זהו ערעור על החלטת רשמת בית המשפט, השופטת ישראלה קראי- גירון, מיום 18.11.13, לפיה דחתה את בקשת המערערת לקבלת רשות לפתוח בהליך לביטול פסק הדין שניתן ביום 10.1.13, ואת בקשת המערערת להורות על החלפת המנהל המיוחד לאור עמדתו לבקשה זו. כמו כן הוגשה מטעם כונס הנכסים בהליכי הוצאה לפועל לזכויות החייבת בדירה בגוש 10809 חלקה 225/7 הודעת ערעור שכנגד על החלטת הרשמת, באותה החלטה, לדחות את הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל שנקטה המערערת.

ביום 7.3.13 ניתן כנגד המערערת צו כינוס, לבקשתה. זאת, לאחר שבקשה קודמת נדחתה בספק דין ביום 19.5.11. המערערת תמכה בקשתה בתצהיר שמתאר את הנסיבות לדחיית בקשתה הראשונה, כולל אי פיקוח על התנהלות ההליך שתפקוד בא כוחה. לטענת החייבת, חובותיה נוצרו מהסתבכות בעלה ובנסיון לשקם את התא המשפחתי. החייבת טוענת, שלא יצרה חובות אישיים, אלא כערבה לבעלה בציפיה שהדבר יוביל לשיקום עסקיו. עו"ד סער מרום מונה למנהל מיוחד בתיק כינוס הנכסים שלה.

הנושה ס.י.ג.א הוצאה לאור בע"מ נושה רגילה הן בחייבת והן בבעלה נידאל, המצוי גם הוא בהליכי פשיטת רגל. הנושה נקטה בהליכי הוצאה לפועל נגד בעלה של המערערת, ובמסגרתו מונה המשיב 2, עו"ד בר הלל, ככונס נכסים לזכויות הבעל בדירת המגורים. במסגרת ערעור שהגיש בעלה, התחייב הבעל בשם אשתו המערערת לפנות את דירת המגורים עד 10.4.13, וכי הסכמה זו תחול גם על ההליכים לפינוי המערערת. בהתאם לכך, ניתן צו פינוי גם נגד המערערת. המערערת טוענת, שלא היתה צד להליך עש"א 12873-01-13, לא נכחה בדיון, לא היתה מיוצגת בדיון, לא התחייבה לפנות את דירת המגורים, והתחייבות בעלה ניתנה ללא הסכמתה. על כן, ביקשה רשות בית המשפט להגיש בקשה לביטול פסק הדין, תוך שהיא מסכימה להבטיח את ההוצאות שיגרמו. המשיבים התנגדו לכך והרשמת קיבלה את דעתם.

המשיב 2 הגיש כאמור "ערעור שכנגד". המערערת הגישה בקשה למחיקת הערעור שכנגד, שהוגש שלא כדין, בהעדר זיקה מספקת בין ההחלטה שלא להתיר הגשת בקשה לביטול פסק הדין וההחלטה שלא לבטל את מינוי המנהל המיוחד, להחלטה שלא לבטל את הליך פשיטת הרגל. שמעתי בקשב רב את הסברי ב"כ המשיב 2. אין זיקה עניינית מספקת בין ההחלטות, שתצדיק ראיית הערעור שהוגש כערעור שכנגד. אמנם, מדובר באותה חייבת, אבל הנושאים שונים. אמנם, אם יבוטל הליך פשיטת הרגל אין צורך לקבל רשות להגשת בקשה לביטול פסק דין, ואין צורך לבטל מינוי מנהל מיוחד, אבל מדובר בנושאים שונים, ששיקוליהם שונים. יכולה המערערת להיות תמת לב או חסרת תום לב, באופן שיצדיק ביטול ההליך, ודבר זה ישקל ללא קשר לשאלה אם ראוי שהיא תפתח בהליכי לביטול פסק דין פינוי שניתן נגדה. לא אעסוק בסיכויי הערעור כלל, מכיוון שדינו להימחק.

אין מדובר בערעור שכנגד אלא בערעור חדש, שהוגש לאחר המועד, ללא בקשת הארכת מועד מטעם מיוחד. לפיכך, אני מוחק את "הערעור שכנגד". המשיב 2 ישלם למערערת הוצאות הערעור שכנגד בסך 3,540 ₪.

אשר לערעור העיקרי, עולה מן המסמכים שהוגשו לפני, שהמערערת עדיין לא זכתה לטעון בפני בית משפט את טענתה, שמה שהתחייב בעלה לא התחייב בשמה, ומאחר שהיא לא נתנה הסכמתה, לא היתה צד לדיון, לא היתה נוכחת ולא היתה מיוצגת, אין הסכמת בעלה מחייבת אותה. הרשמת המלומדת הגיעה למסקנה שאין לטענתה סיכויים טובים. לא מצאתי בסיס לקביעה זו. אין בתיק איזו ראיה ניצחת שתוכיח שהמערערת הסכימה למה שהתחייב בעלה. עצם נישואיה לבעלה אינם מבטלים את דעתה, ואין בעלה יכול להחליט במקומה ללא יפוי כוח או הסכמתה. גם יצוגה במועדים שונים על ידי עורכי דין שבמועדים אחרים מייצגים את בעלה, אינו מלמד, מיניה וביה, על מתן יפוי כוח לעורכת דין המייצגת את בעלה בהליך כלשהוא לדבר גם בשמה בהליך שבו אינה מייצגת את המערערת. כלומר, היה על הרשמת המלומדת לצאת מהנחה שהמערערת תצליח להוכיח את טענתה העובדתית, העולה גם מתוך כתבי בי דין, שלא היתה מוצגת ולא נתנה הסכמתה. אם אכן כך הוא, לא מובן מדוע סברה הרשמת המלומדת שאין למערערת סיכויים טובים לביטול פסק הדין שניתן נגד המערערת ללא נוכחותה וללא השתתפותה בהליך. על כן, דין הערעור בנושא זה להתקבל, כך שתבוטל החלטת הרשמת, ותינתן רשות למערערת להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בכפוף להבטחת הוצאות ההליך, גם כלפי הצד שכנגד, לפי שיקול דעת הרשמת.

אשר לבקשה לביטול מינויו של המנהל המיוחד, איני מסכים לקביעתה של הרשמת המלומדת, שבעל התפקיד התנהל "כראוי וכהלכה והגיש תגובה לבקשה במסגרתם נשקלו האובייקטיביות ובאופן נכון כל השיקולים הרלוונטיים" (כך!). העלאת הטענה שהמערערת פלשה לדירה לאחר שזו כבר נמכרה על ידי כונס הנכסים, אינה טענה אובייקטיבית השוקלת את כל השיקולים הרלבנטיים. אם אכן לא יהיה טעם בביטול פסק הדין שניתן כביכול לפי הסכמת המערערת, הרי הליך פשיטת הרגל, שהוא היחיד האמור לעניין את המנהל המיוחד, לא יפגע. אם יהיה טעם בביטול פסק הדין, אפשר שאולי צודקת המערערת, וההחלטות שניתנו שלא במעמדה אינן מחייבות אותה. הטענה שמדובר בטענות זהות לטענות שבבקשת פשיטת הרגל הקודמת, היא טענה שאינה רלבנטית לבקשה למתן רשות לבקש ביטול פסק הדין, והיא תמוהה כשהיא באה מפיו של מנהל מיוחד, שמונה לחקור את נכסיה והתנהלותה של המערערת, ועדיין לא עשה זאת. הטיעון הזה, שאינו כראוי ואינו כהלכה, מעלה את החשש הכבד שהמנהל המיוחד אינו זקוק כלל לחקירות ולא יעשה אותן כראוי, מכיוון שדעתו כבר נקבעה, והוא יודע את העובדות מתוך קריאת ההליך הקודם. בנסיבות אלה, לאור ההערכה הנכונה של תגובתו של ההל המיוחד, שאינה ההערכה שהעריכה הרשמת המלומדת, דומה שעמדו בפני הרשמת שתי אפשרויות: ביטול מינויו של המנהל המיוחד, על מנת למנוע ממנו לקבוע את עמדתו, שאותה עליו לגבש לאחר חקירת המערערת, טרם חקירתה, או לחילופין, הותרת מינויו על כנו, תוך נקיטת זהירות מיוחדת ובדיקת מסקנותיו, שמא הושגו באותה דרך שבה טען את העובדות בתגובה לבקשה למתן רשות לבקש ביטול פסק הדין.

אני מניח, שלא בית המשפט הוא שמינה את המנהל המיוחד, אלא הכונס הרשמי עשה זאת, בתוקף סמכותו על פי הדין. אם אני טועה בהנחה זו, והמנהל המיוחד מונה על ידי בית המשפט, המסקנה צריכה להיות שלא ניתן להמשיך בתפקידו של מי שמונה על ידי בית המשפט ואינו עושה את עבודתו כראוי, במישור העיקרי של עבודתו, דהיינו הסקת מסקנות לאחר בדיקה וחקירה. בהנחה שהכונס הרשמי מינה את המנהל המיוחד, לאחר שיקול נוסף, הגעתי למסקנה שאין על בית המשפט לבטל את מינויו של המנהל המיוחד, אלא לנקוט משנה זהירות בקריאת מסקנותיו. הכונס הרשמי שמינה אותו ישקול אם בנסיבות אלה מוטב שימשיך בתפקידו או שמוטב למנות בעל תפקיד אחר, שתחילה יבדוק את העובדות ואחר כך יפעל על פי המסקנות. על כן, לאחר התלבטות, אני דוחה את הערעור על ההחלטה שלא לבטל את מינויו של המנהל המיוחד.

סוף דבר, אני מקבלת הערעור על ההחלטה שלא להתיר למערערת להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדרה, ודוחה את הערעור על ההחלטה שלא לבטל את מינויו של המנהל המיוחד.

כונס הנכסים והמנהל המיוחד ישלמו כל אחד לחוד הוצאות הערעור למערערת בסך 2,360 ₪.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.