1. לפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב, אשר היה מבוטח על-ידי התובעת, בתאונת דרכים, שארעה, על פי הנטען, ביום 28.6.13.
2. אין חולק כי עובר לתאונה עמדו רכב התובעת ורכב הנתבעת בנתיבים מקבילים ברמזור אדום ועמדו לבצע פניה ימינה במקביל: נהגת רכב התובעת (להלן: הנהגת) עמדה בנתיב השמאלי, ואילו נהג רכב הנתבעת (להלן: נהג האוטובוס) עמד בנתיב הימני. עוד אין חולק כי הנהגת, שרכבה קטן יותר, החלה ראשונה בנסיעה.
3. בכתב התביעה נטען כי "עת פנתה ימינה נהגת הרכב המבוטח, פנה ימינה גם נהג הרכב הפוגע תוך שהוא סוטה לנתיב הרכב המבוטח ותוך כך גרם לנזקים" (סעיף 6 לכתב התביעה). מאידך, גרסת ההגנה היתה כי נהג האוטובוס החל להתקדם בנסיעה ישר לצורך ביצוע הפניה ימינה, או אז סטתה הנהגת לנתיב נסיעתו תוך שהיא פוגעת בו.
4. בדיון שנערך העידו הנהגת, הגב' פרידה סוצקובר ונהג האוטובוס, מר אחמד פאחורי. לבית המשפט הוגשו הודעת הנהגת (ת/1), תמונות נזק (ת/2 ו-נ/1) וכן שרטוט שערך נהג האוטובוס (נ/2).
5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובמוצגים שהוגשו לי, ולאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה. זאת בשל צירופם של הטעמים הבאים:

ראשית, בטופס הודעתה לחברת הביטוח מסרה הנהגת כי "בעת שהייתי בנתיב השמאלי ורכב צד ג' מסוג אוטובוס היה בנתיב הימני, שנינו פנינו ימינה ותוך כדי הפניה השתפשפנו" (הדגשה הוספה – ש.צ.ה). בגרסה הראשונית שמסרה הנהגת, לא נטען, אפוא, כי נהג האוטובוס סטה לעבר נתיב נסיעתה (בדיון הכחישה הנהגת כי השתמשה במינוח זה וטענה כי מסרה הודעה טלפונית למבטחת: "במילה השתפשפנו לא אמרתי מעולם... השתפשפנו הדדית לא אמרתי מעולם" – עמוד 2 לפרוטוקול הדיון, שורות 8-7). לעומת זאת, נהג האוטובוס מסר מלכתחילה, בהודעתו למבטחת: "שהתחלף הרמזור לירוק התחלתי להתקדם עד הקו הלבן ופתאום רכב צד ג' נכנס לנתיב שלי מהנתיב השמאלי ופגע באוטובוס ממש באמצע הפניה ימינה". גרסתו זו של נהג האוטובוס מצאה ביטויה גם בשרטוט שהוא ערך בסמוך לאחר התאונה (נ/2).

שנית, תמונות הנזק שהוגשו מטעם שני הצדדים מתיישבות יותר עם גרסת נהג האוטובוס מאשר עם גרסת הנהגת. מחד, נראה כי הטמבון של האוטובוס בפינה השמאלית נמשך קדימה על ידי רכב התובעת; מאידך, נראה כי ברכב התובעת אין פגיעה מסוג שקע (שהיתה נגרמת אם האוטובוס היה פוגע בה), אלא מדובר בשפשוף ארוך כמעט באותו עומק.

לבסוף, יצוין כי כשהדגימה הנהגת את התאונה, היא הראתה כי התאונה ארעה בנתיב נסיעת האוטובוס. (הנהגת נשאלה על כך: "ש. בהעמדת כלי הרכב הפגיעה ארעה שאת בנתיב שלו" והשיבה: "לא הייתי בנתיב שלו בשום מקרה" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 19-18). הנהגת נשאלה אם ראתה שנהג האוטובוס עבר למסלול שלה או שזו השערתה, אך לא יכלה להשיב על כך ("ת. ...אני לא עברתי הוא עבר למסלול שלי. ש. את ראית או משערת. ת. אני לא עברתי" (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 28-26)).

1. מן המקובץ עולה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי התאונה ארעה בשל סטייתו של נהג האוטובוס לעבר נתיב נסיעתה.
2. אשר על כן, התביעה נדחית. התובעת תישא בשכר העד בסך של 450 ש"ח כפי שנפסק בדיון ובשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך של 1,250 ש"ח.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ה, 22 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.