1) לאחר שנתתי את דעתי לטעמי הבקשה מטעם הנתבע מיום 19.5.14 לביטול פסק הדין מיום 6.3.14 שניתן בהעדר הגנה, וכן לנימוקי התגובה מטעם התובעים מיום 5.6.14, לאחר שקילת כל השיקולים הנדרשים, בכלל זה האיזון בין ציפייתו הלגיטימית של בעל-דין לסופיות הדיון בעניינו והסתמכותו על פסק דין שניתן לטובתו מחד גיסא, ומאידך גיסא, זכותו של בעל-הדין האחר ליתן לו יומו לפני בית המשפט ושמירה על זכותו לגשת לערכאות, נחה דעתי כי בנסיבות כגון-דא, במיוחד נוכח חלוף הזמן ממועד מתן פסק הדין ובשים לב להתנהלות התובע לאורך ההליך, בדין לדחות את הבקשה.

אנמק.

2) לעניין התנהלות הנתבע - מעיון בתיק, ההליך נפתח בחודש נובמבר 2013. חרף ההמצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, לא הוגש כתב הגנה במועד ואף לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. ביום 6.3.14, לבקשת התובעים, ניתן פסק דין בהעדר הגנה. רק ביום 30.3.14, נתקבלה בקשה כללית ולקונית מטעם הנתבע להארכת תקופה להגשת כתב הגנה וזאת "מסיבות אישיות" כפי שציין, אך מבלי לציין בה את משך האורכה המבוקשת. ביום 31.3.14, בהחלטת בית המשפט (כב' השופט גדעוני) צוין כי כבר ניתן פסק דין. רק ביום 19.5.14 הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

לגוף הבקשה, לאחר עיון בכתב הבקשה עצמו לא מצאתי נימוקים משכנעים מדוע לא פעל הנתבע להגשת כתב ההגנה במועד, ולא פחות חשוב מכך, לא מצאתי טעמים מניחים את הדעת, לא כל שכן טעם מיוחד, מדוע לא פעל הנתבע להגיש בקשה לביטול פסק הדין סמוך לאחר נתינתו ולא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה כאמור [ראו והשוו ע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף, מיום 18.10.10 (פורסם בנבו)]. בהקשר זה, מצופה היה כי כאשר הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, מיום 30.3.14, כי יעקוב מה יוכרע זה. אין לקבל התנהלות זו של התובע שישב בחוסר מעש. זאת ועוד, הבקשה לביטול פסק דין אינה מציינת מועדים כלשהם לעניין מועד המצאה או מועד ידיעה בדבר קיומו של פסק דין אלא היא מסתפקת בהעלאת טענות כלליות וסתמיות לפיהן אי הגשת כתב ההגנה נבעה מהתנהלות מנהלת משרדו של הנתבע. הלכה פסוקה היא, כי תקלה או טעות משרדית, כשלעצמן, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד [ראו ב"ש 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי, פ"ד מ(1) 411; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209; בש"א 2232/10 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' סמרי אלון, מיום 23.3.10 (פורסם בנבו)].

3) לעניין סיכויי התביעה - לאחר עיון בתביעה, בטיעוני הנתבע לעניין סיכויי התביעה וכן בתגובת התובעים, עם כל הזהירות הראויה בשלב זה, לא שוכנעתי כי קיימים סיכויים טובים לכאורה להגנתו של הנתבע כנטען על-ידו. ראשית - טיעוני הנתבע לעניין הגנתו אינם מניחים תשתית עובדתית סדורה וברורה (כך למשל: מתי התחילו העבודות מכוח ההסכם, אילו עבודות בוצעו ואילו לא, מה התמורה ששולמה ובגין מה, אילו הפרות של ההסכם היו ובאיזה מועדים ועוד). שנית - גם מעיון בהתייחסותו של הנתבע לכל טענה או אירוע שהועלה בכתב התביעה, עולה הרושם כי מדובר בהתייחסות כללית של הכחשה ודחייה של טענות התובעים, ללא מיקוד ומתן תשובות ברורות המבוססות על מועדים ותשתית עובדתית רלבנטית [ראו למשל: סעיפים 12, 13, 16, 17, 21, 22 וסעיפים 25-32 בכתב הבקשה]. על כן, לא רק שהנתבע לא הניח טעם של ממש למחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד או אף בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, אלא שגם תשובותיו של הנתבע לגוף הטענות המיוחסות לו בתביעה, אינן מבססות סיכויים טובים להגנה, ודאי לא במידה הנדרשת כדי להטות את כף המאזניים לטובתו אל מול השיקולים של סופיות הדיון ושאלת פתיחת ההליך מחדש חרף חלוף הזמן והסתמכות התובעים.

4) איפוא, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה - נדחית, ופסק הדין שניתן ביום 6.3.14, עומד בעינו.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ד, 25 יולי 2014, בהעדר הצדדים.