1. על פי כתב התביעה, ביום 2.10.12 רכש התובע רכב מסוג ג'יפ מ.ר 48-089-28 (להלן: "הרכב") ממגרש רכבים שבבעלות הנתבע ושילם תמורתו סך של 37,000 ש"ח, במעמד זה יידע אותו הנתבע כי מנוע הרכב הוחלף כדין מסוג "דיזל" לסוג "בנזין".
2. התובע טוען כי, בחודש 04/2013 כאשר נדרש לבצע לרכב מבחן רישוי שנתי, נודע לו כי פרטי המנוע הרשומים ברישיון אינם זהים למנוע הקיים בפועל ברכב, לפיכך לא עבר הרכב את המבחן בהצלחה. לדברי התובע, כל פניותיו אל הנתבע עלו בתוהו, כך חלפו כ- 6 חודשים מבלי שניתן היה להשתמש ברכב, עד שבחודש 11/2013 כאשר הבין שאין בכוונת הנתבע לתקן את הרישום השגוי, הגיש תביעה זו לתשלום סך של 30,000 ש"ח בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לו. בין היתר עותר התובע להחזר סכום יחסי עבור עלות ביטוח הרכב בתקופה שבה היה הרכב מושבת, החזר עבור עלות מבחן הרישוי, הנפקת אישור ממשרד הרישוי, הפסד ימי עבודה, הוצאות נסיעה, העדר שימוש ברכב, עוגמת נפש.
3. הנתבע מכחיש במסגרת כתב הגנתו את הטענה הנוגעת לשינוי סוג המנוע על ידו וטוען כי, ככל שנעשו שינויים ברכב הרי שהללו נעשו על ידי התובע עצמו. יתירה מזו טוען הנתבע כי, התובע מעולם לא פנה אליו וכפועל יוצא הוא בוודאי שלא ביקש ממנו להשאיר את הרכב אצלו על מנת לטפל בנושא.

1. ביום 15.6.14 התקיים לפניי דיון במהלכו העידו בפניי התובע והנתבע ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, וכן לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו, הגעתי למסקנה המורה על דחיית התביעה, לאור זאת שגרסת הנתבע הותירה בי רושם מהימן ומתיישבת יותר עם הראיות שלפניי.
2. התובע העיד כי, במועד רכישת הרכב ציין בפניו הנתבע שהרכב תקין ולכן הוא מטיל עליו את האחריות לכך שפרטי המנוע אינם תואמים, לכאורה, לפרטים שעל גבי הרישיון. מנגד, הנתבע

טען בפניי כי, במועד הרכישה ידע התובע שהוא נדרש לבצע שינוי יעוד למנוע הרכב ומאחר שטען שאינו מבין בזה נעתר הנתבע לעזור לו וביקש שימציא מהחברה של הרכב אישור לצורך העברה, כך התחילו לבצע את השינויים ברכב, רק שמטבע הדברים זה לקח קצת זמן, לדבריו.

1. מעיון בשטר המכר (הוגש וסומן ת'/1) עולה כי, ביום 15.2.12, עובר לרכישתו על ידי התובע, הוחלף המנוע ברכב על ידי מוסך מורשה. ממסמך זה עולה כי, מספר המנוע זהה למספר המופיע על גבי טופס ההודעה ממשרד הרישוי לגבי שינויים בפרטי הרכב (צורף כנספח א' לכתב התביעה). לאור אישורים אלו שהופקו על ידי מוסך מורשה ומשרד הרישוי ולא על ידי הנתבע, אינני מבין את טענות התובע אשר מופנות כלפי הנתבע.
2. לא זו אף זו, אף אם לטענת התובע יש בעיה כלשהי עם מנוע הרכב אשר אינו כשיר לעמוד בפניי המבחן השנתי, אין בכך די כדי להטיל אחריות על הנתבע.
3. ביום 2.10.12 חתם התובע על זיכרון הדברים (הוגש וסומן נ'/1) כאשר התובע לא שלל בחקירתו את האפשרות כי הוא אכן זה שחתום על המסמך. במסגרת זיכרון הדברים הצהיר כי, בדק את הרכב ומצא אותו מתאים לשימושיו, בכך הוא וויתר על כל טענה /ואו תביעה כלפי המוכר, הנתבע. כידוע, להצהרת התובע יש משמעות המקימה בצידה חובה לעשות כן, ולכן אינו יכול להתנער מחובותיו. מעדות התובע עולה כי הוא עובד בשוק הרכב והינו חשמלאי רכב במקצועו ועובד במוסך. עוד טען כי, הרכב נבדק על ידו עובר לרכישתו.

9. התובע מושיט אצבע מאשימה כלפי הנתבעים אולם, אל לו לשכוח כי מכוח חובת תום הלב החלה ביחסי קונה- מוכר, מצופה, בהתאמה, מרוכש רכב לבצע בדיקות מקיפות עובר לרכישה.

התובע לא הוכיח מהן הבדיקות שעשה אולם הרושם שהותיר בעדותו הוא שביצע בדיקות מכניות בלבד, על ידי "מקורבים", ולא ירד לדקויות הנדרשות המצופות מאדם סביר שמובהר לו שברכב אותו הוא מבקש לרכוש הוחלף מנוע, מדיזל לבנזין.

אין המדובר בבדיקה רגילה ושגרתית של רכב אלא היה על התובע לוודא, באמצעות בדיקה במכון מורשה, שאף נותן אחריות על הבדיקה, כי הרכב עומד בתנאים המאפשרים מעבר טסט שנתי ונסיעה על הכביש.

1. בנסיבות האמורות, היות והתובע כשל מלהוכיח את עילת תביעתו, אני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.