעיל. כך גם אינה מתיישבת עם הדברים שהשמיע לשמאסנה בשיחת הטלפון שהלה קיים איתו בנוכחות החוקר, מבלי שמשיב 1 היה ער לנוכחות זו. ועוד אין הטענה מתיישבת עם הראיות לכאורה הקיימות נגדו ביחס למעשי ההצתה, המונעים כולם באותו מניע. רוצה לומר, נכונותו לפנות לשמאסנה ולבקש אותו לאפשר למשיב 2 ליצור עימו קשר, על מנת ש"מישהו" המעוניין לשוחח עימו יוכל לעשות כן, משתלבת במעורבותו העמוקה בניסיון להביא למניעת עדותו של צוובנר, בדרך של הצתת רכבו והרכב של חותנו. אשר למשיב 2, גרסתו תמוהה על פניה. עולה ממנה כי לפתע חש צורך לבקר את שמאסנה במקום עבודתו, ולשוחח עימו, סתם כך, על "הקטע שיש לו בית משפט", כשלכאורה אינו יודע עם המדובר במשפט נגד שמאסנה או במשפט בו משמש שמאסנה כעד מטעם התביעה. כך גם תמוהה הגרסה לפיה פגישה באקראי הביאה את משיב 2 לנסות ולגרום לכך ששמאסנה יפתח את הטלפון שלו וישיב לשיחות המופנות אליו, כדי שאנשים המעוניינים "לשוחח" עימו יוכלו לעשות כן. ועל כל אלה, גרסתו אינה מתיישבת עם הדברים המפורשים שאמר למדובב.

26. אכן, השניים ניסו לפעול כך שהדברים לא ישתמעו כאיום ישיר על שמאסנה, אולם ברור כי הן משיב 1 והן משיב 2 פעלו ביודעין בשליחותו של עראמין, על מנת להביא את שמאסנה לידי הבנה שמוטב כי יכחיש את היכרותו עם הלה, שאם לא כן, יושיבו אותו "על פי המנטאליות הערבית 'אלעשארי'". הכוונה, כפי שהוסבר במהלך הדיון, להתנהלות הדומה לזו של "סולחה". כדברי שמאסנה, זה "כמעט" איום. אין פלא בכך, שהרי משמעות הדבר שאם יעיד שמאסנה נגד עראמין, ייאלץ לשבת איתו לסולחה, ואין צורך בתחכום רב על מנת להבין מי אמור לסלוח ומי אמור להיסלח, ובאיזה אופן תושג המחילה. לנוכח מערכת הראיות הכוללת, ובכללן ששמאסנה ניתק את מכשיר הטלפון שלו על מנת להימנע מלקבל שיחות מן הסוג הנדון, המסקנה היא כי משיב 1 ומשיב 2 פעלו על מנת להבהיר לשמאסנה את הטעון הבהרה בקשר עם עדותו הצפויה בבית המשפט נגד עראמין, שאם לא כן יסתבך.

סוף דבר, מסקנתי היא כי בידי המבקשת ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיבים 1, 2 ו-3.

כפי שסוכם מראש, המשך הדיון בסוגית עילת המעצר ביום 10.12.13, בשעה 08:30.

המשיבים יובאו באמצעות שב"ס.

יש להזמין מתורגמן לשפה הערבית.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ד, 08 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.