לפניי התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב, שעניינה אגרת חדר המיון בעקבות טיפול רפואי שקיבל המבקש בבית החולים.

לטענת המבקש, נזקק לטיפול רפואי בעקבות תאונת דרכים. לאחר מכן המציא לבית החולים את אישור המשטרה ובו פרטי המבטחת, על מנת שניתן יהיה לגבות את החוב מהמבטחת.

לטענת המשיב, הטיפול הרפואי ניתן למבקש בעקבות תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה. בנסיבות אלו, מי שאמור היה לשאת בתשלום היה דווקא קופת החולים בה המבקש מבוטח. החוב לא שולם ולא הומצאה התחייבות של קופת החולים. אישור המשטרה אינו מועיל לגבייה.

לא ברור, לעת עתה, אם המבקש נפגע בתאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה, או בתאונת דרכים שלא הייתה גם תאונת עבודה. על כל פנים, נראה כי ריבוי הביטוחים, והבלבול שנוצר עקב אי ידיעת המטופלים מי הוא הגוף שאמור לשאת בעלויות הטיפול הרפואי (קופת החולים? המוסד לביטוח לאומי? חברת הביטוח של הרכב בו אירעה התאונה?), הוא שמוביל לכך שסופו של דבר מי שנדרש לשלם עבור הטיפול הרפואי הוא המטופל, למרות כל הביטוחים.

בנסיבות אלו, ולו על מנת לאפשר למבקש לצרף להליך את הגורם הביטוחי המתאים כצד שלישי, אני רואה לנכון ליתן לו רשות להתגונן.

ההתנגדות מתקבלת. הליכי הוצל"פ מעוכבים.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקש.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.