ניתנה ביום 23 ינואר 2014
אמיר אלרבאיעה | המבקש |
- |
נ.ג.ל. פרוייקטים ותשתיות בע"מ | המשיבה |
בשם המבקש – עו"ד מירב מחלב בשם המשיבה – עו"ד שרון אלמקייס חכמון ועו"ד רעות אייד בזיני |
בפני: כב' הרשם השופט כאמל אבו קאעוד
- לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 10.10.2013 שניתן בתיק ס"ע 26089-02-11 על ידי מותב בראשות כב' השופט יוחנן כהן, ונציגי הציבור שמואל אמור ודוד כהן.
כללי
- המבקש הגיש לבית הדין קמא תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, דמי הבראה, פדיון חופשה, פדיון מחלה, תמורה בעד זמן הנסיעה לעבודה, תוספת משפחה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אש"ל, ארוחות ולינה.
- במהלך הדיון בבית הדין קמא, ויתר המבקש על תביעתו לפדיון ימי מחלה ולתוספת משפחה. בסיכומיו, זנח המבקש עוד את תביעתו לתמורה בעד זמן הנסיעה לעבודה, אש"ל, ארוחות ולינה ומטעם זה נדחתה התביעה ברכיבים אלה.
- בית הדין קמא פסק למבקש פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ופדיון חופשה, התיר לקזז מהסכום שנפסק חלף הודעה מוקדמת ובין היתר בשים לב כי המבקש זכה בתביעתו בסכום השווה לכ-3% מסכום התביעה, בית הדין השית עליו הוצאות בשיעור 15,000 ₪.
- המבקש העלה בכתב הערעור טענות כנגד מלוא קביעותיו של בית הדין קמא בפסק הדין, לרבות כנגד קביעותיו לדחות רכיבים שנמחקו או נזנחו על ידי המבקש בערכאה הדיונית.
- הערעור נמסר למבקש ביום 21.10.13 ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 20.11.13. מכאן שהערעור הוגש באיחור של יום אחד. הערעור הוגש מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, וזו הוגשה רק בעקבות החלטת בית דין זה מיום 26.11.13.
- בבקשתו להארכת מועד טוען המבקש כי האיחור נבע "בתום לב וככל הנראה בעקבות טעות" במשרדה של בא כוחו.
- המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש לא הציג כל "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשתו וטענה כי טעות אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור וכי אין כל הצדקה לפגוע בציפיות שנוצרה אצלה ולפיה ההליך הסתיים. כמו כן טענה המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים ועיקרן מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא וכנגד החלטות מבוססות ומנומקות של בית הדין האזורי.
הכרעה
- המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת:
"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.
סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
- מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".
- לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
טעות
- כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר ".
- מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו.
- במקרה דנן, לא ציין המבקש "טעם מיוחד", שיש בו כדי להסביר או להצדיק את האיחור בהגשת הבקשה זולת טענה לאקונית לפיה האיחור נבע "בתום לב וככל הנראה בעקבות טעות" במשרדה של בא כוחו. במצב דברים זה, בו לא ניתן להתחקות אחר המחדלים שהובילו להגשת הערעור באיחור, לא ניתן לקבוע כי יש טעם מיוחד להארכת המועד.
סיכויי הערעור
- הלכה היא, כי בכל מקרה יש להכריע לפי מכלול נסיבות העניין, תוך עריכת איזון האינטרסים בין הצדדים. סיכויי הערעור גופו, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור.
- בענייננו סיכויי הערעור אינם גבוהים. מדובר בערעור אשר בעיקרו על קביעות עובדתיות של בית הדין קמא, אשר העדיף את גרסת המשיבה על פני גרסאות המבקש שנמצאו בהן סתירות וחוסר עקביות. לא נצא ידי חובה מבלי להתייחס ולו בקליפת האגוז לעיקר טענותיו של המבקש, כדלהלן:
- קביעת בית הדין הנוגעת לנסיבות סיום עבודתו של המבקש הינה קביעה עובדתית וכפועל יוצא, התביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת וקיזוז תמורתה מהסכומים שנפסקו מושתתים על ההכרעה העובדתית האמורה.
- גם הסתמכותו של בית הדין קמא על הקלטה ותמליל שיחה שנערכה בין הצדדים הינה מתחום ההחלטות הדיוניות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן. למעלה מהצורך יצוין כי אין נפקא מינה בכך שבית הדין הסכים, לטענת המבקש, לקבל את ההקלטה כראיה על אף שלא צוין בה תאריך ושם המתמלל, במיוחד נוכח העובדה שדיני הראיות אינם חלים על בית הדין בהליכים מסוג זה כמצוות סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 .
- אף הקביעה אשר דחתה את טענת המבקש, לעניין זכאותו לכאורה לחלף ההפרשה לפיצויי פיטורים, הינה החלטה דיונית שהנטייה היא לא להתערב בה, במיוחד משהועלתה היא לראשונה בסיכומי המבקש והיא נדחתה בין היתר מטעם זה.
- באותו אופן קביעת בית הדין בנוגע לבסיס השכר ממנו נגזר הפיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה הינה קביעה עובדתית אשר מטבע הדברים הנטייה של ערכאת הערעור היא לא להתערב בה במיוחד בשים לב לקביעת בית הדין קמא לפיה הצדדים לא טענו בפניו בעניין זה וממלא לא הביאו ראיות באשר לדרגתו של המבקש.
- כמו כן, טענות המבקש לעניין קביעתו של בית הדין קמא בנוגע לדחיית התביעה לתשלום הפרשי שכר וגמול בגין עבודה בשעות נוספות, הינה כנגד קביעה עובדתית אשר עיקרה בהחלטת בית הדין לפיה לא עמד המבקש בנטל הראשוני המוטל עליו להוכחת התביעה כאמור ולא המציא רישומי שעות שהיו בחזקתו.
- טענותיו האחרות של המבקש הנוגעות לקביעת בית הדין קמא בעניין ימי המחלה, רכיבי התביעה שנזנחו וחיוב בהוצאות, הינן מסוג הקביעות שערכאת הערעור מתערבת בהן ביד קמוצה ובמקרים חריגים בלבד.
סוף דבר
- נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית.
- בשים לב לגובה ההוצאות שהושתו על המבקש בערכאה הדיונית – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ד (23 ינואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
