לאחר שעיינתי באישור המסירה, ובהתאם לתקנה 489 לתקסד"א, אני סבורה שהמוסר לא פעל בשקידה ראויה וסבירה, כמצוות התקנה, להמצאת כתב התביעה לידי הנתבע.

המוסר ביקר במען הנתבע ביום 18/12/13 בשעה 15:18 ולא מצא איש בבית. ביקור נוסף נערך ביום 21/1/14 ללא ציון שעת הביקור, על אף ששעת הביקור במקרה דנן, חשובה לבירור זהות הנוכחים בבית, ככל שהדבר יידרש. בביקור זה נרשם על גבי אישור המסירה "היתה נוכחות במען אך סרבו לפתוח את הדלת".

באישור המסירה לא נרשם דבר לעניין המסמכים, עם זאת, הצהיר המוסר בתצהירו כי המסמכים הושארו על דלת הכניסה. מן הראוי, בהעדר ידיעה מי הם הנוכחים בבית, ועל מנת שהמילים בשקידה ראויה וסבירה לא יהיו ריקות מתוכן, לערוך לפחות ביקור נוסף על מנת להמציא את כתב התביעה לידי הנתבע.

בנסיבות אלה, אני קובעת שאין בפני המצאה כדין של כתב התביעה. מכאן, הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, נדחית.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.