לאחר שעיינתי במכלול החומר שהוגש לעיוני ובכלל זה בכתבי הטענות, בהודעות הנהגים המעורבים בתאונה (ת/1)(נ/1), בתמונות הנזק בצבע לרכב התובע 2 (ת/2) ולאחר ששמעתי את התובע 2, מר הווארד עמיטל, וכן את נהג משאית הנתבעת, מר גיא בן יעקב, במסגרת דיון, שהתקיים לפניי ביום 28.1.16, והתרשמתי מעדותם, אני סבורה כי דין התביעה להידחות. לא שוכנעתי, על בסיס מסד הראיות שהונח לפניי, כי התובעים השכילו להוכיח כי משאית הנתבעת היא זו שסטתה אל עבר נתיב נסיעת רכב התובע 2. לאחר שמיעת העדויות ראיתי לקבל את גרסת נהג משאית הנתבעת, באשר למקום התרחשות התאונה ואופייה, ולהעדיף אותה על פני גרסת התובע 2. עדותו של התובע 2 הייתה לאקונית, כוללנית ובלתי מסוימת. כל שידע התובע 2 לומר הוא כי : "אני זוכר שהייתי מימין למשאית שגילחה אותי מאחור" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 20). התובע 2 לא ידע לומר בעדותו באיזה נתיב נסיעה הוסע רכבו. לעדותו: "הייתי בנתיב הימני ביותר או אחד לפניו" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 20). התובע 2 לא ראה את משאית הנתבעת סוטה לעברו (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 27). זאת ועוד, התובע 2 לא ידע לציין בעדותו אם התאונה אירעה בסמוך למקטע השתלבות, אם לאו. הרושם המתקבל מעדותו של התובע 2, הוא כי נעשה ניסיון מצדו לנתק את עובדת השתלבותו בכביש 4 כמקום התרחשות התאונה. יוער, כי התובעת 1 לא הציגה לבית המשפט תמונה של מקום התאונה ובה פירוט תוואי הדרך. יתרה מכך, תמוהה בעיני הסתירה בין גרסתו הראשונית של התובע 2 בטופס ההודעה ת/1 לבין עדותו לפניי. בטופס ההודעה, צוין כי משאית הנתבעת הגיעה מאחור ולא הוזכר בו עניין הסטייה של המשאית, כפי שעלה, לכאורה, בעדותו של התובע 2. ניכר כי שינוי תוכן הגרסה של התובע 2, מטרתו היא, להטיל את האחריות לגרם התאונה על נהג משאית הנתבעת.

מעדותו של נהג משאית הנתבעת, אותה ראיתי לקבל, עולה כי המשאית הוסעה כל הזמן בנתיב הימני מכיוון דרום לצפון ולא מצאתי בראיות שהובאו כל סיבה או צורך, לפיהם היה על נהג משאית הנתבעת לסטות ימינה. כלל ידוע בהליך אזרחי הוא, כי המוציא מחברו עליו הראיה, היינו- התובעים נושאים בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתם.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השכנוע היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות. על התובעים להוכיח כי גרסתם סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. בנסיבות מקרה זה, נטל השכנוע לא הורם, משום שלא הונחה תשתית עובדתית כלשהי לביסוס טענת סטייה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובעים יישאו בשכר עד הנתבעת כפי שנפסק בדיון.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו נוסף להוצאות.

על התובעים לשלם את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה, אחרת תשלח המזכירות העתק פסק הדין למרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 45 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ו, 31 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.