מונחות בפניי שתי בקשות; האחת עניינה הארכת מועד להגשת ערעור והשנייה לעיכוב ביצוע פסק דין.

אדון תחילה בבקשה להארכת מועד.

עיון בתיק מראה כי הוגשו מספר רב של בקשות, תגובות וכן תשובה לתגובה במסגרתן העלו הצדדים מספר רב של טענות.

בקצירת האומר, כפי העולה מטיעוני הצדדים עניין לנו בפסק דין אשר ניתן ביום 22.04.13 לפיו, הורה בית המשפט על מחיקת הגנת הנתבעים – הם המבקשים כאן - וכפועל יוצא על מתן פסק דין נגדם על יסוד האמור בכתב התביעה. ביחס לאותו פסק דין הגישו הנתבעים לאותו בית משפט בקשה לביטול החלטה; בהחלטה מנומקת מיום 22.08.13 הבקשה נדחתה.

מכאן הערעור העומד בפתחנו אשר הוגש יחד עם בקשה להארכת מועד להגשתו.

על כן, השאלה שהתעוררה לפיה - האם ענין לנו בערעור ו/או בבקשת רשות ערעור וכן השאלות המתעוררות ביחס למועד האחרון להגשה, נחתכות הן על בסיס האמור בתקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 המורה לנו כי מניין הימים להגשת הערעור מתחיל מיום קבלת ההחלטה בדבר דחית הבקשה לביטול פסק הדין.

אולם, עדיין, גם אם מניין הימים להגשת הערעור מתחיל בסמוך לאחר ה- 22.08.13 (המועד בו ניתנה ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין) עדיין, המבקשים איחרו את המועד ומכאן העתירה להארכתו.

כאמור, הצדדים העלו את טיעוניהם בעניין זה על גבי מספר רב של עמודים.

המועד להגשת הודעת ערעור קבוע בחיקוק. משכך, חובה על מי שמבקש את הארכת המועד הנ"ל להתבסס על "טעם מיוחד" וזאת כמצוות הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

קיומו של טעם מיוחד ייבחן על רקע הנסיבות המיוחדות של המקרה העומד בפתחו של בית המשפט. רשימת השיקולים שיש לקחתם בחשבון אינה סגורה. בפסק הדין בענין בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006 (3) 3082 (2006) נפסק כי , בין היתר, יש לקחת בחשבון את השיקולים הבאים: משכו של האיחור, האם הבקשה להארכה הוגשה בתוך המועד, מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, סיכוייו הלכאוריים של ההליך, מידת ההסתמכות של בעל הדין האחר על ההליך שהסתיים ועוד שיקולים בשים לב לעובדה כי המדובר הוא ברשימה לא סגורה.

לא זו אף זו, נפסק , כי מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי משפט להיעתר לבקשה להארכת מועד, ואולם טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נ' רחל מיכקשווילי , פ"ד נ (3), 209 (1996).)

כאמור לעיל, נימוק הנעוץ בבעל הדין עצמו או בבא כוחו בדרך-כלל לא ייחשב "טעם מיוחד" לצורך מתן ארכה (רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים ([פורסם בנבו], 28.4.2008)). עם זאת, לא מדובר בכלל חלוט וכל מקרה ייבחן על רקע נסיבותיו הוא.

בענייננו, המבקשים תוקעים את יתדות טיעוניהם במחדליהם של עורכי דין קודמים אשר ייצגו אותם, הכל כמפורט בגוף הבקשה ובתצהיר התומך בה. כן טענו הם לסיכויים טובים בערעור ועוד כל מיני טענות שיש בהן כדי להביא לקבלת הבקשה בחיוב. המשיבים התנגדו בתוקף לבקשה ואת טיעוניהם העלו הם על גבי מספר רב של עמודים.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים קובע אני בזאת כי המבקשים עשו די כדי לאתר ולהבהיר את מהותו של הכשל שהוביל לעיכוב הממושך בהגשת הערעור, ובמצב זה יש מקום לקבוע כי מתקיים אותו "טעם מיוחד" הדרוש לפי הדין.

על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת המועד להגשת הערעור כמבוקש. יחד עם זאת ועל מנת לאזן בין זכויות הצדדים, רואה אני לנכון לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. סכום זה ישולם ללא קשר לתוצאות ההליך הסופי.

מכאן לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין; בעניין זה לא מצאתי מקום להתעכב נוכח האמור בתגובת המשיבים לפיה, מלוא סכום פסק הדין כבר נגבה (סעיף 5 לתגובה המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין). על כן, יוסיפו המבקשים וישיבו לאמור באותה תגובה שכן, ככל והחוב כבר נגבה אזי אין מה לעכב. הודעה כאמור תוגש בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.