מתוקף סמכותי לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד – 1984, לאחר שהובאו בפניי העדויות והראיות, ובכלל זה עיינתי בכתבי הטענות תמונות הצומת ותמונות הנזק ושמעתי העדים מטעם הצדדים, אני מורה על קבלת התביעה.

מסקנתי מתבססת על מקבץ ראיות נסיבתיות, ובין היתר על אלו:

אין מחלוקת שהפגיעה ברכב התובעת קרתה בתוך מתחם החנייה. נהג הנתבעת טען כי הגם שהיה בקרבת מקום לא נכנס עם משאיתו כלל לתוך מתחם החנייה (עמ' 11, ש' 10). אין לקבל עדות זו. אם לא היה נכנס נהג המשאית למתחם החנייה, לא היה יודע אב הבית במתחם כי משאית של הנתבעת 2 היתה באותו יום במקום.

אב הבית שוחח עם 'אמיר' מטעם הנתבעת 2 עוד באותו יום, שאמר לו שהוא יודע על התאונה. הנתבעת לא הביאה לעדות את אותו 'אמיר' ויש לזקוף אי הבאתו לחובתה.

בהתאם לעדות נהג התובעת מילא טופס הודעה על התאונה עוד ביום האירוע - 13/5 (עמ' 12, ש' 20). למרות האמור העידה נציגת הביטוח כי לא הגיע אליה הטופס האמור אלא לאחר 23/6 וזאת כתוצאה מפנייתה שלה אל הסניף הרלוונטי (עמ' 15, ש' 10).

אעיר כי לא הובאה בפניי ראייה ממשית ל'טיוח' האירוע כפי שנטען, ואולם לא מן הנמנע שהאירוע הוסתר בדרגים נמוכים ולא הובא לידיעת הממונים ו/או מחלקת הביטוח.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים באמצעות הנתבעת 2 לשלם לתובעת 10,648 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הנזק, אגרת בית משפט, שכר עדים (2,428 ₪) ושכ"ט עו"ד 1,869 ₪.

ניתן היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.