רקע

1. בפני 3 תביעות, שתים חוזיות והאחת שטרית, שהדיון בהן אוחד, ושעניינן שכר טרחתה של התובעת:

(א) תא"מ 40465-08-13 הוא תביעה כספית חוזית בסך 13,552 ₪, שהוגשה לפי סדר דין מקוצר, ושעניינה טיפול בעניין הבטחת הכנסה מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק הבטחת ההכנסה");

(ב) תא"מ 56955-11-13 הוא תביעה שטרית בסך 1,075 ₪, במסגרתה הוגשו לביצוע 2 שיקים ע"ס 385 ₪ כל אחד (שנועדו לפרעון בשנת 2006), ושעניינם טיפול בהכרה בהחמרה במצב הנתבע מול המוסד לביטוח לאומי (להלן – "תיק ההחמרה");

(ג) תא"מ 2238-12-15 הוא תביעה כספית חוזית בסך 2,266 ₪, שעניינה טיפול בתביעת ביטוח עקב תאונת דרכים (להלן – "תיק התאונה").

2. לאחר שהנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן (בתיק הבטחת ההכנסה) והתנגדות (בתיק ההחמרה), וניתנה רשות להתגונן, אוחד הדיון בשני התיקים, ולימים אוחד גם הדיון עם תיק התאונה, לאחר שזה הוגש (שנתיים לאחר התיקים הראשונים).

טענות הצדדים

3. כתב התביעה בתיק הבטחת ההכנסה מגולל בקצרה את עניינם של שלושת התיקים, והוא כזה:

(א) בשנת 2006 פנתה הנתבעת לתובעת לשם ייצוגה בפניה למוסד לביטוח לאומי לעניין הכרה בהחמרה במצבה, ומסרה שיקים ע"ח הטיפול. לימים זנחה הנתבעת את העניין, אולם נותרה חייבת 2 שיקים (הנתבעים בתיק ההחמרה).

(ב) מעט לאחר מכן, פנתה הנתבעת לתובעת לשם ייצוגה וייצוג בתה בתביעת פיצויים מחברת הביטוח בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבות; הטיפול בתיק זה נמשך באיטיות, ופשרה הושגה לגבי פיצוי הבת; לאחר מכן בקשה הנתבעת להעביר את הטיפול בעניין לעורך-דין אחר, והתובעת דורשת בתיק התאונה שכר ראוי על בסיס ההצעה שהתקבלה מחברת הביטוח (אולם נדחתה ע"י הנתבעת).

(ג) במקביל, ומשהתברר כי המוסד לביטוח לאומי שלל מהנתבעת את זכאותה לגמלה, ודרש החזר רטרואקטיבי של למעלה מ-100,000 ₪, שכרה הנתבעת את שירותי התובעת להעביר את רוע הגזירה, וחתמה על הסכם שכר-טרחה. מאמצי התובעת הוכתרו בהצלחה, החוב בוטל, והגמלה חודשה, אולם הנתבעת טענה לחוסר יכולת כלכלית, וביקשה לדחות את תשלום שכר-הטרחה עד לאחר קבלת תגמולי הביטוח בעניין התאונה, אולם כאמור, בשלב מסוים ביקשה להעביר את התיק לעורך-דין אחר, ושכרה של התובעת לא שולם; מכאן תיק הבטחת ההכנסה.

4. בבקשת הרשות להתגונן (תיק הבטחת ההכנסה) טוענת הנתבעת, כי מתחילה נקבה התובעת בשכר טרחה נמוך בהרבה, ולאחר מכן החתימה אותה על הסכם שכר טרחה שלא נקב בסכום, אשר עותק ממנו לא נמסר לה, ובתום הטיפול דרשה ממנה שכר טרחה מופרז אותו אין היא מוכנה לשלם. לדבריה, ביצעה סקר שוק ושמעה מעורכי-דין אחרים תעריפים נמוכים בהרבה.

5. בהתנגדות (תיק ההחמרה) טוענת הנתבעת, כי אכן מסרה את השיקים ע"ח טיפול בהגשת בקשה להחמרת מצב, אולם הופנתה על ידי התובעת לרופא מומחה, שקבע כי אין בסיס לטענת ההחמרה, ובקשה כזו לא הוגשה, ועל כן אין התובעת זכאית לשכר-טרחה. יצוין, כי הנתבעת צרפה לתצהירה העתק מהסכם שכר-טרחה בעניין ההחמרה, שם נכתב כי השכר יהיה 2,000 ₪ בצירוף אחוזים מסכומים שיאושרו ע"י המל"ל. הטיפול המשפטי מוגדר בו כהגשת בקשה בעניין ההחמרה.

6. לעניין השיקים, טוענת הנתבעת גם להתיישנות, ובעניין זה טוענת התובעת, כי לאורך 7 השנים מאז נמסרו השיקים ועד שחדלה סופית לטפל בענייניה של הנתבעת, הבטיחה זו פעם אחר פעם לפרוע את השיקים, ועל כן אלה לא התיישנו.

7. בתיק התאונה לא הוגש מעולם כתב הגנה, אולם מאחר שפסק-דין בהעדר התגוננות התבקש רק סמוך מאד לפני ישיבת ההוכחות שנקבעה, לא ניתן פסק-הדין במעמד צד אחד, ודיון התקיים, במהלכו חקרו בעלות הדין זו את זו, אם כי לא נוהלה חקירה לגבי תיק זה.

העדויות

8. בתיק ההחמרה לא נחקרה התובעת לעניין טענותיה, כי הנתבעת הבטיחה לפרוע את השיקים, ואילו הנתבעת לא הודתה בעניין זה בתשובותיה. ביתר העניינים הכרוכים בתיק זה התחדש רק, שמתשובות התובעת עולה, כי השיקים נשוא תיק זה נמסרו לה כחודש לאחר שנפגשה הנתבעת עם הרופא המומחה, וכי היא גם טוענת, כי כלל לא הפנתה אליו את הנתבעת.

9. עוד התברר באריכות עניין ביטול השיקים, שלגביו טענה הנתבעת כי ביטלה אותם עוד בשעתו, בשנת 2006, ואילו התובעת טוענת שהנתבעת מעולם לא הודיעה לה על ביטול השיקים (שכן הבטיחה לפורעם). יצוין, כי במהלך ההליכים המקדמיים, התקבל מסמך מבנק הדואר (עליו משוכים השיקים), לפיו לא התקבלה הודעת ביטול בשנת 2006, אלא בשנת 2016 בלבד.

10. גם בעניין ההחמרה דבקו בעלות הדין בטענותיהן, ולא נסוגו מהן גם לאחר חקירה (יוער, כי חקירת התובעת על ידי הנתבעת הופסקה בשלב מסוים ע"י בית המשפט, בשל התפרצויות של הנתבעת שלא אפשר את המשך ניהול החקירה כסדרה). עם זאת יש לציין, כי הנתבעת לא נתנה מענה משביע רצון לכך שאין תגובה שלה לפירוט דרישת השכר של התובעת, שנשלח אליה לבקשתה. בנוסף, התקבל הרושם משאלותיה של הנתבעת לתובעת, כי היא לא נצמדה לטענתה, כי הסכם שכר-הטרחה הושאר ריק במקום המיועד לציון הסכום שישולם, אלא רק, כי תוכנו אינו ברור (ראה עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 20-25).

דיון והכרעה

11. דין שתי התביעות החוזיות להתקבל, והתביעה השטרית להידחות, ולהלן יפורטו הנימוקים בקצרה:

12. בתיק התאונה זכאית התובעת ליטול פסק-דין בהעדר התגוננות. בקשתה לכך הוגשה, וכבר אז היתה זכאית לסעד זה (למעשה, אף בלא שיקול דעת לבית המשפט, בהיות התביעה לסכום כסף קצוב, ולאור הוראות תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

13. גם דינו של תיק הבטחת ההכנסה להתקבל. תיק זה מבוסס על הסכם שכר-טרחה ברור ומפורט. הנתבעת אמנם טענה, כי כשחתמה עליו לא היה דבר ממולא במקום המיועד לסכום שכר-הטרחה, אולם טענה זו לא הוכחה. יודגש, מדובר בטענה המייחסת לצד שכנגד תרמית, או לכל הפחות הטעיה, ורף ההוכחות הנדרש לשם ביסוס טענה כזו הוא גבוה. לטענתה של הנתבעת לא בא כל חיזוק שהוא, ולכל היותר מדובר בגרסה מול גרסה. בפועל, עדותה של הנתבעת עשתה רושם מהימן פחות, כפי שנראה מייד, ועל כן למעשה נוטות המאזניים דווקא לטובת התובעת.

14. יצוין, כאמור לעיל, כי חרף טענתה המפורשת של הנתבעת בתצהירה (בתמיכה בבקשת הרשות להתגונן), הרי שמשאלותיה לתובעת השתמע כי כוונתה לכך שאין ציון סכום ברור על גבי ההסכם. טענה זו, כשלעצמה, נכונה, שכן הכתוב שם הוא, שישולם שכר לפי התעריף "המקובל" של לשכת עורכי הדין, אולם כי בכל מקרה לא ישולם יותר מ-10% ומע"מ.

15. בפועל, אין בערפול זה כדי לסייע לנתבעת, שכן מאחר שהתביעה היא לשיעור 10% ומע"מ, אין היא חורגת מהמוסכם, וכאשר נשלח לנתבעת פירוט הדרישה, לא באה על כך כל הסתייגות כתובה בשום שלב, למרות שהמשיכה להיות מטופלת אצל התובעת עוד שנים ארוכות. שתיקה זו מחזקת מאד את גרסת התובעת, כפי שכבר רמזתי, ופוגעת במהימנות גרסתה של הנתבעת.

16. המסקנה לגבי תיק זה היא, כי הנתבעת לא הצליחה לעורר ספק בתקפות הסכם שכר-הטרחה עליו חתמה, או בדרישת התובעת לשכר המגיע לה על בסיסו. לפיכך, דין התביעה להתקבל.

17. שונה הוא גורלו של תיק ההחמרה, הוא התביעה השטרית. תיק זה תלוי בתוצאתן של שתי שאלות: האם התיישנה התביעה על פי השיקים, והאם היה שכר-הטרחה מיועד לתשלום רק במקרה שתוגש בפועל בקשת החמרה (לשאלה זו יש חשיבות, כמובן, רק אם התביעה לא התיישנה).

18. אני סבור שהתביעה התיישנה. השיקים הוגשו לביצוע 7 שנים ומספר שבועות לאחר זמן פרעונם. לפיכך, מעיקר הדין – התיישנו. התובעת אמנם טוענת להתחייבות של הנתבעת לפורעם, גם לאחר מכן, אולם סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, מאפשר הארכת תקופת ההתיישנות רק כשההודאה בזכות היתה בכתב (או בפני בית משפט). לא הוכח, ולמעשה גם לא נטען, כי היתה הודאה כזו בכתב. לפיכך, לא הוארכה תקופת ההתיישנות, ודין התביעה להידחות.

19. למעלה מהצורך, גם לגבי השאלה השניה נראה שידה של התובעת על התחתונה. הסכם שכר-הטרחה נוקב בלשון ברורה, ולפיו הטיפול המשפטי, שבעבורו הוסכם השכר, הוא "הגשת בקשה" לעניין ההחמרה. אמנם, ניתן לפרש את המלים כמתייחסות לטיפול בנושא הגשת הבקשה, וכי ההגשה בפועל תהיה רק יש לבקשה תוחלת, אולם התובעת היא שניסחה את ההסכם, והכלל הוא שיש לפרש הסכם נגד מנסחו. התובעת העלתה תהיות, הנוגעות לכך שהשיקים נמסרו לאחר שרופא כבר קבע שאין טעם בהגשת הבקשה, אולם אין בכך לבד כדי להשליך על הקביעה המשפטית-פרשנית לגבי ההסכם. נראה, אפוא, כי אף אלמלי התיישנה התביעה, היה דינה להידחות לגופה.

תוצאה אופרטיבית

20. התוצאה היא, אפוא, שאני מקבל את התביעות בתא"מ 40465-08-13 ובתא"מ 2238-12-15, אך דוחה את התביעה בתא"מ 56955-11-13.

21. בתא"מ 40465-08-13 אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 13,552 ₪, וכן את אגרת התביעה (חלק ראשון) בסך 372 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה (27.8.2013) ועד היום; וכן את אגרת התביעה (חלק שני) בסך 372 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום תשלומה (22.3.2017) ועד היום; וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

22. בתא"מ 2238-12-15 אני מחייב, אפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,266 ₪, וכן את אגרת התביעה (חלק ראשון) בסך 378 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה (1.12.2015) ועד היום; וכן את אגרת התביעה (חלק שני) בסך 379 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום תשלומה (22.3.2017) ועד היום. התובעת זכאית בתיק זה לפסיקת שכ"ט, אולם את הסכום שיש לפסוק לזכותה אני מקזז מול הסכום שיש לפסוק לזכות הנתבעת בתיק השלישי, כאמור להלן, ולפיכך איני פוסק שכ"ט.

23. את התביעה בתא"מ 56955-11-13 אני דוחה, כאמור, ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל (מס' 1731980131). בתיק זה על התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת, אולם כאמור לעיל, מקוזז סכום ההוצאות מול סכום שכר-הטרחה המגיע לתובעת בתא"מ 2238-12-15, ועל כן איני פוסק הוצאות.

24. כל הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

בהיות הנתבעת לא-מיוצגת, אני מעמידה על זכותה לערער על פסק-דין זה, תוך 45 יום, בפני בית המשפט המחוזי מרכז, היושב בלוד.

המזכירות תעדכן את פסק-הדין ב-3 התיקים, ותשלח העתקו לצדדים.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, 16 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.