תביעה לביטול פסק דין שניתן בבית משפט זה במסגרתו אושר פסק בוררות שניתן על-ידי המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים.

1. רקע עובדתי

התובע, חבר בבורסת היהלומים הישראלית (להלן – יוסף), והמשיב, אזרח ותושב אנגליה, שאינו חבר הבורסה (להלן – מייקל) היו יחידי שותפות שעסקה במסחר ביהלומים מלוטשים בחו"ל (להלן – השותפות), החל מספטמבר שנת 2006 ובמשך מספר שנים לאחר מכן. בין השניים התגלעה מחלוקת בנוגע לאופן ניהול השותפות וביום 5.5.08 החליטו על פירוקה. משלא הצליחו לגשר על המחלוקת הכספית ביניהם, על רקע סיום ההתחשבנות וחלוקת רווחי השותפות, הסכימו לפנות להליך בוררות לפני המוסד לבוררות של הבורסה ליהלומים (להלן – בית הדין) הגם שמייקל, כאמור, אינו חבר הבורסה.

2. הבוררות

יוסף הגיש לבית הדין תביעה נגד מייקל ע"ס 1,842,000 דולר, ומייקל הגיש נגדו תביעה שכנגד ע"ס 695,000 דולר. ביום 19.1.11 ניתן פסק הבוררות בו נקבע ע"י בית הדין כי על יוסף לשלם למייקל סך של 70,000 דולר ובכך תגיע השותפות לסיומה. כן ניתנה הוראה באשר לאופן חלוקת הסחורות נושא העסקאות המשותפות בין הצדדים.

יוסף ביקש להביא עניינו בפני ערכאת הערעור של בית הדין, אך מייקל סירב לכך.

3. הבקשה לביטול פסק הבורר

יוסף הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות לבית משפט זה, שנדונה לפני כבוד השופט זפט. בין היתר טען יוסף , כי סירובו של מייקל להתדיין בפני ערכאת הערעור של הבורסה מהווה עילה לביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות [לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו]; כי הבוררים הכתירו את פסק הבוררות בכותרת "בוררות מוסכמת – תביעות הדדיות" ולא כ"פסק בוררות" ובכך חרגו מסמכותם; כי הבוררים התירו למייקל להיות מיוצג על-ידי טוען בהליך הבוררות לפניהם, למרות שבסעיף 4 להסכם הבוררות נקבע כי הבוררות תתנהל ללא ייצוג טוענים- נתון המקים עילת ביטול לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות [הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות].

4. פסק הדין

בפסק דינו מיום 20.6.11 (להלן- פסק הדין) דחה כבוד השופט זפט את בקשת הביטול על כל רכיביה. בין היתר פסק, כי סעיף 9 להסכם בין הצדדים (בנוסחו האנגלי) קובע במפורש כי החלטת בית הדין תהא סופית [final and absolute] וכך גם הוסכם במבוא להסכם בנוסחו בעברית, הקובע כי הבוררות תתנהל לפי תקנון הבורסה למעט זכות הערעור. נפסק שיוסף הסכים כי נוסחו האנגלי של ההסכם יהא המחייב, ומכאן שהצדדים לא הסכימו כי פסק הבוררות יהא כפוף לערעור. בית המשפט ציין כי בסעיף 12 להסכם באנגלית נכללת אמנם הוראה המחילה על הבוררות בין הצדדים את תקנון הבורסה – כטענת יוסף – אולם אין בכך כדי לסייע לו, עת במקרה זה מונו הבוררים בבית הדין בהסכמה על-ידי הצדדים, ועל כן יש לראות את הבוררות כמתנהלת לפי תקנה 106 לתקנון הבורסה, השוללת זכות ערעור. עוד נקבע בפסק הדין כי מפרוטוקולי הדיונים בבוררות עולה שמייקל אמנם הסתייע בטוען מטעמו, אלא שלא זו בלבד שיוסף לא התנגד לכך, אלא שאף הוא מינה לעצמו טוען , אלא שנפסל לשמש כטוען לפי תקנון הבורסה בשל היותו "נבחר ציבור".

בסופו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת הביטול ואישר את פסק הבוררות.

5. התביעה

בתובענה דנן שהוגשה לבית המשפט ביום 25.11.13, כשנתיים וחצי לאחר מתן פסק הדין אותו מבוקש לבטל, טוען יוסף כי בטרם החל הליך הבוררות – פנה לבנו יובל מוסקוביץ' (להלן – יובל), שעבד במועדים הרלוונטיים עם מייקל בלונדון, וביקש ממנו להעביר לו את כל המסמכים הקשורים למכירות שבוצעו ע"י השותפות. יובל המציא לו אסופת מסמכים שהוגשו על ידו כראיה בהליך הבוררות, אלא שלטענת יוסף, באותו הזמן היה מצוי בסכסוך משפחתי עם יובל וזה האחרון לא פעל כפי שצריך היה לפעול ולא דאג להמציא לו את כל התיעוד. רק בסוף שנת 2011, לאחר שכבר ניתן פסק הדין, חל שיפור במערכת היחסים בינו לבין יובל, וזה העביר לו מסמכים חשבונאיים שונים - הראיות החדשות- הקשורים למכירות שבוצעו לאחר פירוק השותפות ושלא נמסרו לו על-ידי מייקל בשעתו בטרם החל הליך הבוררות, וממילא לא הוצגו על-ידו בהליך הבוררות. עוד נטען כי רק ביום 22.7.12 הועבר לו ע"י היועצת המשפטית של הבורסה ליהלומים – כל החומר הקשור בהליך הבוררות ובכלל זה, פרוטוקולים, מסמכים נלווים וכד'.

יוסף טוען כי פסק הבוררות הושג במרמה, וממילא גם פסק הדין שאישר אותו לוקה באותו הפגם. נטען כי מהראיות החדשות עולה כי מייקל נהג בתרמית בדיווחים שהציג לפני בית הדין עת דיווח על מכירות במאות אלפי דולרים ככאלו שבוצעו לאחר פירוק השותפות, שעה שבפועל ולאמתו של דבר עסקינן במכירות שבוצעו בתוך תקופת השותפות. עוד נטען כי המסמכים החדשים הועברו לבדיקה חשבונאית, ולפי חוות הדעת שהתקבלה ביום 20.10.13 ואשר צורפה לתובענה, זכאי יוסף לקבל ממייקל סך של כ-324,000 דולר מרווחי השותפות, עת בפסק הבוררות חוייב לשלם לו.

יוסף ער לקושי שבמועד הגשת התביעה, והוא מתרץ אותו בכך שרק בשלהי שנת 2011 הגיעו לידיו המסמכים החשבונאיים החדשים, שהיה צורך להעבירם קודם לכן לעיבוד חשבונאי "...על מנת שניתן יהא לבחון את השפעתן על מחזור עסקי השותפות והאם יש בהן כדי לשנות את חיובי הצדדים אחד כלפי השני" (סעיף 43 לכתב התביעה). חוות הדעת התקבלה אצלו רק ביום 20.10.13, ועל כן רק במועד זה הבין "...כי קיימות לו ראיות המוכיחות את טענותיו כלפי המשיב" (סעיף 62 לכתב התביעה).

6. עמדת הנתבע

מייקל עותר לדחייתה על הסף של התביעה משהמדובר בהליך משפטי שהוכרע והסתיים לפני למעלה משלוש שנים בפסק בוררות שאושר על-ידי בית המשפט בפסק דין חלוט, מה גם שפסק הבוררות עצמו מתייחס לתקופה שתחילתה לפני כשמונה שנים. תביעת יוסף פוגעת בעקרון סופיות הדיון וגוררת את מייקל – תושב חוץ – להתדיינות חוזרת.

על התביעה להידחות על הסף אף מחמת שיהוי: יוסף לא ציין בכתב התביעה את המועד שבו הגיעו לידיו המסמכים ה"חדשים"; לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שבנו לא העביר לו את מלוא המסמכים קודם לכן; בנו של יוסף הגיש תצהיר בהליך הבוררות - דבר המצביע על שיתוף פעולה ביניהם; מחוות הדעת החשבונאית שצורפה לכתב התביעה עולה כי המסמכים הגיעו לידי עורך חוות הדעת כבר בחודש נובמבר שנת 2011, אך התביעה דנן הוגשה רק בסוף שנת 2013.

כן נטען כי אין לראות בחוות הדעת החשבונאית שצורפה לתובענה חוות דעת ערוכה על פי דין – משאינה חתומה; לא צויין בה שם המומחה שניתן לייחס לו את כתיבתה; ואינה עומדת בדרישות סעיף 25 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

לגופו של עניין טוען מייקל כי לפנים משורת הדין נאות בשעתו לברר את הסכסוך בישראל בפני בית הדין של הבורסה, הגם שלא היה חבר בורסה ולא היה מחויב להתדיין בפניו, אך התנה זאת בהסכמה מפורשת לפיה יבורר הסכסוך באופן חד פעמי – ויוסף הסכים לתנאי זה.. גם בית המשפט קבע כי הצדדים הסכימו כי לא יהיה הליך ערעורי על פסק הבוררות, וזה אושר בפסק דין חלוט.

כן נטען כי לפני בית הדין התקיימו כשש ישיבות; הצדדים נשמעו באריכות; נחקרו עדים; הוגשו מאות מסמכים וחשבונות; אין מדובר כלל בגילוי ראיות חדשות; המדובר בניסיון נואש של יוסף לערוך מקצה שיפורים; הטענה שלא היו בידי יוסף מלוא המסמכים הינה סיפור בדים שנועד להצדיק "משפט חוזר"; טענת יוסף לתרמית מצד מייקל הועלתה על-ידו כבר בבוררות, ויוסף אף הגיש מסמכים חשבונאיים שונים בניסיון להוכיחה, אלא שהטענה נדחתה על-ידי בית הדין.

דיון והכרעה

7. התובע מבקש לבטל פסק דין חלוט שניתן שנתיים ומחצה לפני מועד הגשת התביעה, בהסתמך על עילת התרמית. פסק דין חלוט עומד לכאורה כחומה בצורה החוסמת כל ניסיון לפתוח מחדש דיון בעילה שהוכרעה והחוסה תחת מעשה בית דין, או בעובדה שהוכרעה והמהווה פלוגתא פסוקה.

8. עם זאת נבקעת החומה הבצורה בהינתן שניים: האחד – תרמית. "פסיקת בית משפט זה הכירה בכך כי כאשר מדובר בתרמית בהשגת פסק הדין, נקודת האיזון נוטה לכיוון האמת והצדק, ולפיכך ניתן יהיה לבטל פסק דין חלוט שהושג במרמה ולערוך משפט חוזר אזרחי", ובלבד שטענת התרמית עשויה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה, ושהיא נסמכת על ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה בשקידה סבירה [ע"א 6019/07 משה טורג'מן נגד אחים עופר (ניהול) בע"מ], השני – התגלותן של ראיות חדשות אשר יש בכוחן להפוך את הקערה על פיה ולהביא לתוצאה שונה, כפי שנפסק:

"הפסיקה בה נדונה האפשרות לעריכתו של "משפט חוזר" בעניין אזרחי התייחסה, בעיקר, למקרים בהם הסתמך המבקש על עילת תרמית, היינו, הטענה כי פסק-הדין שניתן נגדו הושג במירמה. אך הפסיקה הכירה באפשרות העקרונית לבטל פסק-דין גם בשל עילות נוספות, ובראשן העילה בדבר התגלותן של ראיות חדשות...הכוונה למקרים שבהם לאחר שניתן פסק-דין סופי, נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק-הדין [ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה נגד בית טלטש בע"מ].

9. מטיעוני יוסף עולה שהוא סומך תביעתו גם על אדן התרמית וגם על אדן הראיות החדשות, המשתלבים זה בזה, משהראיות החדשות מוכיחות לטענתו את התרמית. הראיות החדשות אליהן מפנה יוסף הינן אסופת מסמכים חשבונאיים אשר לטענתו מעידים על כך שמייקל כיזב בדיווחים שהציג לפני בית הדין בעניין המכירות שבוצעו במהלך השותפות והוצגו ככאלו שנעשו פירוק השותפות, ומהם עולה כי לא רק שאינו חייב למייקל כספים, כפי שנקבע בפסק הבוררות, אלא שמייקל הוא שחייב לשלם לו סך של כ-324,000 דולר מרווחי השותפות.

10. בין אם עסקינן ביטול פסק הדין מחמת תרמית, ובין אם עסקינן בביטול פסק הדין בשל ראיות חדשות, הרי כך או כך, מוטל הנטל על יוסף להוכיח כי לא ניתן היה להשיג את הראיות החדשות, עליהן הוא נסמך, בשקידה סבירה.

יוסף לא הרים נטל זה.

כל שטען יוסף בעניין זה בתצהיר התומך בתובענה הוא ש"בשלהי שנת 2011, בעקבות שיפור והתחממות במערכת היחסים ביני ליובל בני (בין היתר כתוצאה מהולדת בנו של יובל – נכדי) פנה אלי יובל, והעביר לידי אסמכתאות שונות בגין מכירות מלאי השותפות, שבוצעו לאחר סיום השותפות ואשר לא הוצגו בהליך הבוררות ולא היו בידיעתי" (סעיף 58 לתצהיר).

אין די בהסבר סתמי זה כדי להוות תירוץ מספק למחדלו של יוסף להשיג את המסמכים הללו במהלך הבוררות. יתרה מכך, טענת "הסכסוך" המשפחתי בינו לבין בנו, בשלו, כך על פי גישתו, לא יכול היה להשיג את המסמכים הרלוונטיים קודם לכן, נסתרה מניה וביה משהוברר כי יובל הגיש במהלך הליך הבוררות תצהיר עדות ראשית התומך בעמדתו של יוסף, נתון המצביע על כך כי יובל היה בקשר עם אביו יוסף גם בתקופת הבוררות, ואין כל ממש בטענת הנתק. יוסף אף העיד בבוררות כי קיבל אינפורמציה מבנו: . "...מר רוזנפלד לא נתן לי ניירות של המכירה. הוא אמר שיש הרבה סחורה גם בתהליכי מכירה. באותה פגישה שערכנו, הבן שלי תירגם לנו, אפשר גם לזמן אותו כעד... הבן שלי אישר לי את מה שהוא ואמר. אני ביקשתי ממייקל את הדוחות המעודכנים" (פרוטוקול הדיון מיום 25.7.00), לו היה צורך באינפורמציה נוספת מהבן, ולו זה סירב לתתה, ניתן היה לזמנו כעד בבוררות.

11. באשר לעילת התרמית- טענת יוסף לפיה מייקל לא מסר דיווחי אמת בבוררות אינה טענה חדשה כלל וכלל, שהרי כבר במסגרת הבוררות טען יוסף כי התנהלותו החשבונאית של מייקל הייתה לא תקינה, וטענתו זו נדחתה לגופה בפסק הבוררות. וכך העיד יוסף: "...כשמייקל קיבל את הסחורות הוא אמר לי שהן מפסידות כסף. הוא אמר שהרווח מחושב על פי הסחורות שנמכרות בפועל ושיש עוד סטוק שלא נמכר "אני אוכיח לכם אחר כך שהסחורה נמכרה בין התאריכים של הפגישות... אחרי הפגישה ב-22.5.2009 ידעתי שמרמים אותי, כי היה לי את הסכום הסרייה האחרונה שקניתי אצל סטלמן...אני קלטתי שיש לי בעיה של חוסר אמינות. אני ביקשתי ממייקל את דוחות המכירה. באוגוסט 2009, הגיעה לי חבילה מלונדון. עם הדוחות מכירה. אני הבנתי שיש לי בעיה ...אני חיפשתי אבנים שנמכרו. מצאתי אצל מישהו אבנים שמייקל מכר לו...מייקל מכר את האבן במחיר גבו יותר ובכך הוא רימה את השותפות. אני אומר דברים חמורים ואני עומד מאחורי כל מה שאני אומר" (פרוטוקול הדיון מיום 25.7.00). וכן: "...קיבלתי דו"חות EXCEL, שלפי הנתונים שיש לי מאמריקה מחברה אחת, הם לא נכונים...אני הראיתי לכם שמה שיש בניירות לא נכון. התביעה שלי היא על סמך הסחורה שהוא קיבל בפועל, על סמך זה שלא דיווח נכון" (פרוטוקול בית הדין מיום 7.10.10 בעמוד 17).

הנה כי כן, וכפי שניתן לראות, טענתו של יוסף למרמה מצדו של מייקל אינה טענה חדשה וזו נטענה על-ידו מתחילת הליך הבוררות, והיוותה למעשה רכיב מרכזי בעמדתו, ומשכך, היה עליו להציג לפני בית הדין את מלוא הראיות שיש בהן כדי להוכיחה. משלא עשה כן, החמיץ את השעה, ואין לאפשר פתיחת ההליך מחדש על מנת להציג את שצריך היה להציג בהתדיינות הראשונה.

12. לא זו אף זו, כלל לא ניתן ללמוד מאותן ראיות חדשות כי יש בכוחן לאשש התנהלות מרמה מצד מייקל או שיש בהן כדי להפוך את הקערה על פיה. מדובר באסופת מסמכים חשבונאיים, לכאורה רגילים ושגרתיים, שכפי שהם במצבם הגולמי, וללא חוות דעת מסודרת אשר תסיק מהם את המסקנות המתבקשות, אינם מלמדים דבר ואין בהם נתון מיוחד הזועק לבדו על התנהלות לא תקינה.

13. אין לראות ב"חוות הדעת" שצורפה לכתב התביעה משום חוות דעת העונה על הנדרש על-פי דין, משהיא מעידה על עצמה כי היא נערכה כ"ביקורת חקירתית משלימה", אינה חתומה על-ידי מומחה ונושאת ורק בסיפא לה את הכיתוב "בר-לב ושות', רואי חשבון", ניכר עליה כי נערכה כחקירה שמוענה ליוסף אישית ולא לבית המשפט, אף אינה ערוכה בהתאם לטופס שבתוספת השנייה לפקודת הראיות ואינה כוללת את ההצהרה הנדרשת.

14. המסקנה היא שנסתם הגולל על הסכסוך שבין בעלי הדין. פסק הדין הינו חלוט, לא הוגשה ראיה חדשה שתוכיח שפסק הדין הושג בתרמית, אף לא כזו שיהא בכוחה להפוך את הקערה על פיה. גם לא הוכח שהמסמכים החדשים לא היו ניתנים להשגה קודם לכן בשקידה סבירה, והתביעה אף לוקה בשיהוי כבד שלא ניתן לו כל הסבר מניח את הדעת.

התוצאה

התובענה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך20,000 ₪ אשר ישאו ריבית והצמדה אם לא ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.