בפני ערעור על החלטות בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין, מיום 6.11.12 ומיום 24.11.13, במסגרתן נדחתה בקשת המערער לשחררו ממשמורת.

טוען המערער, כי מאחר ובת זוגו, אשתו, נמצאת בעיצומם של הליכי בקשה למקלט מדיני ולפי הוראת סעיף 12 ג' לנוהל הטיפול במבקשי מקלט, לא ניתן להרחיקו מישראל ועל כן יש להורות על שחרורו ממשמורת, בהעדר כל תכלית להחזקתו במשמורת.

אין חולק כי המערער הגיש בקשה למקלט מדיני ובקשתו נדחתה בהחלטה מיום 19.1.10.

סעיף 12 ג' לנוהל קובע כי: "מי שהגיעו לישראל כבני זוג והגישו בקשה למקלט מדיני, אין להרחיק את בן/בת הזוג שבקשתו למקלט נדחתה עד לתום בירור בקשתו של בן /בת זוגו. עם זאת, הוראה זו לא תחול על בני זוג שמערכת היחסים ביניהם נרקמה בישראל."

המערער תולה יהבו על הוראה זו וטוען כי על אף שנדחתה בקשתו האישית למקלט מדיני אזי מקום שבקשתה של בת זוגו תלויה ועומדת חלה לגביו הוראת סעיף 12ג' לנוהל ועל כן אין להרחיקו מן הארץ עד למתן החלטה סופית בעניינה של בת זוגו.

המשיב גורס, כי הגברת טהייה מסרט, לגביה טוען המערער כי הינה אשתו, אינה אשתו וגם לא בת זוגו עימה הגיע לישראל וכי לכל היותר הכיר אותה בארץ ולכן לא חלה לגביו הוראת הנוהל הנדונה.

נמצא, אפוא, כי המחלוקת בין הצדדים סובבת השאלה העובדתית אודות מעמדם האישי של בני הזוג.

טוען ב"כ המערער כי צילום תעודת הנישואין אותה הציג בפני המשיב מהווה ראיה מכרעת לכך שהם נישאו בסודן טרם הגעתם ארצה. ואילו המשיב משיג אחר אמינות התעודה וטוען כי בהעדר מסמך מקורי המאושר על ידי הרשויות בארץ מוצאם של בני הזוג לא ניתן ליחס כל משקל למסמך זה. מעבר לאמור, טענה ב"כ המשיב, כי על פי תחקירים וראיונות שנעשו למערער בסמוך לאחר כניסתו לתחומי מדינת ישראל, חזר וציין כי הינו רווק, כי אינו נשוי. לטענת המשיב רק בבקשה לשחרור, שהגיש לבית הדין למשמורת, ביום 22.10.13, טען לראשונה כי הינו נשוי לגב' מסרת מזה 7 שנים. לטענתה, על פי לוחות הזמנים לא יכול להיות כי הינו נשוי לה כ- 7 שנים.

אקצא ואומר כי אלמלא המחלוקת סביב מעמדם של בני הזוג זכאי היה המערער מכוח הוראת סעיף 12 ג' לנוהל שלא להיות מורחק מן הארץ עד להחלטה סופית בעניינה של בת זוגו בבקשתה למקלט מדיני. אלא שאצל המשיב התעורר חשד כי טענתו לקשרי זוגיות עם הגב' מסרת נועדו כדי לעכב הרחקתו מן הארץ וגם אם אכן קיים קשר זוגי בין השניים הרי שזה התפתח לאחר היכרותם בארץ שאז, אז אין תחולה להוראת סעיף 12ג' לנוהל.

במחלוקת זו אודות קשר זוגי בין השניים נמנע בית הדין למשמורת להכריע וקבע כי בנסיבות בהן מתעוררת מחלוקת סביב קיומו של קשר זוגי נטען אין בסמכות בית הדין להכריע במחלוקת ועל המערער לפנות לבית משפט מוסמך על מנת שיוצג פסק דין הקובע את דבר היות בני הזוג נשואים או ידועים בציבור. (ראה החלטות בית הדין מיום 6.11.13 ומיום 24.11.13). עוד קבע כי נוכח סירובו לשתף פעולה לשם הרחקתו מן הארץ יש להחזיקו במשמורת.

על החלטה זו מבקש המערער להשיג וטוען, כי נוכח העובדה שהינו שוהה במשמורת תקופה העולה על 60 יום (נעצר ביום 23.4.13 ) קמה לו עילת שחרור מכוח הוראת סעיף 13ו(א)(4) לחוק הכניסה לישראל. כן טען כי לא חל לגביו הסייג לשחרור, מחמת העדר שיתוף פעולה עם הרחקתו מן הארץ, נוכח העובדה, לטענתו, כי הינו בן זוגה של הגב' מסרת ועל כן ולנוכח הוראת סעיף 12 ג' לנוהל אין להרחיקו מן הארץ עד לסיום הליכי בקשת המקלט בעניינה, ובהתאם אין לזקוף לחובתו אי שיתוף פעולה עם המשיב המבקש להרחיקו מן הארץ.

דין הערעור להתקבל.

אמנם אין זה מסמכותו של בית הדין לביקורת משמורת לקבוע מעמד אישי של בני זוג אך אין זה הדבר המתבקש ממנו. הנוהל אינו דורש הוכחת קיומם של נישואין בין בני הזוג כי אם זוגיות שהיתה קיימת בין בני זוג ערב כניסתם ארצה שאז וככל שיזכה אחד מבני הזוג בהכרה של פליטות מדינית לא יופרד ממנו בן הזוג האחר.

קביעת היותם של השניים בני זוג, לעניין הוראת סעיף 12 ג ' לנוהל, אינה בבחינת קביעה קטגורית של מעמד אלא בחינה לכאורית של שאלת היותם בני זוג כדי למנוע הרחקת בן הזוג האחר. והרי אין בכוונת מנסח הנוהל כי כל בני הזוג מבקשי מקלט יצטרכו להסדיר מעמדם בבתי המשפט כדי ליהנות מהגנה זו. לפיכך, היה מקום כי בית הדין למשמורת יתן הדעת לפרק הזמן הממושך בו מוחזק המערער במשמורת ויבחן את שאלת אי שיתוף הפעולה על רקע טענותיו לקשר זוגי עם הגב' מסרת. בית הדין למשמורת נמנע כאמור מלעשות כן.

בשלב זה בו תלויה ועומדת בקשתה של הגב' למקלט מדיני שאלת מעמדם כבני זוג יכולה להבחן ברמה הלכאורית של הדברים. בבחינת קיומה של תשתית ראייתית לכאורה לביסוס טענה זו.

ככל ששאלת היותם בני זוג תהפוך לשאלה מהותית, בנסיבות בהן תקבל הגב' מסרת מקלט מדיני וככל שיוותר ספק בנדון נכון יהיה לדרוש מהשניים ראייה מכרעת בנדון, בדמות פסק דין או תעודת נישואין מאושרת על ידי הרשויות.

בהנתן האמור, אני מורה למשיב לקיים שימוע לבני הזוג בשאלה הנדונה ולגבש החלטה בנדון. החלטה אינה בבחינת קביעת מעמד והיא תעמוד לפתחו של בית הדין לביקורת משמורת בעת קבלת החלטתו.

מאחר והמערער שוהה פרק זמן ניכר במשמורת יש לקדם העניין באופן שבתוך 30 יום מהיום יובא המערער בפני בית הדין לבקורת משמורת לאחר שהתבצע שימוע לבני הזוג ונתגבשה עמדת המשיב.

בית הדין לבקורת משמורת, על אף שאינו קובע מעמד ידרש לבחון השאלה מכוח סמכות שבגררה ולקבוע אם מתקיימות בפניו נסיבות שניתן להגדירן כאי שיתוף פעולה לצורך הרחקה.

המשיב ישא בהוצאות המערער בסך של 15,000 ₪.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.