לאחר שעיינתי בבקשות ובתצהירי המבקשים, אני מוצאת כי גם אם נתעלם מהאיחור בהגשת הבקשה, הרי שהבקה אינה מגלה כל נימוק הגנה בפני התביעה.

המבקשים מודים כי ברשותם מקלט טלוויזיה, וטוענים כי הם קולטים בו שידורי טלוויזיה באמצעות צלחות לוויין פרטיות, שרכשו לפני כעשר שנים.

מכאן כי עליהם לשלם אגרה לפי סעיף 28א' לחוק רשות השידור, תשכ"ה-1965 "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית...".

הטענה לפיה המבקשים אינם מנויים של חברות הכבלים או חב' הלוויין הישראלית "יס", אינה משנה את המבחן הפונקציונלי של מקלט הטלוויזיה שהוגדר בפסיקה כ"תחנה אלחוטית לקליטה של שידורי תמונות וקול... השימוש שבוחר אדם לעשות במקלט הטלוויזיה בביתו באופן וולונטרי, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין הגדרת המכשיר כמקלט טלויזיה..." (ה.פ. (שלום ירושלים) 595/02 נועם בן-דוד נ' רשות השידור, 29/6/2003, פורסם בנבו, וההפניות שם).

באין הגנה, אין צורך לדון בשאר הטענות, ואני דוחה את הבקשות, ללא דיון וללא צו להוצאות.

הליכי ההוצל"פ בתיק שבכותרת ימשכו.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ד, 25 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.