ניתן ביום 12 אוגוסט 2015

לפני: הנשיא יגאל פליטמן, סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן

נציג ציבור (עובדים) מר איתן כרמון, נציג ציבור (מעסיקים) מר אמנון גדעון

בשם המערער – עו"ד ניצן מרום, עו"ד רות פפירוב

בשם המשיב – עו"ד מיכל מזוז

השופטת לאה גליקסמן:

1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; בל 35643-03-13), שבו נדחתה תביעתו של המערער לשינוי הרכבה של הוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה בעניינו.
2. פסק הדין ניתן על יסוד סיכומים בכתב שהוגשו על ידי הצדדים, טיעונים לפרוטוקול במסגרת דיון קדם ערעור וכלל החומר שבתיק.

הרקע לערעור וההליך בבית הדין האזורי:

1. ביום 8.10.2010 נפגע המערער בתאונת עבודה.
2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 5% החל מיום 1.1.2012. על קביעה זו הגיש המערער ערר לוועדה הרפואית לעררים.
3. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 30.8.2012 (להלן – הוועדה הקודמת), בהרכב של שלושה רופאים – אורטופד, נוירולוג וכן פרופ' עדנה קוט, רופאה נוירולוגית - פסיכיאטרית.
4. במכתב מיום 3.9.2012 הודיע המוסד למערער כי הוועדה "לא סיכמה את דיוניה מכיוון שדרושות לה בדיקות רפואיות נוספות. הפנייה לבדיקה בצרוף התחייבות יישלחו אליך בנפרד".
5. במכתב מיום 10.10.2012 זימן המוסד את המערער להופיע פעם נוספת בפני ועדה רפואית לעררים, וזאת "עקב שינוי פוסק – פרופ' קוט הפסיקה עבודתה".
6. המערער הודיע למוסד כי אינו מסכים לשינוי "פוסק", וביקש "לקיים ועדה חדשה שבהרכבה החדש לא ישב מי שישב בהרכב הקודם". המוסד סירב לבקשת המערער, ולאחר תכתובת בין הצדדים, במכתב מיום 10.3.2013 המוסד הבהיר כי "פרופ' קוט הפסיקה את עבודתה עקב יציאתה לפנסיה, לפיכך מדובר במצב בו נבצר מהפוסקת להגיע לוועדה ולנו לא נותרה ברירה אלא להחליפה".
7. כפי העולה מדברי ב"כ המוסד בדיון קדם ערעור, המערער העלה את הטענה לפסלות הוועדה גם לפני הוועדה הרפואית לעררים אליה זומן, וטענתו נדחתה על ידי הוועדה.
8. בהמשך לכך, המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי.

פסק דינו של בית הדין האזורי:

1. בית הדין האזורי דחה את התביעה וקבע כי הוא לא מצא הצדקה לסירובו של המערער להיבדק לפני הוועדה בהרכבה החדש (שהוא למעשה הרכבה הקודם למעט פרופ' קוט אשר הוחלפה), כאשר הובהר למערער כי ההרכב החדש אינו כבול בממצאי ההרכב הקודם והוא ייבדק מחדש. בית הדין דחה את התביעה מהנימוקים המפורטים להלן.
2. הצדדים לא חלקו על הכלל לפיו הרכב זהה של ועדה לעררים אמור לדון בעררו של מבוטח מתחילתו ועד סופו, לרבות ביצוע הבדיקה קלינית, עיון במסמכים הרפואיים וממצאי הבדיקות, והגעה למסקנה על סמך כלל השיקולים. עם זאת, קיימים מקרים בהם נדרש לבצע שינוי בהרכב, מטעמים מוצדקים כמו בענייננו, יציאתה של פרופ' קוט לגמלאות. המחלוקת בין הצדדים היא האם נדרש כתוצאה מכך להחליף את ההרכב כולו או שמא רק את אותו חבר ועדה שהתגלה צורך בהחלפתו.
3. בית הדין האזורי ציין כי אין התייחסות ישירה לעניין זה בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 או בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995. לפי הפסיקה, כאשר נבצר מאחד מחברי הוועדה הרפואית לעררים להמשיך ולדון בעניינו של מבוטח, מחמת פרישה, מחלה, מוות או סיבה אחרת, אין כל מניעה להחליפו ברופא מומחה אחר מאותו תחום מומחיות. [בר"ע 3625-11-10 צמח שמש – המוסד לביטוח לאומי, (26.12.10); בר"ע 51916-05-10 דוד מינגוב – המוסד לביטוח לאומי, (9.3.11)].
4. בהתייחס לטענת ב"כ המערער כי הפסיקה האמורה ניתנה במצב בו הוחזר עניינו של מבוטח לוועדה לאחר פסק דין, קבע בית הדין האזורי כי אינו מוצא שיש לצמצם פסיקה זו לנסיבות האמורות. בהתייחס לפסיקת בתי הדין האזוריים אליה הפנה ב"כ המערער [דוגמת בל (נצ') 1712/08 יוסף פורטל – המוסד לביטוח לאומי (7.12.08); בל (נצ') 1652/09 נאיל פאיד – המוסד לביטוח לאומי (17.3.10); בל (נצ') 24504-06-12 ויקטור כהן – המוסד לביטוח לאומי, (17.5.13)] קבע בית הדין האזורי כי פסיקה זו מדגישה כי כאשר מוחלף אחד מחברי הוועדה בשל נבצרות יש לדון בעניינו של המבוטח מחדש ואין הוועדה רשאית להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיעה הוועדה בהרכבה המקורי. אולם, בנקודה זו יש הסכמה בין הצדדים, שהרי המערער זומן לדיון ולבדיקה חדשים בפני הוועדה בהרכבה החדש.

הערעור:

1. נציין, כי המערער הגיש ערעור בזכות על פסק דינו של בית הדין האזורי, ולאחר מכן שב והגיש את נימוקי הערעור כבקשת רשות ערעור. בהחלטה מיום 10.11.2014 נקבע כי "שאלת ההליך הנכון – ערעור או בקשת רשות ערעור – תידון במסגרת קדם ערעור... ככל שיהיה צורך". במהלך דיון קדם הערעור ציינה ב"כ המוסד כי המערער ובא כוחו התייצבו לוועדה החדשה וב"כ המערער ביקש הרכב אחר אך הוועדה החליטה שהיא לא פוסלת את עצמה, ולכן למעשה הערעור סב על החלטת הוועדה. נציין, כי במהלך הדיון טענו הצדדים טענות לגופו של עניין וכך גם במסגרת הסיכומים, במסגרתם לא התייחסו הצדדים כלל לשאלת סיווג ההליך. משכך, ומשמצאנו כי דין הערעור להידחות לגופו של עניין, כפי שיפורט בהמשך, לא מצאנו מקום לדון בשאלה האם מדובר בערעור בזכות או ברשות.

טענות הצדדים בערעור:

1. המערער טען כי שגה בית הדין האזורי עת קבע כי ההרכב ה"חדש" אשר מורכב ברובו מאותם פוסקים רפואיים שישבו בהרכב הקודם, המוחלף, יכול לדון באותו עניין מהשלב הראשון ולהגיע למסקנה אחרת מזו שכבר הגיעו אליה וזאת מבלי לשקול שיקולים שונים או להיחשף למסמכים חדשים; קיים חשש כי יתר חברי הוועדה, שכבר בדקו פעם אחת את המערער יהיו כבולים למסקנותיה של פרופ' קוט, והפוסק הרפואי החדש יתקשה להתרשם באופן עצמאי מבדיקתו את המערער כאשר חבריו לוועדה כבר גיבשו את עמדתם טרם כניסתו להרכב והוא יהיה כבול לתוצאות הבדיקה הרפואית שבוצעה על ידי הוועדה הרפואית לעררים ביום 30.8.2012; משהוחלט כי יש לדון בעניינו של מבוטח מחדש ואין הוועדה רשאית להמשיך בדיון מהשלב אליו הגיעה הוועדה בהרכבה הקודם, הרי יש להחליף את כל חברי הוועדה ולחלופין את מרביתם; שגה בית הדין האזורי עת הקיש ממקרים בהם תיק מוחזר לדיון בוועדה לאחר פסק דין, אשר בדרך כלל במסגרתו מונחית הוועדה לשקול שיקולים חדשים או לנמק החלטתה לאור מסמכים ספציפיים, למקרה הנדון בו על הוועדה לדון מחדש בעניינו של המערער ללא כל נסיבות חדשות ובהתעלם ממסקנותיה הקודמות אשר הוסקו על סמך אותם הנתונים שעומדים לבחינתה בשנית; מדיניות המוסד לביטוח לאומי היא לכנס ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש כאשר נבצר מאחד מפוסקי הוועדה להמשיך לשבת בוועדה הרפואית לעררים או לכל הפחות המוסד נוהג לפנות למבוטח ולבקש הסכמתו להחלפת אחד מפוסקי הוועדה טרם היא ממשיכה בדיוניה. המערער מפנה בעניין זה לפסקי דין אזוריים שונים; המערער ביקש להבהיר כי אין לו כל ידיעה בדבר מסקנות הוועדה בהרכבה הקודם, ואין מדובר בניסיון להחליף את הוועדה בשל מסקנותיה.
2. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מנימוקיו; על פי ההלכה, דרך המלך לגבי החזרת עניין לוועדה רפואית היא החזרת העניין לוועדה שבדקה את המבוטח ורק במקרים נדירים מועבר העניין להרכב אחר, והמקרה הנדון אינו מקרה נדיר המצריך העברת העניין לוועדה בהרכב אחר; במעמד הדיון בפני בית הדין האזורי הוסכם בין הצדדים כי המערער יוזמן לדיון בפני הוועדה לבדיקה מחדש. כמו כן הובהר למערער כי ההרכב החדש אינו כבול בממצאי ההרכב הקודם. במהלך דיון קדם ערעור בפני בית דין זה הבהירה ב"כ המוסד כי אין התנגדות שהפרוטוקול הקודם לא יהיה בפני הוועדה. מעבר לכך נטען כי מעיון בפרוטוקול אין שום אמירה לגבי המערער. לאור האמור, לא ברורה טענת המערער כי יש חשש שהוועדה תהייה כבולה להחלטתה הקודמת; בצדק קבע בית הדין האזורי כי אין הצדקה לסירובו של המערער להיבדק בפני ההרכב החדש; למעלה מן הצורך, בהתאם לתקנה 26 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984 ועדה יכולה להיות מורכבת משני מומחים בלבד ולכן לכאורה ניתן לדון בעניינו של המערער גם ללא מינוי מומחה חלופי; גם מבחינה ציבורית ומבחינת שיקולי מדיניות אין מקום להעביר את העניין לוועדה בהרכב אחר משיש בכך הטלת נטל גדול על כל הרשויות הנוגעות בדבר; בית הדין האזורי התייחס באופן מנומק ומפורט לפסיקה אליה מפנה המערער בערעור.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ויש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו.
2. אנו סבורים כי בית הדין האזורי יישם נכונה את ההלכה הפסוקה בעניין זה. אכן, כפי שקבע בית הדין האזורי, אותו הרכב של חברי הוועדה אמור לדון בעניינו של מבוטח מתחילתו ועד סופו לרבות ביצוע בדיקה קלינית, עיון במסמכים הרפואיים, שמיעת המבוטח וטענותיו ושקילת כלל הנתונים שהיו לפניו וביסוס מסקנתו על סמך כל אלה [השוו: ע"ע (ארצי) 129/08 מדינת ישראל-משרד הבריאות ­­- רודא עתאמנה (10.9.2008) שעסק בחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994]. עם זאת, כבר נקבע כי "בהתאם לפסיקתנו, כאשר נבצר מאחד מפוסקי הוועדה להמשיך ולדון בעניינו של מבוטח, אם מחמת מחלה, פרישה, מוות או סיבה אחרת, אין כל מניעה להחליפו במומחה אחר מאותו תחום מומחיות. אם תאמר אחרת, תמצא שבכל מקרה שבו נבצר מאחד מחברי הוועדה להמשיך ולדון, יהיה על המשיב להחליף את הרכב הוועדה כולו, ובכך עלול להיווצר סרבול והימשכות ההליכים בעניינם של מבוטחים רבים. לפיכך קבענו בפסיקתנו, כאמור, כי אין מניעה להחליף רק את חבר הוועדה שנבצר ממנו להמשיך בדיון". [בר"ע (ארצי) 3625-11-10 צמח שמש - המוסד לביטוח לאומי (26.12.2010). ראו גם בר"ע (ארצי) 51916-05-10 דוד מינגוב - המוסד לביטוח לאומי (9.3.2011); בר"ע (ארצי) 22693-05-12 רפי מורדוך – המוסד לביטוח לאומי (14.6.2012)].
3. במקרה הנדון לאחר שהוועדה הרפואית לעררים התכנסה בעניינו של המערער פעם אחת ועוד טרם סיימה את דיוניה, משהוועדה ביקשה להפנות את המערער לבדיקה, וטרם ניתנה כל החלטה בעניינו, אחת מחברות הוועדה, פרופ' קוט, פרשה לגמלאות. בעקבות זאת, המערער זומן להופיע פעם נוספת בפני ועדה רפואית לעררים, כאשר הרכבה השתנה באופן שפרופ' קוט הוחלפה במומחה אחר. אין מחלוקת בין הצדדים כי הוועדה בהרכבה החדש אינה כבולה לממצאי הוועדה בהרכב הקודם, כי המערער יעבור מחדש בדיקה קלינית לפני הוועדה החדשה, וכאמור גם פרוטוקול הדיון של הוועדה הקודמת לא יהיה בפני הוועדה החדשה. בנסיבות האמורות קשה לקבל את טענת המערער כי קיים חשש ממשי שחברי הוועדה יהיו כבולים למסקנות הוועדה הקודמת וכי הפוסק הרפואי החדש יתקשה להתרשם באופן עצמאי מבדיקתו את המערער. חזקה על הוועדה כי היא תפעיל שיקול דעת עצמאי ומקצועי בהתבסס על בדיקת המערער, המסמכים הרפואיים שלפניה ושמיעת טענותיו.
4. נוסיף, כי העובדה שבהליכים אחרים, בנסיבות מסוימות, הוסכם על המוסד או נקבע על ידי בית הדין כי עניינו של המבוטח יוחזר לוועדה בהרכב אחר, אין בה כדי לשנות את ההלכה שלפיה לא נדרש להחליף את הרכב הוועדה כולה במקרה שנבצר מאחד מחברי הוועדה להמשיך לדון בעניינו של המבוטח.
5. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות בערעור.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה (12 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.