1. התובע, יליד 1970, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 18.3.13, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.
2. דר' אנקשטיין, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי בדיקותCT אבחנו בלטי דיסק בעמוד השדרה. אושרה חופשת מחלה לתקופה של שלושה חודשים ומחצה והתובע טופל בפיזיותרפיה.
   התובע התלונן על כאב גב עליון עוד בחדר המיון, כאשר תלונות על כאבים בצוואר מופיעות ברשומות הרפואיות בסמוך לאחר מכן, לעומת זאת כאבי גב תחתון תועדו עוד קודם לתאונה. לפיכך קבע המומחה כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי צוואר וגב עליון, ולא קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי גב תחתון. טווחי התנועה של עמוד השדרה הצווארי מוגבלים בדרגה מזערית ובדיקה נויורולוגית תקינה.
   בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 37(5)(א) חלקי לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. עוד נקבעה תקופה של נכות זמנית בשיעור של 100% לכל התקופה שאושרה כימי מחלה. המומחה מציין כי התובע יכול לחזור לעבודתו בהיקף מלא תוך הימנעות מהרמת משקל.
3. דר' ויבורסקי, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי אופי הפגיעה של התובע אינה עונה לאבחנה של הפרעה בתר חבלתית ואבחנה תואמת היא של הפרעה הסתגלותית.
   המומחה ציין כי מדובר בהפרעה בחומרה קלה, עם שיפור חלקי במרוצת הזמן אשר יכולה להיגרם כתוצאה מזעזוע מוח.
   בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 5% בהתאם לפריט 34(ב)(1)(2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.
   המומחה קבע נכות זמנית בשיעור של 20% לתקופה של שנה לאחר התאונה.
   המומחה הוסיף וציין כי התובע מסוגל לכל עבודה ואינו זקוק לטיפול.
4. עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות כוללת בשיעור של 9.75% ; שני המומחים קבעו כי מדובר במגבלות קלות יחסית וכי התובע יכול לעבוד בכל עבודה שהיא ; התובע טען כי נכותו התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית ; הנתבעים טענו כי התובע חזר לאותה עבודה ללא כל מגבלה, ולכן הפיצוי בגין אובדן שכר חייב להיות גלובאלי.
5. נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:
   1. בגין נזק שאיננו נזק ממון – 15,000 ₪.
   2. בגין הפסדי שכר לעבר – 22,000 ₪ (לאחר קיזוז דמי פגיעה).
   3. בגין אפשרות להפסדי שכר לעתיד, לרבות הפרשות סוציאליות – 63,000 ₪.
   4. בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 10,000 ₪.
6. בס"ה עומד גובה הפיצוי המוצע על סך של 110,000 ₪.
7. לטענת הנתבעת עומדים תקבולי מל"ל בגין מענק נכות, שעה שמדובר בתאונת עבודה, על סך של 18,400 ₪. התובע לא התייחס לנתון זה. ככל שיש בו ממש, יש לנכות סכום זה מהפיצוי המוצע, ולהוסיף ליתרה שכ"ט כחוק והשבת האגרה.
8. יודגש כי הצעת הפשרה היא רק מסד למשא ומתן בין הצדדים.
9. הצדדים יבואו בדברים ויודיעו עד ליום 23.6.15 אם הגיעו להסכמות או שאין מנוס מקידום התיק לשמיעה.
10. לעיוני ביום 24.6.15.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.