<#2#>

נוכחים:

ב"כ התובע עו"ד סאבר נסאר, עו"ד ווילד אבו תאיה

ב"כ הנתבעים עו"ד שושי נרי

פרוטוקול

ב"כ המבקש: ההיקף של שכר טרחה והגמול תלוי בהיקף הגבייה. לעניין התשומות אין חולק שמדובר בבקשה לאישור בתובענה שהיא קצת מורכבת. המבקש ובאי כוחו לא הלכו בתלם חרוש זו סוגיה שלא הוגש בנושא זה בקשות ותובענות לפני הגשת הבקשה זו, בקשות ממוחזרות ומשוכתבות הן באם נושא של ריבית. החידוש בבקשה ובתובענה המצורפת אליה הוא ברור על פניו ודומני שהוא בידיעת ביהמ"ש, זה נגזר הסיכון שנטל המבקש ובאי כוחו מדובר בסיכון ממשי ואין ספק אילו הבקשה היתה נדחית או התובענה היתה נדחית והבקשה היתה מתקבלת והתובענה נדחית המבקש היה מחויב בהוצאות נכבדות. לעניין שיקולי תשומות מדובר בגבייה בהיקף של מיליונים יש לנו דו"ח של עמותה שהיא גוף עצמאי שנקרא 'הריש', אנו מגישים לעניין מספר ההיתרים. אנו מעריכים לפי הנתונים שיש לנו שמדובר במשהו כמו מאה אלף היתרים לשנה, לכן מדובר ב -200 אלף ₪ היתרים בתקופה של שנתיים ומזה נגזר סכום התפוקות של בקשת האישור שזה בסביבות 30 מיליון ₪ אנו מבקשים גמול בשיעור הולם וראוי.

ב"כ המשיבים: אני מבקשת להדגיש בפני ביהמ"ש שלמעשה כל תהליך ההסדרה בחקיקה כפי שנעשתה כפי שצוינו ביום 2.3.14 נעשתה למען הזהירות בלבד, ולפנים משורת הדין, הנושא לטעמנו הוסדר בחקיקה ומעוגן בחקיקה קודמת הפנינו בעמוד 3 לחקיקה כפי שהיתה קודם לתיקון, הסדר הכרונולוגי בחקיקה . לאחר מכן התכנסה ועדת האגרות שהוציאה קובץ של פקודות קבע אשר מכוחה התקבלה ההחלטה כדין לאחד את התשלומים כפי שהסברנו באותו שני תשלומים שאוחד לתשלום אחד, זה עבר ועדת האגרות שפועלת לפי סמכותה כדין והיא הסדירה את העניין לפי סמכותה. אפשר לראות שזה היה מעוגן בחקיקה, אנו למען הזהירות ביקשנו להסדיר זאת בחקיקה ראשית כדי שלא יוותרו ספקות בנושא זה וכך נעשה, אבל כפי שביהמ"ש יכול לראות החקיקה רצה לאורך השנים זה לא מסוג הדברים שמדובר בלקונה שנעשתה חדילה ורק לאחר החדילה נעשתה חקיקה חדשה שהתייחסה לנושא זה, פה הנושא הוסדר במהלך השנים ורק כדי למנוע ספק בספקות הסדרנו זאת בצורה ברורה לחלוטין במרץ 2014.

בנוסף מבקשת לומר שכל הנושא הזה גם הוא אושר במספר בגצים כפי שפרטנו בתגובה שלנו שאין לתושבים השטחים זכות קנויה להיכנס לשטח ישראל הנושא מוסדר אף הוא כפי שפרטנו בתגובה. גם הנושא שלעצמו לצד העובדה שהוסדר בחקיקה.

עו"ד סבסטיאן אוסבסקי: נציג היועמ"ש של אזור איו"ש: החידוד היחיד שרציתי להוסיף באותו קובץ פקודות שהוזכר קודם הוסדרו הסדרים ראשיים כל משטר ההיתרים הצורך לקבל היתר לתושב האזור להיכנס לאזור התפר עם הקמת גדר הבטחון קרי, הגבלות בחופש התנועה הגבלות לאדם להגיע לאדמותיו שלו, וכו' נקבעו באותו קבוץ פקודות, אין שום דבר חריג בהסדרת עלות הנפקת הכרטיס וקביעת התנאים שהצו אותו הזכרנו קודם שמאפשר למפקד האזור להתנות את הכניסה בתנאים נקבעו באותו קובץ פקודות מכאן היועץ המשפטי לאזור החליט להסדיר את תשלום עבור הכרטיס בתקנות נעשה למען הזהירות אך באין בכך לומר שהסדר הקודם היה פסול או שלא כדין מכאן לטעמנו הדרישה להוצאות אינה מוצדקת.

ב"כ המבקש: בהסתמך על הדוח של מכון הריש יש את הפנייה של התושבים של הגדה והתושבים מדובר בערך 800 ל-מיליון איש בהנחה שמדובר 70% , חצי מיליון נכנס לישראל על פי היתרים מדובר ב-50 מיליון ₪ לשנה.

<#3#>

החלטה

לא מצאתי מקום לדון בשאלת תוקפה של ההסדרה קודם להסדרה בחקיקה כמפורט בתגובה וזאת כיוון שכאמור ביום 2.3.14 הוסדר העניין וניתן לראות בכך הודעה על חדילה מצד המדינה.

לאור זאת, ועל פי חוק תובענות ייצוגיות התובענה נדחית.

אשר להוצאות, השיקולים קבועים בסעיפים 22 ו-23 לחוק תובענות ייצוגיות ובתי המשפט דנו בהם. כב' הנשיא גרוניס בע"א 246/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט עמד על כך שיש לחלקם לשלושה סוגים עיקריים. הסוג הראשון שיקולי תשומה הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג ועורכי דינו, הסוג השני שיקולי תפוקה לקבוצה המייצגת, והסוג השלישי הם שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית ובמסגרת זו החשיבות בקידום אכיפת הדין.

בעע"מ 6687/11 מ"י נ' אבוטבול, דן ביהמ"ש העליון בשיקולים בפסיקת גמול ושכר טרחה בתביעה נגד רשות שהודיעה על חדילת גבייה. גם כאן עמד ביהמ"ש העליון על שלושת השיקולים האמורים וכן הדגיש את ההבדל בין פסיקת הוצאות כנגד גוף פרטי כפי שנקבע בעניין רייכרט לבין פסיקת הוצאות כנגד רשות ציבורית כפי שהייתה באותו עניין והדגיש כי כאשר מדובר ברשות ציבורית יש לשקול בנוסף את השיקול של הטלת עלות משמעותית על הרשות שתפגע בציבור הנזקקים לשירותיה.

ביהמ"ש בעניין אבוטבול הדגיש שיש לעמוד על התרומה בהסדרת ההתנהלות העתידית של הרשות וכן כי הגמול ושכר הטרחה משולמים מהקופה הציבורית ויש לנקוט בהם במשנה זהירות על אף ששיקולים אלה נלקחו בחשבון בעצם האפשרות שניתנה לרשות להודיע על חדילה.

במקרה שלפני אמנם מדובר בתובענה ראשונית הכוללת טרחה וסיכון לצד באי כוח המבקש עם זאת, מיד לאחר הגשת התובענה הודיעה המשיבה על חדילה ובכך חסכה משאבים רבים גם מהמבקש. אשר לשיקולי התפוקה אמנם נגרמה תועלת לקבוצה המייצגת אולם מדובר בתועלת הנובעת רק מעצם העובדה שההסדר כיום קבוע במסגרת חקיקה ולא במסגרת קובץ פקודות באופן מעשי ימשיכו מבקשי ההיתר לשאת בעלות וזו לא נחסכה מהם.

בנוסף, בשיקולי התועלת הציבורית גם כאן אין מדובר בהסדרה ראשונה של העניין בעקבות הגשת התובענה. העניין הוסדר בהרחבה בקובץ פקודות שבו נקבעו תנאים שאושרו על ידי בית המשפט העליון אשר לעצם הוצאת ההיתרים ובמסגרת זו הוסדרו גם הצורך בתשלום והתנאים לו. התועלת הציבורית היא בהסדרה שלא בקובץ פקודות שהתרומה בה קטנה יחסית.

לאור כל האמור, בהתאם להוראות סעיף 9 (ב) לחוק התובענות ייצוגיות הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתובענה עצמה נדחות.

המשיבה תשלם למבקש גמול בסכום של 5,000 ₪ ולבאי כוחו שכר טרחה בסכום של 10,000 ₪ סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בהתאם להוראות סעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות המזכירות תשלח הודעה על החלטה זו למנהל בתי המשפט בצירוף העתק ההחלטה לשם רישומה בפנקס.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תשע"ד, 06/07/2014 במעמד מעמד הנוכחים.