למאשימה טענה עו"ד גב' הילה כץ.

לנאשם טען עו"ד תומר בן חמו.

א. כללי:

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש וסומן באות "א".

כתב האישום המתוקן כלל שני פרטי אישום.

ב. עובדות כתב האישום המתוקן

2. ועתה אביא את עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם וסעיפי האישום בהם הורשע, זאת בהתייחס לשני האישומים:

ג. פרט האישום הראשון:

3. בתאריך 28.11.13 בוצעו עבודות תחזוקה בק"מ 223, בכביש 4 מכיוון דרום לצפון בקריית ביאלק אשר הצריכו את חסימת הנתיב הימני באמצעות ניידת משטרה, עגלת חץ מוארת וקונוסים. העבודות אף אובטחו ע"י שוטר ושוטרת.

4. באותו מועד, בסביבות השעה 01:00, נהג הנאשם בכביש 4 בטנדר טויוטה (להלן: הרכב) כאשר לצדו יושב נוסע.

5. בהגיעו לק"מ 223 סטה הנאשם מנתיב נסיעתו אל הנתיב הימני החסום, פגע בקונוסים, הפילם והמשיך בנסיעתו.

6. השוטר נסע בעקבות הנאשם עם ניידת ואורות כחולים, כרז לו לעצור בצד, אך הנאשם לא שעה להוראותיו ואף האיץ את מהירות נסיעתו. בהמשך נסיעת הנאשם הוא חצה שני צמתים באור אדום וביצע שתי פניות פרסה במקום שהיה אסור לו לעשות כן.

7. לאחר מכן נסע הנאשם נגד כיוון התנועה, וגרם לנהגים לסטות מדרכם כדי שימנעו תאונה. במהלך נסיעת הנאשם המשיכו השוטרים במרדף אחריו, צפרו וסימנו לו לעצור, אך לשווא.

8. הנאשם המשיך בנסיעתו הפרועה עד שהגיע לצומת מכר, שם עלה על דוקרנים שהוצבו במקום ע"י המשטרה. למרות שגלגלי רכבו נפגעו המשיך הנאשם בנסיעתו הפרועה נגד כיוון התנועה.

9. בסופו של דבר עצר הנאשם את הרכב בשל תקר בגלגליו ואז הוא נתפס ע"י המשטרה ונעצר.

10. באישום זה יוחסו לנאשם ביצוע העבירות הבאות:

סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה - עבירה לפי סעיף 332 (2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); נהיגה נגד כיוון התנועה בכביש חד סטרי - עבירה לפי תקנה 37 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א–1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); אי ציות להוראות תמרור - עבירה לפי סעיפים 62(8), 38 ו- 68 לפקודת התעבורה (בכתב האישום המתוקן נרשם בטעות "פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 במקום פקודת התעבורה), בצירוף תקנה 22 לתקנות התעבורה; אי ציות להוראות שוטר – עבירה לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה; סטיה מנתיב – עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה; וכן עבירה של מהירות בלתי סבירה, לפי תקנה 50 לתקנות התעבורה.

ד. פרט האישום השני:

11. אישום זה מתייחס לאירוע שהתרחש לאחר שרכב הנאשם עצר אחרי מרדף משטר תי. בשלב זה, התקרב אליו שוטר כדי לעצרו, או אז יצא הנאשם מהרכב, רץ לעבר השוטר ותקף אותו במכות אגרוף; לאחר מאבק עם הנאשם הצליח השוטר לאזוק אותו, תוך כדי שהנאשם מתנגד למעצרו, משתולל ובעט בשוטר.

12. כתוצאה מהמאבק לעיל נגרמו לשוטר חבלות בידיו ובין היתר סבל משבר בכף ידו הימנית.

13. באישום זה יוחסו לנאשם שתי עבירות: עבירה של תקיפת שוטר – לפי סעיף 273 לחוק העונשין ועבירה של חבלה חמורה – לפי סעיף 333 לחו העונשין.

ה. תסקיר שירות המבחן:

14. שירות המבחן פירט בתסקיר מיום 8.4.14 את נסיבותיו המשפחתיות והאישיות של הנאשם. מדובר בבחור בן 27, נשוי מזה 3 שנים, אב לשני ילדים ואשתו עקרת בית.

15. לפני כשבע שנים משפחתו חוותה אירוע טראגי עקב מות אחיו ורוב בני משפחתו בתאונת דרכים קשה, למעט בן אחד שנשאר בחיים, אם כי גם הוא נפגע וסובל כיום מנכות ומטופל על ידי הוריו של הנאשם.

16. הנאשם הינו העשירי מבין 12 אחים, סיים 11 שנות לימוד ובהמשך השתלב בשוק העבודה ובמהלך השנתיים האחרונות עבד כמפעיל כלי עבודה כבד עד מעצרו בתיק דנן.

17. לחובתו של הנאשם 5 הרשעות פליליות קודמות, בין השנים 2009-2004, בגין עבירות סמים, רכוש, נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, שבל"ר והסגת גבול פלילית ובגין כך נידון לענישה צופה פני העתיד.

18. בשנת 2006 נדון הנאשם לצו שרות לתועלת הציבור ובשנת 2009 נדון למאסר בפועל למשך 13 חודשים.

19. הנאשם לקח אחריות על ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, הביע צער וחרטה וטען כי הגורם להסתבכותו בעבירות אלה הנו, שתיית אלכוהול בכמויות מופרזות במטרה לדכא את רגשותיו.

20. הנאשם הביע נכונות בפני שירות המבחן להשתלב בהליך טיפולי משמעותי לצורך עיבוד הטראומה שעבר בילדותו, התמודדותו עם רגשותיו ומחשבותיו וגם טיפול גמילה מאלכוהול.

21. שירות המבחן התרשם מאדם שניהל אורח חיים עם דפוסים עברייניים, בעל יכולת וורבלית נמוכה וקושי בהבעת רגשותיו. עוד התרשם שירות המבחן מאדם שגדל במשפחה מרובת ילדים שהתקשו לספק עבורו את המענים הרגשיים והכלכליים.

22. להערכת שירות המבחן, הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינה בינונית.

23. נוכח חומרת העבירה המליץ שירות המבחן לשקול הצבת גבולות ברורים עבור הנאשם. יחד עם זאת ולאור הנזקקות הטיפולית וההערכה כי הנאשם מצליח להתחבר לחומרת מעשיו, המליץ שירות המבחן לגורמי השב"ס לשבצו בתהליך טיפולי ייעודי לגמילה מהתמכרות, בנוסף להטלת מאסר מותנה מרתיע וקנס.

ו. הטיעונים לעונש:

24. המאשימה הפנתה לאישום הראשון וטענה כי הנאשם במעשיו פגע בערכים חשובים ביניהם שלום הציבור, הסדר הציבורי, ושלטון החוק. ציינה כי בנהיגתו הפרועה של הנאשם תוך כדי בריחה מהשוטרים, הוא גילה יחס של זלזול בחוק, באוכפיו – השוטרים ובחיי אדם. עוד ציינה כי העבירות בהן הורשע הנאשם באישום הראשון, ובפרט העבירה של סיכון חיי אדם, טומנות בחובן פוטנציאל של סיכון משמעותי לציבור הנהגים ומשתמשי הדרך.

25. המאשימה הפנתה לפסיקה וטענה כי מתחם העונש ההולם באישום הראשון נע בין 3 עד 5 שנות מאסר בפועל.

26. באשר לאישום השני ציינה המאשימה כי הנאשם פגע בשלימות גופו של השוטר האמון על אכיפת החוק ופגע בשלטון החוק. עוד ציינה המאשימה כי הנאשם השתמש באלימות חמורה כלפי השוטר וגרם לו לחבלות ולשבר בכף היד. בנוסף ציינה, כי התנהגותו במהלך כל האירוע על שני חלקיו, הינה התנהגות עבריינית.

27. המאשימה הפנתה לפסיקה וטענה כי מתחם העונש ההולם באישום השני נע בין 18 עד 36 חודשי מאסר בפועל.

28. המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן וציינה כי הנאשם הביע חרטה על מעשיו והסביר התנהגותו כנובעת משתיית אלכוהול בכמויות מופרזות, דבר שפגע בשיקול דעתו. עוד ציינה כי התרשמות קצינת המבחן היא שמדובר באדם שניהל אורח חיים עם דפוסים עברייניים. והעריכה כי הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הינו בינוני.

29. המאשימה הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם - הכולל חמש הרשעות קודמות וביקשה להטיל עליו עונש מאסר ברף העליון של מתחם העונש ההולם בגין כל אחד מפרטי האישום, כשלדעתה, יש לצבור את האחד למשנהו. עוד ביקשה להטיל עליו מאסר על תנאי מרתיע, קנס כספי ופסילה ממושכת.

30. ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות האירוע וציין כי אין ספק שמדובר באירוע חמור, יחד עם זאת, ציין כי האירוע החל כטעות בשיקול דעת בגלל שכרותו של הנאשם ולכן בשל הודאתו של הנאשם יש לקחת את הסייג הפלילי של שכרות כשיקול לקולא.

31. ב"כ הנאשם הציג תמונות מתיק החקירה המראות סימני חבלה על גופו של הנאשם וטען כי אף הוא הותקף קשות ע"י השוטרים וסבל מחבלות קשות שנגרמו בעקבות שימוש בשוקר חשמלי.

32. עוד הפנה ב"כ הנאשם לנסיבותיו האישיות של הנאשם וציין כי אביו של הנאשם מקבל קצבת נכות ועול הפרנסה מוטל על הנאשם. הנאשם לקח אחריות, הודה מידית והבין את חומרת מעשיו. ציין כי לנאשם נולד תינוק בהיותו במעצר ובשל כך, לא זכה להיות נוכח בלידתו.

33. הסנגור הפנה לתסקיר וציין כי לנאשם קיימת נזקקות טיפולית שיקומית והומלץ לשבצו בתהליך טיפולי ייעודי בהתמכרויות.

34. ב"כ הנאשם הציג פסיקה וציין כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד ביחס לכל העבירות וכי לא ניתן לראות את העבירות כאירועים נפרדים ובודדים, אלא כמקשה אחת. עוד ציין כי כאשר מדובר באירוע אחד ניתן לצרף פרטי אישום באותו כתב אישום וכשמדובר בשני אירועים נפרדים, אזי היה צריך להגיש שני כתבי אישום נפרדים, לגישתו.

36. לטענת ב"כ הנאשם, מתחם הענישה נע בין 12 חודשי מאסר בפועל עד ל- 24 חודשים וכי יש להטיל על הנאשם עונש ברף הנמוך של הענישה.

37. ב"כ הנאשם הגיש מסמכים רפואיים ביחס לאחיינו של הנאשם המטופל על ידי אביו וכן הצו לפיו האב מונה כאפוטרופוס.

38. מטעם הנאשם העידו אביו ואשתו כעדי אופי. הם תיארו את הקושי שחוו בעקבות מאסרו של הנאשם בתיק זה.

39. הנאשם הביע צער וחרטה על המקרה וביקש לתת לו הזדמנות.

ז. דיון והכרעה:

40. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה, ניתן לומר כי הנאשם הורשע בעבירות חמורות שסכנו חיי אדם, וכי לא נגרם כל נזק הן בגוף והן ברכוש, כיד המקרה.

41. התנהלות הנאשם לאורך כל האירוע הייתה התנהלות חסרת אחריות המבטאת זלזול בחיי אדם ומסכנת את המשתמשים בדרך הן הנוהגים בכלי רכב והן הולכי הרגל.

42. חומרה נוספת ניתן למצוא בעובדה שבאישום השני, כשנעצר רכבו של הנאשם, הנאשם השתמש באלימות כלפי השוטר שעצר אותו, בעט בו וגרם לו חבלה חמורה.

1. 43. כאמור, תיקון 113 לחוק העונשין מתווה שלושה שלבים לקביעת עונשו של נאשם שהורשע במספר עבירות.
2. 44. בשלב הראשון, על בית המשפט לקבוע האם הנאשם הורשע בכמה עבירות המהוות אירוע אחד או מספר אירועים, ובהתאם לקבוע מתחם ענישה הולם לכל אירוע בנפרד.
3. 45. בשלב השני, על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה ההולם לעבירה בהתחשב בנסיבות ביצועה.
4. 46. בשלב השלישי, בית המשפט יגזור את עונשו של הנאשם בתוך המתחם, תוך בחינת נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה - ראו ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 6.8.13) וע"פ 1127/13 גבר זגיי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 15.1.14).

47. בענייננו, ביסוד העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עומד אינטרס ראשון במעלה של קיום הוראות החוק ותקנות התעבורה במהלך הנהיגה והשימוש בדרך, זאת לשם ההגנה על חיי האדם ושלמות הגוף. בפרט כשהסיכון מלווה בביצוע עבירות נוספות, לרבות אי ציות להוראות שוטר, סטייה מנתיב, אי ציות להוראות תמרור, נהיגה נגד כיוון התנועה ומהירות בלתי סבירה, ומכאן הצורך בענישה מרתיעה וממשית.

48. אכן שרשרת עבירות התעבורה, מתחברות עם העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, אולם האישום השני הכולל תקיפת שוטר לאחר שהנאשם עוכב ונעצר, אינה משתלבת בעבירות אלו והאחת לא מהווה המשך טבעי של השנייה ולכן לא בכדי קבע המחוקק עונשי מינימום בעבירות של תקיפת שוטרים ומשנה תוקף יש לכך כשהתקיפה מלווה בתוצאות של חבלה חמורה, ובשל כך יש הצדקה לענישה מצטברת וממשית. אם כי, יהיה מקום להתחשב בכך שמדובר באירוע מתפתח אחד.

49. לכן בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין יש לקבוע שני מתחמים שונים ביחס לכל אחד מפרטי האישום. לצד זאת, יש לגזור עונש כולל לשני האירועים.

50. לעניין סעיף 40י"ג לחוק העונשין, יש להבחין בין עבירות התעבורה שבוצעו על ידי הנאשם, ועבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, (להלן – "עבירות תעבורה") ובין העבירות שעניינן תקיפת שוטר וגרימת חבלה חמורה.

51. ככל שמדובר בעבירות התעבורה שבוצעו, לרבות העבירה שעניינה סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הן אירוע אחד, בגינן יש לגזור על הנאשם עונש כולל אחד.

52. לעומת זאת, העבירות שעניינן תקיפת שוטר וחבלה חמורה, הן עבירות נפרדות, שנעברו על ידי הנאשם ללא כל קשר לעבירות התעבורה.

53. על כן, בבואי לקבוע את מתחם העונש ההולם, אתייחס בשלב הראשון לעבירות התעבורה בנפרד, ולהן ייקבע מתחם עונש הולם אחד, ובהמשך לעבירות האלימות כלפי שוטרים שגם להן ייקבע מתחם עונש הולם אחר.

ח. סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה:

54. ביהמ"ש העליון התייחס לחומרה היתרה של תופעה זו של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה ועל כך כתב:

"...חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים ואסור לה להשלים עם בריונות ופריקת עול מסוג זה .... את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה..." - ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' סלמאן אבולקיעאן, (ניתן ביום 11.11.04).

ראו גם ע"פ 4882/06 טרטורה נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 24.5.07), ע"פ 1394/07 אלעסאם נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 8.10.07), ע"פ 10340/07 מדינת ישראל נ' חובלשוילי, (ניתן ביום 6.2.08) וע"פ 5832/13 רובין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.4.14).

55. ביטוי נוסף לחומרת העבירה ניתן למצוא בקביעת המחוקק את העונש של 20 שנות מאסר בצידה של העבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה. אף מגמת הפסיקה מן השנים האחרונות מבטאת החמרה בענישת עבריינים המורשעים בעבירה זו.

56. החמרה זו מבטאת את תרומתו של ביהמ"ש למלחמה בנהגים פורעי חוק המסכנים את הציבור בנהיגתם וכחלק מן המלחמה הכוללת בתאונות ובקטל בדרכים. בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדברים שנאמרו בע"פ 9750/09 ליפייקו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.10.10), שם נאמר:

"בית משפט זה נדרש לא אחת, ולמרבה הצער לעתים תכופות מדי, לעבירה הנמצאת בליבו של תיק זה ולתופעת המרדפים אשר קנתה לה אחיזה במחוזותינו. תופעה חמורה זו, קוראת תיגר על שלטון החוק ושמה לאל את בטחונם וחייהם של המשתמשים בדרך. האיסור הפלילי על סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה הינו אחד האמצעים להתמודדות עם תופעה חמורה זו, ורף הענישה החולש על העבירה משלים את המאמצים למיגורה. האינטרסים החשובים שבבסיסה של העבירה, שכיחותה של תופעת המרדפים, והקטל המתמשך בכבישי ארצנו חיזקו את משקלו של האינטרס הציבורי בדבר הרתעת העבריין והציבור כולו והובילו לקביעתו של רף ענישה מחמיר. הענישה המקובלת עומדת כיום על מספר שנות מאסר ומספר שנות פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון רכב".

ראו עוד: ע"פ 4844/09 מסאד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.5.10); ע"פ 5422/08 סכראן נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 27.5.09); ע"פ 9733/04 דאוד נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 8.9.05); ע"פ 39/06 שחאדה נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20.11.06) וע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (ניתן ביום 7.6.06).

57. על בית המשפט לתרום את תרומתו לשירוש נגע זה של העבירות ההולכות ומתרבות ברבדים השונים של החברה וכי הדרך שבה יוכל בית המשפט לעשות זאת היא: בהטלת עונשים הולמים ומרתיעים הן על הנאשם שנותן את הדין והן לשם הרתעת עבריינים פוטנציאלים אחרים ובלבד שהענישה לא תחרוג ממסגרת מתחם הענישה ההולמת.

ט. מתחם הענישה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה:

58. ככלל רף הענישה הנוהג בעבירות כגון דא הוא גבוה – ראו ע"פ 1206/12 אבו מחארב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 25.6.12); ע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.6.12); ע"פ 6019/09 קילאני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.3.10); מקרים אלה מצביעים על רף ענישה של 30-24 חודשי מאסר בפועל.

59. בע"פ 2653/12 אבו כף נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 24.4.13), שם הורשע המערער בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, גניבת רכב, חבלה במזיד ברכב ונהיגה ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח ובזמן פסילה. בימ"ש העליון אישר עונש של 4 שנות מאסר שנגזרו על המערער.

60. בע"פ 1108/13 גביזון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 12.6.13), נדחה ערעור על חומרת עונש של 15 חודשי מאסר שהוטלו בגין עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון, תוך שנקבע כי אין העונש חורג ממדיניות הענישה הנוהגת והוא אף קל יחסית. מתחם הענישה שנקבע באותו מקרה נע בין שנה לשלוש שנות מאסר.

61. בע"פ 8421/12 ינון בן חיים נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.09.13), צוין כי:

"הפסיקה מייחסת חומרה רבה לעבירה העיקרית בה הורשע המערער – סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה – אשר מעבר לסכנה שמעמידה לחייהם של עוברי אורח, מעידה על זלזול בחוק ובגורמים האמונים על אכיפתו. כמו כן, עבירה זו הפכה שכיחה ביותר במדינתנו ובתי המשפט פועלים כדי למגרה. על רקע זה נקבע בפסיקה רף ענישה גבוה לעבירה זו, אשר עומד על ארבע שנות מאסר בפועל, ובתי המשפט ממשיכים לדבוק בו בשאיפה למגר תופעה מדאיגה זו (עניין אבולקיעאן; ראו גם ע"פ 5778/11 מדינת ישראל נ' ביטון, [פורסם בנבו] פס' 5 (13.9.2011) והפסיקה המוזכרת שם)" .

62. בע"פ 2789/13 מדינת ישראל נ' חמדי (4.8.13), החמיר בימ"ש העליון בעונשו של המשיב שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ובעבירה של הסעה שלא כדין, והעמידו על 20 חודשי מאסר (תחת 13 חודשים) תוך שהודגש כי אין ערכאת הערעור ממצה את העונש עם הנאשם.

63. בע"פ 4894/13 סלע נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.1.14), אישר ביהמ"ש העליון מתחם ענישה הנע בין 6 עד 24 חודשי מאסר בפועל, בגין עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט ונהיגה בשכרות. על הנאשם שם נגזר עונש של 10 חודשי מאסר בפועל.

64. הסניגור הפנה לפסיקה של בימ"ש מחוזי, שם הוטלו עונשי מאסר בפועל בין 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות עד 36 חודשי מאסר בפועל. כך למשל הפנה הסניגור לת. פ. (חיפה) 153-11-10, שם הטיל בימ"ש המחוזי בחיפה (הש' צ. קינן) 24 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של הריגה, חבלה חמורה, סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, מהירות מופרזת ונהיגה ללא ביטוח. יוער כאן כי בתיק זה הוגש ערעור על קולת העונש ובימ"ש העליון החמיר בעונשו של הנאשם והטיל עליו 48 חודשי מאסר בפועל (ראו ע"פ 2674/13 מדינת ישראל נגד יאסין (שניתן ביום 22.1.14)).

65. בתיק אחר שאליו הפנה הסניגור, ת.פ. (ח') 13457-01-09, הוטלו על הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל בגין שתי עבירות של סיכון חיי אדם, עבירה של תקיפת שוטר וניסיון לחבלה חמורה.

66. בתיק שלישי, ת.פ. (ח') 36272-01-13, בו גזר בימ"ש המחוזי (ש' גלעד), על הנאשם 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות מתוך התחשבות בגילו הצעיר, שיקולי השיקום והמלצת שירות המבחן. ראוי לציין כי שם קבע בימ"ש מתחם ענישה שנע בין 6 חודשים (לעיתים נדירות – כהגדרת בימ"ש שם) עד 4 שנים.

67. על כן לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים ועיינתי הן בפסיקה שהפנו אליה הצדדים והן בפסיקה אחרת, הנני סבור, שנכון יהיה לקבוע, כי מתחם העונש ההולם לגבי עבירות התעבורה, כאשכול אחד, יהיה בין שנה עד 4 שנות מאסר בפועל.

י. תקיפת שוטרים:

68. בע"פ 194/14 מדינת ישראל נ' מחמד מוחמד (ניתן ביום 12.2.14), סבר ביהמ"ש העליון כי מתחם העונש ההולם שקבע ביהמ"ש המחוזי, הנע בין 6 ל- 18 חודשים בפועל:

"סוטה באורח מהותי מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון אלה, ומן הראוי לקבל את ערעורה של המדינה ולהחמיר בעונשו של המשיב".

בית המשפט העליון העמיד את עונשו של המשיב על 12 חודשי מאסר בפועל.

69. בע"פ 6040/13 מדינת ישראל נ' בחוס (ניתן ביום 19.3.14), החמיר ביהמ"ש העליון במתחם העונש, לגבי עבירות של איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה, בקובעו כי:

"המשיב בהתנהגותו, בזלזול ובבריונות שהפגין כלפי השוטרים, פגע בערכים אלה פגיעה הראויה לענישה מחמירה יותר. בייחוד אנו רואים בחומרה את הפגיעה הגופנית באחד השוטרים. נראה לנו, כי לנוכח נסיבות הפרשה, עלינו לשדר מסר כי התנהגות מעין זו תבחן ותישפט בחומרה; על כן נראה לנו כי מתחם הענישה צריך להיות, בנסיבות, בין 12 חודשים ל- 24 חודש".

70. בע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 30.12.13), נאמרו הדברים הבאים:

"יש להביע סלידה ושאט נפש ממעשי תקיפה המכוונים כלפי העוסקים במלאכת השמירה על בטחונו של הציבור ועל אכיפת החוק. 'מעשי תקיפה ואיומים כלפי שוטרי משטרת ישראל, רק מפני שהם ממלאים את תפקידם כחוק, מערערים את המוסכמות הבסיסיות ביותר של החברה הדמוקרטית בה אנו חיים. חברה המכבדת את שלטון החוק ואת זכויותיו של הזולת לא תאפשר פגיעה בנציגי החוק, וכל פגיעה שכזו צריכה להיתקל בקיר ברזל של אפס סובלנות' (עניין מוסא, שם). אינטרס הציבור מחייב אפוא ששוטרים יוכלו למלא את תפקידם ללא מורא ופחד (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (8.3.1988)). מדיניות של ענישה מכבידה ומרתיעה בגין עבירות אלימות נגד שוטרים משרתת אינטרס זה ועל כן היא ראויה (רע"פ 5940/06 גל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.12.2006) ... בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם הענישה ההולם לעבירות שביצעו מערערים 3-1 הוא בין שנה לחמש שנות מאסר בפועל. בכך לא ראינו להתערב. עם זאת, לאחר ששקלנו בדבר, סברנו כי העונש שגזר בית המשפט המחוזי על מערערים אלה בגדרי המתחם חמור יתר על המידה באופן שמצדיק להפחית ממנו במידת מה".

71. נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי מתחם הענישה הראוי בגין תקיפת שוטר וגרימת חבלה חמורה, בהסתמך על עיקרון ההלימה, נע בין 6 חודשי מאסר ל- 24 חודשים.

72. כאמור, בגזירת עונשו של הנאשם בתוך מתחם העונש ההולם יובאו במניין השיקולים נסיבות שאינן קשורות בעבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין).

73. בחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בתסקיר שירות המבחן ובטיעוני הצדדים מעלה כי הנאשם, כיום צעיר כבן 27, הוא הביע נכונות בפני שירות המבחן להשתלב בהליך טיפולי לצורך עיבוד הטראומה שעבר בילדותו, התמודדותו עם רגשותיו ומחשבותיו וטיפולי גמילה מאלכוהול.

74. לזכות הנאשם יש לזקוף את הודאתו שהביאה לחיסכון בזמן שיפוטי וכן נטילת האחריות, כפי שבאה לידי ביטוי בהליך המשפטי, כמו גם בהתרשמות שירות המבחן, ובהבעת צער וחרטה כנים.

75. עוד יש לקחת בחשבון את נסיבות חייו הקשות כפי שעולה מהתסקיר.

76. לחובתו של הנאשם 5 הרשעות פליליות קודמות, בין השנים 2009-2004, בגין עבירות סמים, רכוש, נהיגה ללא רישיון, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר, שבל"ר והסגת גבול פלילית.

בתחום התעבורתי, לחובתו רק הרשעה אחת בגין עבירה של אי חגירת חגורת בטיחות, כך שעברו התעבורתי כמעט נקי.

בשנת 2006 נדון הנאשם לצו שרות לתועלת ציבור ובשנת 2009 נדון למאסר בפועל למשך 13 חודשים.

כ. סוף דבר:

77. בנסיבות הנ"ל ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים שעל בית המשפט לתת עליהם את הדעת, תוך בחינת כל מקרה ומקרה ונסיבותיו הוא, אני בדעה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. בגין עבירות התעבורה, יושת על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים ובאשר לעבירות האלימות כלפי שוטרים, הנני מטיל על הנאשם עונש מאסר בן 6 חודשים, שיצטבר לעונש שגזרתי על הנאשם בגין עבירות התעבורה.

סה"כ ירצה הנאשם 36 חודשי מאסר בפועל כשמניינם יהיה מיום מעצרו 28/11/13.

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. הנאשם לא יישא עונש מותנה זה, אלא אם יעבור עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ויורשע בגינה.

ג. 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של אלימות מסוג פשע או עוון.

ד. אני מחייב את הנאשם לשלם קנס כספי בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בששה תשלומים שווים של 500 ₪ כל אחד, כאשר התשלום הראשון יהיה מיום 1/7/14 ובכל ראשון לכל חודש שלאחר מכן.

ה. פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים ושמניינן יהיה בהתאם להוראות החוק.

ו. פסילה על תנאי של 12 חודשים ולמשך 3 שנים, כשהתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה או נהיגה בזמן פסילה או נהיגה בשכרות.

בהתחשב בכל הנסיבות, ראוי שבמהלך ריצוי המאסר ישקלו גורמי הטיפול בשב"ס לשלב את הנאשם בתהליך טיפולי ייעודי לטיפול בהתמכרות.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום, הודעה לנאשם.

ניתן היום, כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד גב' הילה כץ, הנאשם שהובא באמצעות הלווי ובא כוחו עו"ד תומר בן חמו.