25 ינואר 2018

הקדמה

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת 1 (החברה) עבירה של העסקת עובד זר בתחום הבנייה בניגוד להוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - החוק); לנאשם 2 (מנהל החברה) יוחסה עבירה של הפרת חובת פיקוח לפי ס' 5 לחוק.

כבר בפתח הדברים אציין כי מצאתי לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם מהנימוקים שיפורטו להלן.

עובדות כתב האישום

לפי האמור בכתב האישום, ביום 15.11.10 ביצעה החברה עבודות בנייה באתר מדיקל סנטר בהרצליה (להלן – האתר).

בסביבות השעה 10:50 ערכו פקחי רשות האוכלוסין וההגירה (הפקחים) ביקורת באתר שבמהלכה מצאו במקום עובד זר, שאינו אזרח או תושב ישראל, מבצע עבודות ריצוף והכנת בטון (העובד).

העובד החזיק באשרת עבודה אצל מעסיק בשל כ.א.ז (שאיננה מי מן הנאשמים) שתוקפה פג ביום 31.12.08.

אי לכך נטען כי החברה העסיקה את העובד שלא ע"פ היתר כדין וכי מנהל החברה הפר את חובת הפיקוח לעשות כל שניתן כדי למנוע מהחברה לבצע את העבירה כאמור.

תיאור המקרה

לפי דוח תיאור המקרה שהוגש כמוצג מא/7, ביום 15.11.10 נערכה ביקורת ברח' רמת ים 7 במתחם מדיקל סנטר בהרצליה, ע"י המפקחים ערן הרשקוביץ, מאור מגדל ושמש עזר (המפקחים).

במקום נראו שני עובדים זרים עוסקים בעבודות בנייה. המפקחים ניגשו אל העובדים באתר וביקשו מהם להציג אישורי שהייה ועבודה בישראל. אחד מהעובדים מושא האישום הציג תעודה שלפיה, הוא היה אמור לעזוב את ישראל כחודש לפני כן, ב-10.10.10. העובד השני הציג אישור עבודה על שם חברת כ.א.ז. המפקחים ערכו בירור טלפוני מול אדם בשם יורם בן נון אשר מסר כי החברה המבצעת את העבודה באתר היא חברת גרי פלוס – הנאשמת 2. למקום הגיע מי שהוצג בדוח כמנהל הפרויקט ושכיר בחברה אשר טען כי שני העובדים, הנזכרים לעיל, הובאו באותו יום לאתר ע"ר מר יורם בן נון לצורך ביצוע עבודות בניה. בשיחה שנערכה עם עובדת בשם שרה מחברת כ.א.ז. נאמר למפקחים שהעובדים אינם עובדיה של כ.א.ז. איש מטעם חברת כ.א.ז לא זומן לחקירה ולא נחקר על ידי המאשימה.

דיון והכרעה

התשתית הנורמטיבית הצריכה לעניין

לפי הפסיקה, על מנת להרשיע בעבירה לפי סעיף 2(א) לחוק, על המאשימה להוכיח, מבחינת היסודות העובדתיים של העבירה, כי נמצא עובד זר שהעסקתו טעונה היתר; כי היתר שכזה לא היה; וכי הנאשם הוא שהעסיק אותו" (הע"ז (ארצי ) 4602-07-14 מדינת ישראל נ' א.י.ל סלע 1991 בע"מ (19.4.16) (עניין סלע).

נטל השכנוע להוכחת יסודות עבירת ההעסקה שלא כדין רובץ על כתפי התביעה אשר נושאת בעול הוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר (א' פס' 22 לעניין סלע).

עם זאת נקבע כי "כאשר עובדים נמצאים בשטח השייך או נמצא בשימוש של בעל מקרקעין או מי שמחזיק בהם או, הבא מכוחו, קמה חזקה לפיה לעובדים קיים קשר של יחסי עובד מעביד עם אותו מחזיק במקרקעין, אלא אם יוכח אחרת ע"י המעסיק" (ת"פ (ב"ש) 1018/04 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה נ' ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית (14.11.06) (להלן – הכלל בדבר חזקת ההעסקה).

הכלל בדבר חזקת ההעסקה השתרש בפסיקה וקיבל תוקף של הלכה מחייבת (ר' ע"פ (ארצי) 14758-12-14 מדינת ישראל נ' סיון ברקוביץ (1.1.17)). עוד נקבע כי:

"הגיונה של חזקה זו חל גם מקום שבו פלוני אינו 'המחזיק' הבלעדי של השטח אולם הוא אמור לבצע לבדו עבודות מסוימות באותו שטח ונמצאו שם עובדים המבצעים איזו מאותן עבודות מסוימות כאמור" (ר' עניין סלע. ההדגשה שלי נ.ר).

מדברים אלו, ניתן להסיק כי הכלל בדבר חזקת ההעסקה אינו חל היכן שהעובד מבצע עבודות עבור מי שאינו מחזיק יחיד באתר שבו עבד או עבור מי שמבצע או אמור לבצע באתר עבודות לצד גורמים אחרים נוספים.

חומר הראיות

אין מחלוקת על כך שהעובד מושא כתב האישום החזיק בעבר וטרם למועד הרלוונטי באשרת עבודה על שם תאיד כוח אדם בענף בשם חברת כ.א.ז (ס' 4 לסיכומי המאשימה להלן – כ.א.ז). אין מחלוקת אף על כך כי העבודות באתר שבו נימצא העובד נעשו מכוח זכייתה של החברה במכרז לביצוע עבודות בניה ושיפוץ במקום. בנוסף אין מחלוקת אף על כך כי לפחות חלק מהעבודות באתר התבצעו על ידי קבלן משנה – חברת מוניטק (ס' 5 לסיכומי המאשימה).

מחומר הראיות עולה שהמעורבותה של החברה בביצוע עבודות באתר הבנייה בהרצליה מדיקל סנטר הסתכמה בעיקרה במימון, יעוץ ואספקת חלק מהחומרי הבניה. שכן מצבה הפיננסי האיתן של החברה אפשר לה לקבל מימון ולקנות חומרים במחירים נמוכים יותר מאלה שבהם יכול היה לקנות אותם הקבלן המבצע. מי שביצע את עיקר העבודה בשטח היה קבלן המשנה – חברת מוניטק כאשר חברת מוניטק התסייעה בשירותיהם של קבלני משנה (ר' עדותו של מר יעקב לזרוביץ, מנהל מוניטק, בעמ' 7 לפרוטוקול).

עוד עולה מחומר הראיות כי מר זיתוני (מנכ"ל החברה במועד הרלבנטי לכתב האישום) ביקש ממר יורם בן נון (מנהל פרויקטים בחברה), לטפל בהבאת שני עובדים לאתר בהרצליה מדיקל סנטר ומר בן נון טיפל בכך באותו יום וביקש מאחד מעובדיה של חברת כ.א.ז שהועסק באתר על פי היתר כחוק להביא עימו עובד נוסף (ר' עדותו של מר בן נון בעמ' 26 לפרוטוקול). מחומר הראיות עולה אי בהירות בנוגע לשאלה עבור מי הובאו שני העובדים ומי היה קבלן המשנה באתר שאמור היה להעזר בשירותיהם. מר יעקב לזרוביץ (מנהל מוניטק) טען שהעובדים לא הועסקו בשירותה של מוניטק ולא היה לחברת מוניטק צורך בהם (ר' עדותו של מר לזרוביץ' בעמ' 6 ש' 1-2 לפרוטוקול). כן עלה כי העובדים שהובאו עסקו בעבודות ריצוף וכי היה באתר גם קבלן משנה שעסק בכך (ר' עדותו של מר בן נון בעמ' 26 ש' 5; וכן עדותו של מר לזרוביץ' בעמ' 7 ש' 16-17; ועדותו של מר אלכס גרימוביץ, מנהל במוניטק, מטעם המאשימה, עמ' 10 ש' 24 לפרוטוקול).

שני העובדים הועסקו בעבר באתר בביה"ח שניידר באמצעות חברת כ.א.ז, כאשר מחומר הראיות עלה כי החברה פעלה באתר שניידר לצד חברות וקבלני בניין רבים נוספים.

במסגרת החקירה שהתבצעה ע"י פקחי המאשימה התברר שהעובד מושא האישום היה רשום בעבר כעובד של חברת כ.א.ז. אך לא היה לו היתר עבודה בתוקף. העובד נימצא באתר על ידי הפקחים שעתיים בלבד לאחר שהחל לעבוד בו.

בעניין זה העידו פקחי המאשימה כי הם לא מצאו לנכון לחקור את העובד שהועסק ללא היתר ולשאול אותו למי הוא נדרש לתת את שירותיו באתר. כך גם העובד הזר הנוסף, שהועסק כחוק לא נחקר ולא נשאל דבר בעניין זה.

זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי עובד חברת מוניטק – מר אלכסנדר גורביץ', אשר שימש כעובד בחברה זו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה העד היחיד שנחקר לאחר האירוע מושא האישום. אולם, מסיבות שאינן ברורות מר גורביץ' זוהה כעובד של החברה הנאשמת ולא של חברת מוניטק. כך עולה מדוח האירוע וכך גם עולה מדוח חקירת מר גורביץ' שבו נכתב כי הוא מנהל פרויקט שעובד בחברת גרי פלוס (ר' מא/4 וכן חקירת מר גורביץ' בעניין בעמ' 11 לפרוטוקול).

הכרעה

נוכח התשתית הראייתית כפי שהוצגה לפני, כמתואר לעיל, נראה כי המאשימה לא הרימה את נטול השכנוע ולא העבירה את נטל הבאת הראיה אל כתפי הנאשמים. המאשימה אף לא הניחה תשתית ראיית מספק ליצירת חזקת העסקה אשר עשויה הייתה להעביר את נטל הראיה אל כתפי הנאשמים.

זאת בנסיבות שבהן העובד מושא ההליך הועסק באתר שבו עבדו מספר קבלנים ושעה שתחום העיסוק של החברה לא תאם את תחום העיסוק הספצפי של העובד ושעה שמדובר בעובד ששהה באתר שעתיים בלבד.

באתר בו הועסק העובד פעל באותה עת רלוונטית קבלן נוסף וכן עבדו בו קבלני משנה מטעמו. מעורבותה של החברה בנעשה באתר הסתכמה בעיקרה בהשאלת המוניטין שלה, במימון ובמתן תמיכה כללית לקבלני המשנה לפי הצורך.

העובדה שהעובד הזר הגיע לאתר הבניה יחד עם עובד נוסף, שהועסק על פי היתר, על רקע מעורבותו של מר בן נון אשר שימש באותה עת כמנהל פרויקט בחברה אין די בה לבדה כדי ללמד, על רקע הנסיבות, כי מדובר בעובד שהועסק ע"י החברה. בעניין זה ראוי לציין כי מר גורביץ, שהועסק ע"י חברת מוניטק בתקופה הרלבנטית לאישום, והעיד כאמור מטעם המאשימה, חזר בו למעשה מהודעתו לפקחי המאשימה והעיד בחקירתו הנגדית כי אין הוא יודע מי היה המעסיק של העובד מושא האישום.

פרט לכך, מעדותו עלה כי בניגוד לרושם שנוצר אצל הפקחים, הוא לא היה עובד של החברה, אלא של חברת מוניטק, ואף לא שימש כמנהל פרויקט באף אחת מהחברות הללו.

עדותו של מר גורביץ', כעובד של חברת מוניטק בתקופה הרלבנטית לתביעה לקתה בקשיים רבים, ובין היתר, בפערים בין עדותו בזמן שהוא שימש כעובד של חברת מוניטק, אשר נחשדה לצד החברה כמי שהייתה מעסיקתו של העובד, לבין עדותו במסגרת חקירתו בבית הדין. מחומר הראיות עלה גם שהפקחים לא היו מודעים לעובדה שמר גורביץ' הוא עובד חברת מוניטק אף בזמן ניהול הדיון (ר' עדותו של הפקח, מר עזר שמש, בעמ' 23 לפרוטוקול).

סוף דבר

המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי את העסקת העובד מושא כתב האישום והנאשמים מזוכים מהעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ח, (25 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.