לפניי תביעת התובע לקבלת פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב השייך לו כתוצאה מאירוע שהתרחש ביום 16.7.13.

לטענת התובע, ביום 16.7.13 חנה רכבו באזור התעשייה הדרומי בעכו, משאית השייכת לנתבעת מס' 1 שהיתה נהוגה על ידי נהג המועסק אצלה, פגעה בכבלי תשתית של הנתבעת 3 שנמתחו בין שני עמודים, וגרמה לקריסת הכבלים ולפגיעה ברכבו.

בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 1 נטען על ידה, כי הפגיעה בכבלים היתה כתוצאה מכך שהם היו בגובה נמוך, דבר אשר גרם לכך שארגז המשאית יפגע בהם. הנתבעת 1 העלתה סברה לפיה חוסר תחזוקתם השוטף של הכבלים על ידי הנתבעת 3 גרם להתרופפותם ולהנמכתם.

הנתבעת 2, שהינה מבטחת המשאית, הגישה אף היא כתב הגנה ולצד טענות הדומות לאלה שהעלתה הנתבעת 1, הוסיפה כי במידה ויסתבר שהנזק נגרם בשל מטען בולט מהמשאית, יש לדחות את התביעה נגדה, מאחר ולפי תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מחריגה מגובהו של הרכב, או של המטען המובל עליו, או הנגרר על ידו.

הנתבעת 3 טענה בכתב ההגנה כי התשתית במקום בו אירע המקרה עומדת יציבה משך שנים, באזור חולפות משאיות רבות וכי לא היה כל מעשה או מחדל שיש בו כדי לבסס אחריות מצידה לקריסת התשתית.

בדיון שהתקיים בפני ביום 24.4.14 העידו התובע ונציג הנתבעת 1. נציגי הנתבעות הוסיפו טענות, וכן הוגשו תמונות שצולמו מיד לאחר קרות האירוע. לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו להם ובתמונות שהוגשו לי, אני סבור כי דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות ויש לקבל את התביעה במלואה כנגד הנתבעות 1 ו- 2. נימוקיי – להלן:

כעולה מהעדויות, התאונה אירעה באזור תעשיה פעיל, ואין מחלוקת שבמקום עוברות משאיות באופן תדיר. מסקנה זו מתבקשת מההיגיון הפשוט וגם מעוגנת בדברי נציג הנתבעת 1 לפיהם רק המשאיות השייכות לנתבעת 1, חולפות במקום בתדירות של לפחות 3-4 פעמים ביום הלוך וחזור.

עובדה זו, לצד העובדה שאינה במחלוקת כי המדובר בתשתית חברת בזק שקיימת מספר שנים, מלמדת כי הכבל שנמתח היה בגובה שאפשר מעבר משאיות ורכבים כבדים ללא כל קושי, אך דבר מה התרחש לפני אירוע התאונה שגרם להנמכת גובה הכבל, והוביל לכך שהמשאית השייכת לנתבעת 1 תתקל בו ותגרום לקריסתה.

הסבר אפשרי נמצא בדבריו של נציג נתבעת 1 לפיו משאית ששייכת למפעל באזור, העוסק בהובלת ברזל, פגעה בכבל כאשר חלפה במקום, הכבל התרופף, בסמוך לכך הגיעה המשאית השייכת לנתבע 1, פגעה בכבל וגרמה לקריסת העמודים (ראו העדות בעמוד 2 שורה 1 ואילך).

המסכת העובדתית הנ"ל מוליכה למסקנה כי אין מקום להטיל אחריות כלשהי על הנתבעת 3. התובע גם לא הביא ראיות המצביעות על מחדל או מעשה כלשהו מצד הנתבעת 3 שמבסס עליה אחריות לקרות התאונה. על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 3 להידחות.

כעולה מדברי נציג הנתבעת 1, אין למעשה מחלוקת כי משאית השייכת לנתבעת 1 פגעה בכבל וגרמה לקריסתם. מכאן, יש להטיל את מלוא האחריות לאירוע התאונה על הנתבעת 1. נהג משאית התרשל בכך שלא שם לב לגובהו הנמוך של הכבל, לא העריך נכונה את גובה המשאית ביחס אליו, המשיך בנסיעה וגרם לפגיעה בכבל, לקריסת ולפגיעה ברכב התובע.

גם אם אצא מתוך הנחה כי הכבל התרופף וגובהו הונמך כתוצאה מפגיעה קודמת על ידי משאית של מפעל שכן, כטענת נציג הנתבעת 1 בדיון בפניי, אין בכך כדי להסיר את האחריות מעל שכם הנתבעת 1. גם אם המציאות הקשורה בגובה הכבל השתנתה זמן קצר לפני מעבר המשאית, מוטלת על הנהג החובה להבטיח כי במעברו, המשאית לא תפגע בכבל. גם אם קיימת אחריות על נהג המשאית הקודמת שחלפה וגרמה להתרופפות הכבל, עדיין אין בדבר כדי להסיר את האחריות מעל הנתבעת 1 שהיה על הנהג מטעמה לנקוט משנה זהירות בעוברו במקום.

לשם שלמות התמונה אציין כי נציג הנתבעת 1 מסר כי אינו יודע פרטים מדויקים לגבי זהות המשאית שפגעה בכבל קודם לכן.

מנקודה זו יש להמשיך ולבחון את טענת הנתבעת 2 לפיה הפוליסה במסגרתה מבוטחת המשאית אינה מכסה את האירוע הנטען.

טענתה של הנתבעת 2 היא בהתאם לתנאים הכלליים של הפוליסה, קיים חריג לפיו היא לא תהיה אחראית לתשלום כלשהו בשל חבות הנובעת ממטען חורג בגובה של המשאית. סע' 3.4 לפרק ב' לתנאים הכללים של הפוליסה קובע סייג לחבות במקרה של "נזק לגשר או רכוש שנגרם בשל חריגה מגובהו של כלי הרכב או הנגרר אליו או בשל חריגה מגובהו של המטען המובל עליו או הנגרר על ידו. כל האמור מתייחס לגובה המותר על פי רשיון הרכב או הנגרר, לפי העניין.

דין הטענה להידחות. המדובר בטענה לקיומו של חריג בפוליסה, הנטל להוכחת החריג מוטל על הנתבעת 2, וזו לא הוכיחה כי במקרה שבפנינו התקיים החריג שיש בו לסייג את אחריותה.

יתרה מכך, נציג הנתבעת 1 בעדותו בפני הבהיר כי הנתבעת 1 עוסקת בהובלת גזם עבור עירית עכו, וכי המשאית חלפה מהמקום כאשר היתה ריקה ודבר לא היה מועמס עליה. אמנם התובע ציין כי המשאית שחלפה היתה עמוסה וגדושה בפריטים, אולם התובע הבהיר כי הוא לא ראה את המשאית כאשר חלפה במקום, ולא צפה במצלמות האבטחה אשר באמצעותם אותרה המשאית אשר פגעה בכבלים.

גם בסייגים הנוספים הקבועים בסע' 3 לפרק ב' לפוליסה, אין כדי לפטור את הנתבעת 2 מחבותה הביטוחית.

אשר לנזק: התובע צירף חוות דעת שמפרטת את הנזקים שנגרמו לרכב לרבות ירידת הערך, וצירף חשבונית המעידה על תיקון הרכב ותשלום התואם את הערכת השמאי, וכן צורפה קבלה בגין תשלום שכ"ט השמאי. למרות שהנתבעים התייחסו בכתבי הטענות לגובה הנזק, לא חזרו על טיעוניהם לעניין זה בפני ולא ראיתי שלא לקבל את חוות הדעת שצורפה על ידי התובע שעל פני הדברים הנזקים והעלויות שפורטו בה נראים סבירים.

אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה נגד הנתבעת 3. בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי בדבר לא ראיתי לחייב את התובע בהוצאות לטובת נתבעת 3.

אני מקבל את התביעה נגד נתבעות 1 ו-2 ומחייבן, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 6681 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 16.7.13 ועד מועד מתן פסק הדין, וכן הוצאות בסך של 500 ש"ח. הסכומים שבפסק הדין ישולמו תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.