ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' לומפ), אשר הרשיע את המערער בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

כתב האישום ייחס למערער את העבירות בהן הורשע, וזאת לאחר שביום 5.10.11 נסע ברכב בקרבת המושב לוזית בו הוא מתגורר. רכב משטרתי עקב אחרי המערער בעקבות מידע מוקדם, וכאשר הבחין בו המערער החל בנסיעה מהירה בכביש הראשי של המושב, פנה פניה חדה לכביש עפר והמשיך בנסיעה מהירה עד שהגיע לדרך ללא מוצא. לאחר שעצר המערער, ובחיפושים שנערכו בקרבת שביל העפר בו נסע המערער, התגלתה שקית שחורה על הקרקע במרחק של 8 מטרים משביל העפר. בשקית נמצאו 12 פלטות חשיש במשקל כולל של 1,161.4 גרם. מהכרעת הדין עולה שבשקית השחורה נמצאו בין היתר 2 אריזות פלסטיק סגורות, וכי מהראיות עלה שבשקית המאובטחת שהכילה את אריזות הפלסטיק בהן נמצא הסם, נכללו 4 אריזות ניילון. על שתיים מאלה נמצאו ממצאים שדרשו העתקה, ועל אחת מאלה נמצאה טביעת אצבע של המערער.

בית המשפט קמא דן במפורט בעדויותיהם של השוטרים, תוך שהוא קובע כי אלה משתלבות זו בזו. הוא ציין כי עדויותיהם לבדן לא היה די בהן כדי להרשיע את המערער, אלא שבהינתן העובדה כי טביעת אצבעו נמצאה על אחת השקיות שבתוכן הסמים, יחד עם העובדה שהמערער נמלט מהמקום וששקית ובתוכה סם נמצאה בסמוך לנתיב נסיעתו, ולנוכח העובדה שהמערער סירב למסור את פרטיו של אותו חבר אליו נסע לשיטתו במהלך ההימלטות מהמשטרה ואף נמנע מלהביאו לעדות, הרי שהתמונה הכוללת היא כזו המביאה לכלל הרשעתו של המערער במיוחס לו.

בית המשפט גזר על המערער 14 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, קנס בסך 7,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו וכן עונשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה ופסילה על תנאי. בית המשפט דחה את בקשת המשיבה לחילוט הרכב שבו נסע המערער באירוע הנדון.

בערעורו טוען המערער כי לאמיתו של דבר מושתתת ההרשעה על טביעת האצבע לבדה; כי אלמלא הימצאות טביעת האצבע לא היה מוגש כתב האישום; כי בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לדרך בה הופקה טביעת האצבע ולעובדה כי מדובר בשקית שנמצאה בתחומי המושב בו מתגורר המערער; וכי המכלול כולו מעורר למעלה מספק סביר, שעה שלא ניתן להרשיע על בסיס עדויות השוטרים גם לשיטת בית משפט קמא, ואין מקום להרשעה על בסיס טביעת אצבע.

לא מצאנו ממש בערעור ולפיכך לא ביקשנו את תשובת המשיבה.

לא ניתן לפרק את מערכת הראיות הכוללת ולהציגה באופן בו הציגה ב"כ המערער. העובדה שאין בראיה אחת כשלעצמה כדי לבסס תשתית מספקת להרשעה, יפה רק מקום שזו הראיה היחידה המונחת בפני בית המשפט. אולם שעה שהמכלול מצטבר כדי תשתית משכנעת מעבר לספק סביר, הרי שטענותיו של ב"כ המערער אינן יכולות לעמוד. נזכיר כי המכלול מלמד שעל דרך נסיעתו של המערער נמצאה חבילת הסמים; שהמערער החל בנסיעה פרועה שעה שהבחין ברכב ובו השוטרים עוקב אחריו; שעל גבי שקית שעטפה את חבילת הסמים נמצאה טביעת אצבע שלו; ושטענתו לפיה נסע נסיעה תמימה לביתו של חבר שהזמין אותו, לא זכתה לגיבוי באמצעות אותו חבר שכן המערער נמנע מלזמנו לעדות על כל המשתמע מכך. בנסיבות אלה, וכשהמערער שתק בחקירתו במשטרה, המסקנה היחידה האפשרית היא שהסמים הושלכו מרכבו של המערער בזמן ההימלטות מן השוטרים וממילא שייכים הסמים לו.

גם בעונש שהושת על המערער, לא מצאנו עילה להתערב. המדובר בהחזקת סמים מסוג חשיש במשקל העולה על קילוגרם אחד. בנוסף הורשע המערער בעבירות של שיבוש מהלכי משפט והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בין היתר נקבע כי כאשר הגיע אחד השוטרים לעצור אותו, היכה אותו המערער באגרופיו על ראשו ונאבק בו תוך שהוא בועט בו ומכה אותו עד שנאזק. בית משפט קמא הביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער. מנגד ראה להביא לנכון את העובדה שבעברו של המערער 4 הרשעות קודמות בעבירות רכוש ונשק והוא אף נדון בשנת 2007 לעונש מאסר. עם זאת, ראה למצוא נסיבה לקולא בעובדה שהחל משנת 2009 אין למערער הרשעות קודמות וכן אין לו הרשעות כלל בתחום הסמים. כן הביא בחשבון את עבור הזמן מיום ביצוע העבירות. אשר לתקדימים שהציג ב"כ המערער בבית משפט קמא, ציין בית המשפט כי מדובר במקרים בהם הנאשמים הודו, חלקם אף שיתפו פעולה עם רשויות האכיפה עוד בשלב החקירה, חלקם סבלו מבעיות בריאות של ממש וחלקם עלו על דרך השיקום ובית המשפט מצא כי האינטרס הציבורי מצדיק בשל כך אי מיצוי הדין.

לא זה המצב בענייננו. המערער ניהל משפט כזכותו, אולם ודאי שאין בכך כדי להביא להקלה בעונשו. כך גם לא הוצגה בפנינו ראיה להליך שיקום כל שהוא ובנסיבות אלה לא נמצאה לנו עילה להתערב בעונשו של המערער.

סוף דבר, הערעור על שני היבטיו נדחה.

המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 9.3.14 בשעה 09:00 בבית המעצר ניצן. באותו מועד יפקיד המערער את רישיונו והחל ממועד זה תתחיל תקופת הפסילה להימנות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.