1. לפני תביעת שיבוב ע"ס 16,746 ₪ שעניינה בסכומים ששילמה התובעת למבוטחתה, בגין נזקים שנגרמו לרכבה מסוג רנו מ.ר. 46-566-64 (להלן: "רכב התובעת") בתאונת דרכים שאירעה בצומת הרחובות הר ציון-לוינצקי בת"א, ביום 30.3.2013 (להלן: "התאונה").
2. בעת התאונה נהגה גב' דורה ובר ברכב התובעת (להלן: "הנהגת") והנתבע 1 נהג ברכב מונית מ.ר. 73-155-25 (להלן: המונית").
3. בכתב התביעה נטען כי הנהגת ברכב התובעת עצרה בצומת למצוות אור אדום שהופיע בכיוון נסיעתה. לאחר שהתחלף האור לירוק, פנתה הנהגת שמאלה בצומת כשלפתע הגיע הנתבע, נהג מונית, מהכיוון הנגדי, תוך התעלמות מרמזור אדום שדלק באותה עת בכיוון נסיעתו ופגע בחלקו הקדמי של רכב התובעת.
4. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הכחיש כי נכנס לצומת ברמזור אדום וטען כי התאונה נגרמה באשמתה הבלעדית של הנהגת. לטענתו הוא נהג בצומת בכיוון נסיעה ישר באור ירוק, כשלפתע הגיחה הנהגת ברכב התובעת, במהירות גבוהה מדי, נכנסה לצומת מהנתיב האמצעי המאפשר נסיעה ישרה בלבד ופנתה ברגע האחרון ובפתאומיות, לכיוון שמאל, בו הרמזור היה אדום. הנתבע הכחיש את גובה הנזק וטען כי הוא מופקע ביחס לנזק שנרם לרכב התובעת, כתוצאה מהתאונה. לטענתו, הנזק שנגרם למונית היה מזערי ביותר שתוקן תמורת תשלום סך של 400 ₪ בלבד.
5. הנתבעת 2, המבטחת של המונית, טענה שהנתבע לא היה מורשה לנהוג במונית לפי תנאי הפוליסה וביקשה לדחות את התביעה נגדה בשל חוסר כיסוי ביטוחי. הנתבעת צירפה העתק פוליסת הביטוח הרלוונטית, לפיה מי שרשאי לנהוג במונית הוא "נתיב אפרים" בלבד. בפתח ישיבת ההוכחות הודיעה התובעת כי היא מבקשת למחוק את התביעה נגד הנתבעת 2.
6. הנהגים המעורבים בתאונה העידו לפניי ותיארו כל אחד לגרסתו, את אופן התרחשותה. בנוסף, מטעם התובעת העיד מר אפרגן דוד, נהג משאית שהיה בצומת בזמן התאונה והיה עד לאירועה. לביהמ"ש הוגשו תמונות של מקום התאונה (ת/1) ותמונות של רכבי הצדדים לאחר התאונה (ת/2 ו- ת/3).
7. הנהגים הציגו גרסאות מנוגדות אחת לשנייה. שניהם העידו שנכנסו לצומת ברמזור ירוק וטענו כל צד כלפי משנהו, שהצד השני נכנס לצומת כשרמזור אדום דלק בכיוון נסיעתו וגרם לתאונה.
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צירופיהם, לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי ולאחר שעיינתי היטב בתמונות הצבעוניות שהוגשו, אני מבכרת גרסת הנהגת ברכב התובעת על פני גרסת הנתבע.
9. גרסתה של הנהגת הייתה עקבית ואמינה והיא נתמכה בעדותו של עד ניטרלי שראה את אופן התרחשות התאונה.

הנהגת העידה שהייתה ראשונה בצומת, עמדה בנתיב השמאלי, התכוונה לפנות שמאלה והרמזור בכיוון נסיעתה היה אדום. כשהתחלף הרמזור לירוק היא פנתה שמאלה, הנתבע הגיע ממול ואימה שהייתה ברכב צעקה והזהירה אותה שרכב מגיע ממול, היא בלמה אבל לא הצליחה למנוע את ההתנגשות ברכב הנתבע.

העד, מר אפרגן דוד העיד כי הוא נהג במשאית העובד בעיריית תל אביב וכי בעת התאונה היה בנתיב נסיעה מקביל לנתיב נסיעת הנתבע. הוא הסביר כי באותו כיוון ישנם שלושה נתיבים: אחד לפנייה שמאלה, האמצעי לנסיעה ישר והימני, לנסיעה ישר ופנייה ימינה. באותו כיוון נסיעה מוצבים שני רמזורים, אחד לנוסעים שמאלה והשני לנוסעים ישר וימינה.

הוא העיד כי רכב הנתבע 'עמד' בנתיב האמצעי (המיועד לנסיעה ישר) והיה ראשון בצומת. המשאית בה נהג הייתה בנתיב הימני (המיועד לנסיעה ישר וימינה) ו'עמדה' מאחורי רכב אחר שהיה לפניה בצומת. הרמזור באותו כיוון היה אדום. כשהתחלף הרמזור המיועד לפונים שמאלה לירוק, הנתבע כנראה טעה ונסע ישר ואילו הוא, העד והרכב שהיה לפניו המשיכו לעמוד.

1. הנתבע הכחיש שהיו רכבים נוספים בכיוון נסיעתו וטען שהעד לא ראה את התאונה. הוא ניסה לרמוז לקשר כלשהו בינו לבין הנהגת, אם כי טענותיו נותרו בעלמא ואין לפני, אף לא ראשית ראייה לכל היכרות מוקדמת בין הנהגת המתגוררת בעיר נהריה לעד, נהג משאית הגר ועובד בתל אביב. מדובר בעד אובייקטיבי, שעדותו הייתה מפורטת, ברורה והתירה עליי רושם אמין.

עדותו של מר אפרגן תמכה בעדותה של הנהגת לפיה הנתבע נכנס לצומת, כשרמזור אדום דלק בכיוון נסיעתו והיה אחראי להתרחשות התאונה.

1. אל מול שתי עדויות אמינות אלה, גרסת הנתבע אודות נסיבות התרחשות התאונה לא היתה עקבית ונפלו בה לא מעט סתירות.

כך למשל, הנתבע העיד כי לפני הצומת בו אירעה התאונה, היה צומת אחר, כאשר בשני הצמתים היה רמזור ירוק בכיוון נסיעתו והוא המשיך בנסיעה רציפה ולא עצר (לפני הצומת), בעוד שבטופס ההודעה על התאונה (שצורף לכתב ההגנה של הנתבעת 2), נרשם כי הרמזור בכיוון נסיעת הנתבע "התחלף" ולפי הגרסה בטופס ההודעה "רכב צד ג' נסע ..ועמד לכוון לוינסקי בנתיב המראה ישר בלבד. כאשר שלי התחלף הרמזור לירוק היא פנתה שמאלה כאשר הרמזור שלה היה אדום לשמאל ופגעה לי במונית".

זאת ועוד, הנתבע לא חזר בדיון על גרסתו בכתב ההגנה, לפיה התובעת נסעה בנתיב האמצעי ופנתה שמאלה במהירות "ברגע האחרון".

מעבר לאמור אציין כי טענת הנתבע כי הוא הגיע למקום והמשיך בנסיעה רציפה למופע רמזור ירוק וכי הנהגת נכנסה אל הצומת במהירות גבוהה (סע' 12 לכתב ההגנה) אינה מתיישבת עם הנזקים בשני הרכבים.

1. לאור האמור, ובעיקר נוכח עדותו של מר אפרגן, עד ראייה אובייקטיבי, שוכנעתי כי הנתבע הביא לאירוע התאונה, לאחר שנכנס לצומת כשרמזור אדום היה בכיוון נסיעתו.
2. לעניין הנזק – התביעה נשענת על חוות דעת שמאי מטעם התובעת, אשר העמיד את הנזקים ברכבה ע"ס 17,875 ₪ ועל הוראת תשלום מטעם התובעת למבוטחתה ע"ס של 16,613 ₪. טענותיו של הנתבע לעניין גובה הנזק נטענו ללא כל ביסוס ומבלי שצורפה חו"ד שמאי נגדית ואין בהן כדי לסתור את ההנחה כי התובעת שילמה את תגמולי הביטוח לאחר ששוכנעה כי הם נגרמו עקב התאונה הנדונה.
3. סוף דבר – אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 16,746 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע הוצאות משפט בסך 1,344 ₪ (אגרת בימ"ש + הוצאות עדים) בנוסף לשכ"ט בסך של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

סכומים אלה ישולמו לתובעת תוך 30 ימים, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעת 1 נמחקת בזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.