<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עדי סאו

ב"כ הנאשם עו"ד פאדי חמדאן מטעם הסנגוריה הציבורית

הנאשם הובא על ידי שב"ס

[הדיון מתורגם לנאשם על ידי מתורגמן לשפה הערבית]

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בשתי עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, בעבירה של התנגדות למעצר חוקי וכן בשתי עבירות של כניסה לישראל בניגוד לחוק.

הערכים המוגנים בעבירות בהן הורשע הנאשם הם שמירה על בטחונה של מדינת ישראל וריבונותה, מפנה לרע"פ 3173/09 פרג'ין: "אין צורך להיות מומחה לבטחון על מנת להבין כי לשהייה בלתי חוקית אוסף מגרעות. ראשית היא הפרת החוק וזו רעה חולה ולא זו בלבד אלא יש בה פוטנציאל ברור לסיכון בטחוני והיו דברים מעולם ועל מדינה... שלא תאבק בנכנסים לשטחה באופן בלתי חוקי לא כל שכן אם יש מהם העלולים לסכן את בטחונה ואף סיכנו הוא".

כאשר לעבירות הכניסה לישראל נלוו עבירות נוספות של הכשלת שוטר והתנגדות למעצר חוקי הדבר מעיד כאלף מונים על מסוכנות הרבה העולה מהכניסות וזה לא כניסות שיכולות להתפרש ככניסה לצורכי עבודה. זאת ועוד, העבירות מעידות על זלזול בריבונותה וברשויות המנויות על אכיפת החוק.

מתחם העונש ההולם באישום הראשון כאמור כניסה לשטח מדינת ישראל ועבירות הכשלה והתנגדות למעצר, לטעמנו ולפי הפסיקה בין 4 חודשים ל- 12 חודשים מאסר בפועל.

בע"פ גז"ד 32866-08-13 נקבע מתחם ענישה הולם בעבירה של כניסה למדינת ישראל עם עבירה נלווית בין 3 חודשים ל- 9 חודשים. בנוסף, בעבירה של כניסה לישראל ללא עבירות נלוות נקבע מתחם של בין חודש ל- 6 חודשי מאסר. מפנה בפס"ד זה ל- 46768-04-13.

מגישה לבית המשפט את הפסיקה.

וכן ע"פ (נצרת) 41708-07-12 שם הוטלו 4 חודשי מאסר בפועל על מנת להרתיע את הנאשם ולהרתיע אחרים בחזרה על עבירות דומות. שם נכנס הנאשם למדינת ישראל 3 פעמים בלי עבירות נלוות.

נסיבות ביצוע העבירה – הנאשם בחר להיכנס בשתי הזדמנויות שונות לשטח מדינת ישראל, בפעם הראשונה שוחרר לאחר אזהרה ביום 2.2.13. הדבר לא מרתיעו והוא שב ומבצע את העבירה בתיק זה, כאשר הפעם מסלימה התנהגותו ומבצע לא פחות מ- 3 עבירות נלוות על מנת למלט עצמו, מכשיל השוטרים בכך שנמלט מפניהם לאחר שהורו לו לעצור, מתנהל נגדו מרדף וכאשר השוטרים מצליחים לעוצרו מתנגד למעצר בכך שבועט ומשתולל.

הנסיבות הקשורות בעושה – הנאשם יליד 1990, לחובתו הרשעה נוספת משנת 2009 בגין עבירות של יידוי אבנים, ייצור נשק, חברות בהתנגדות אסורה, מגישה לבית המשפט גליון ר"פ – מוגש מסומן עת/1, שם הוטלו עליו 32 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם להוראות סעיף 187(א) לחוק סדר הדין הפלילי, הרשיע בית המשפט את הנאשם, יביא התובע לעניין העונש ראיות בדבר הרשעות קודמות של הנאשם, בדבר החלטות בבית דין לעניין ביצוע עבירות על ידו אף ללא הרשעה ורשאי הוא גם להביא ראיות אחרות לעניין זה.

אין מחלוקת כי הרשעתו זו מעידה על מסוכנות מאת הנאשם ולא בכדי הוטל עליו עונש מאסר כה ממושך.

בנוסף, בחר הנאשם לנהל הוכחות, היו 4 מועדי הוכחות, 8 עדים העידו, ואף נכתבה הכרעת דין בעניינו, מדובר בזמן שיפוטי יקר, וזמן של עדים וכמובן הנאשם לא לקח אחריות אלא רק לאחר קביעתו של בית המשפט. אמנם אין להחמיר עם נאשם שבחר לנהל משפטו אך כמובן שאין להקל בעונשו לאור הניהול.

אשר על כן מתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם באישום הראשון 7 חודשי מאסר בפועל ובמצטבר לאישום השני 4 חודשי מאסר בפועל. מאסר על תנאי מרתיע וקנס. ימי מעצרו מיום 28.11.13.

לעניין המוצגים: יש כפפות ולום, אנו נבקש להשמידם. יתר המוצגים, נבקש להשאיר בתיק החקירה או להחזיר לבעלים או לחלט, לפי שיקול דעת.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

כמצוות המחוקק על פי תיקון 113 לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה בכל מקרה שמונח בפניו, כידוע מתחם הענישה נקבע על פי נסיבות שקשורות בביצוע העבירה. בית המשפט בוחן אותם וקובע את המתחם לאותו מקרה ספציפי. לאחר מכן בית המשפט מצווה לבדוק האם המקרה מתאים לחריגה מאותו מתחם ובסופו של יום אם הוא מוצא שלא כך פני הדברים לקבוע את העונש בתוך המתחם על פי שיקולים שאינם קשורים לביצוע העבירה.

לגבי השיקולים שקשורים בביצוע העבירה - במקרה שמונח בפני בית המשפט, מדובר בסך הכל בנאשם שביצע עבירה של הכשלת שוטר, התנגדות למעצר חוקי ושהייה בלתי חוקי בשתי הזדמנויות, כאשר בהזדמנות השנייה ביום 28.11.13 גם ביצע את ההכשלה ואת ההתנגדות. אני מפנה לכך שמדובר על פי מה שהובא בפני בית המשפט, בשוטרים שרדפו אחרי הנאשם כאשר לא לבשו במדי משטרה מכוח תפקידם, הם השתמשו בשיטת המלקחיים כפי שהם סיפרו בפני בית המשפט, דהיינו שוטר אחד רדף מצד אחד ושוטר אחד רדף מצד אחר והם עשו מלקחיים על מנת שהאשם יהיה באמצע ועל מנת שיוכלו לעצור אותו. שוטר אחד אף העיד בפני בית המשפט שהוא חסם את נתיב נסיעתו ונתקל בו וההתקלות היתה על מנת שהוא ייעצר. השוטרים אף העידו שהם השתמשו בכוח בעניינו של הנאשם על מנת לעצור אותו ואזקו ועצרו אותו.

מדובר במקרה מאוד פשוט, מאוד לא מפותח, מאוד לא מתוכנן, מאוד לא מסוכן. לא מדובר במי שתקף את השוטרים, לא מדובר במי שעשה מעשים מתוכננים על מנת לברוח מהשוטרים. מדובר בבריחה מאוד פרימיטיבית של מי שפחד להיתפס בסוג של הגיון בדברים, הוא שוהה בלתי חוקי בישראל והוא לא רוצה להיעצר על ידי השוטרים, ונכון יהא להסתכל עליו ככזה ולא להחמיר במתחם הענישה בעניינו בשל אי קיומן של נסיבות חריגות שמצדיקות כך.

העניין השני, והלא פחות חשוב, הוא העובדה שמדובר במי שעשה כן והיו שוטרים לפחות שני שוטרים שאנו יודעים עליהם שביצעו את המרדף ועוד שני שוטרים שהיו שם באזור ובסופו של יום עצרו והביאו אותו לתחנת המשטרה.

בעניין עבירת השב"ח הנוספת, זה תיק שצורף לתיק הזה, מכיוון שהנאשם נכנס ביום 2.2.13 לישראל ובאמת הורחק ממנה. מדובר במי שנכנס אז למדינת ישראל ושהה בה שלא כדין ולא ביצע אף עבירה נלווית.

אני לא רואה את כל כתב האישום הזה, ואני מסתכל עליו כמקשה אחת, אם יורשה לי, כי גם בית המשפט העליון סבר שבמקרים אחרים ניתן לראות במכלל הנסיבות הגם שמדובר בשני אישומים רחוקים מבחינת זמן אך מאוד דומים מבחינת האופי, יש לפחות עבירה אחת משותפת בין שניהם, אני לא רואה את כתב האישום הזה בחומרה, אלא ממאסר על תנאי.

ואם יורשה לי, ואני לא אגיד דברים שהם לא נכונים, נודע לי שפרקליטות המדינה הסכימו בערעור בפני הרכב כבוד השופטת ג'ובראן, שבעבירות של שב"ח מסכימים לעונש של מאסר על תנאי כרף תחתון בניגוד לעמדתם ברע"פ האחרון. כיוון שחבריי ייצגו שם והיו בבית המשפט, ואני לא זכיתי לייצג, אני אומר את זה למשמע אוזני בית השמפט.

אני חושב שהעונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל- 2 חודשי מאסר בפועל.

טוב חברתי אמרה שלא צריך לזקוף לחובתו את הניהול, וזה גם אומר תיקון 113 במפורש.

העניין החשוב מאוד הוא, שלא רק שלא צריך לזקוף לחובתו, אלא שטוב עשה שניהל את משפטו כיוון שזוכה מעבירה חמורה ביותר. אם היה מדובר בעבירת ניסיון ההתפרצות חברתי היתה צריכה לטעון לשנה, שנה וחצי, ואנו לא שומעים זאת בטיעוניה בזכות ניהול התיק והכרעת הדין של בית משפט.

מדובר בנאשם צעיר, עברו מסתכם בהרשעה בבית משפט צבאי, יש לי הרבה מה לומר על כך שמגישים כתב אישום ועל כך שאין בפני בית המשפט את כתב האישום והחומרה שלו, זה טריבונה משפטית אחרת שהמשפט שם מתנהל בצורה אחרת לגמרי מהשיטה הישראלית, לא אעשה מכך סוגייה עקרונית, חברתי הגישה מה שהגישה, אך אין בכך חומרה מיוחדת. והחשוב מכך, וכבוד השופטת אבו שחאדה נתן החלטה עקרונית, מדינת ישראל עצרה אוות אחרי שהוא קיבל גז"ד בבית המשפט הצבאי, אם היתה רואה בחומרה את הרשעתו בבית המשפט הצבאי למה שחררה אותו ביום 2.2.13, שהוא אחד האישומים במקרה זה. לפיכך, לא ראו את זה בחומרה מיוחדת. מדובר בסך הכל בנאשם צעיר, בן 24, ללא הרשעות קודמות שבוצעו בתוך מדינת ישראל, ללא מאסר על תנאי, ללא כניסות קודמות, מדובר במי שנכנס כדי להתפרנס ולעבוד בתוך מדינת ישראל, שזה נתון מאוד חשוב, ועל כך העיד בפני בית המשפט.

אני הלכתי לפסיקה מפי כבוד השופטת עינת רון מיום 28.5.14, במקרה דומה מאוד, וצירפתי את כתב האישום כך שלא תהיה מחלוקת מה עשה הנאשם. שם הוטל על הנאשם חודש ויום. אין לנאשם שם עבר פלילי.

הנאשם עצור תקופה לא קצרה. אנו בפתחו של חודש הרמדאן. בית המשפט לא מחוייב לתת עונש של תקופת מעצרו, אלא פחות מזה. ולפיכך, אני מבקש מבית המשפט לתת לנאשם עונש מינימאלי, ובכל מקרה שיוכל להשתחרר היום לביתו על מנת שיוכל להמשיך בשגרת חייו. הנאשם נמצא במעצר תקופה ארוכה מאוד ומצפה להכרעת גבירתי בקוצר רוח, שזה גם שיקול חשוב, לא מדובר במי שסיים את עניינו וקיבל קנטינה וביקורים, התנאים ששהה בהם הם מאוד קשים ואבקש להתחשב בכך. ולפיכך, אבקש להעמיד את עונשו על חודש וחצי ולכל היות 45 יום.

ב"כ המאשימה:

פסה"ד שהוגש לבית המשפט על ידי חברי הוא לא מההלכות המחייבות או המנחות. בנוסף, שם הנאשם היה נעדר עבר פלילי, היתה לו כניסה אחת עם עבירה נלווית, הוא לא ניהל את משפטו והודה בהזדמנות ראשונה.

אשר על כן אנו סבורים שנסיבותיו אינן הנסיבות שבענייננו, גם לעניין מהות העושה וגם לעניין נסיבות ביצוע העבירה.

הנאשם:

אני מבטיח שאני לא אכנס שוב לישראל בלי אישור. אני מצטער על מה שקרה.

<#3#>

גזר - דין

מבוא

1. בהכרעת דיני מיום 22.6.14 הרשעתי את הנאשם בעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; בעבירה של התנגדות למעצר חוקי, לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי, התשכ"ט – 1969 (להלן – "פקודת סדר הדין הפלילי"); ובשתי עבירות של כניסה לישראל או ישיבה בה בניגוד לחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (להלן – "חוק הכניסה לישראל").
2. הכרעת הדין ניתנה לאחר שהנאשם בחר לנהל הוכחות, וזוכה מעבירה של ניסיון התפרצות למקום מגורים, לפי סעיף 406 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, אשר, גם היא, יוחסה לו בכתב האישום.
3. בהכרעת הדין קבעתי, כי הנאשם הודה בשתי עבירות של כניסה לישראל או ישיבה בה בניגוד לחוק. כמו כן קבעתי, כי הנאשם ברח משוטרים, משום ששהה בישראל שלא כחוק, ובעת ששוטרים תפסוהו, התנגד למעצרו.
4. טענות הצדדים לעונש
5. בטיעוניה לעונש טענה באת כוח התביעה, כי בקביעת מתחם העונש ההולם בעבירה של הפרת הוראה חוקית, יש להתחשב בערך המוגן של הסיכון הבטחוני, כאשר נלוות לעבירה של כניסה לישראל עבירות נוספות, הדבר מעיד על מסוכנות גבוהה, על אחת כמה וכמה. לטענתה, הפגיעה בערך היא גבוהה, כאשר מדובר בשתי עבירות של כניסה לישראל, שנלוות לה עבירות נוספות.
6. באת כוח התביעה הוסיפה, כי מתחם העונש ההולם בעבירות שבהן הורשע הנאשם, הן: ביחס לאישום הראשון המתחם נע, לטענתה, בין מאסר בפועל לתקופה של ארבעה חודשים לבין מאסר בפועל לתקופה של שנים עשר חודשים; ביחס לאישום השני המתחם נע, לטענתה, בין שלושה חודשים לבין תשעה חודשים.
7. באשר לעונש הראוי בתוך המתחם טענה בא כוח התביעה, כי יש לזקוף לחובתו של הנאשם את עברו הפלילי בעבירות בטחוניות, שבגינה נשפט בבית משפט צבאי למאסר לתקופה של 32 חודשים; וכן את העובדה כי הנאשם בחר לנהל הוכחות ובסופו של דבר הורשע לאחר ניהול הוכחות.
8. לאור האמור סברה באת כוח התביעה, כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: ביחס לאישום הראשון, מאסר לתקופה של שבעה חודשים; וביחס לאישום השני, מאסר לתקופה של ארבעה חודשים במצטבר; וזאת בנוסף למאסר על תנאי, וקנס.
9. בטיעוניו לעונש טען בא כוח הנאשם, כי מתחם הענישה שלו טען בא כוח התביעה, אינו הולם את מדיניות הענישה ואת הנסיבות שבהן בוצעה העבירה, כאשר נעשה שימוש בכוח על ידי השוטרים במהלך מעצרו, ואילו הנאשם לא תקף את השוטרים, אלא ברח מתוך חשש להיתפס. לטענתו, בקביעת העונש ההולם יש להתחשב בכך שהנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסתו בלבד. הנאשם אמנם ביצע עבירות נלוות לעבירות הכניסה והישיבה בישראל שלא כדין, אולם אין המדובר בעבירות שיש בהן כדי ללמד על מסוכנותו של הנאשם.

דיון

1. נפתח בקביעת מתחם העונש ההולם. בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשה העבירה שביצע הנאשם יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ג לחוק העונשין).
2. הערך המוגן שבבסיס עבירות הכניסה לישראל שלא כחוק הוא בטחון המדינה וזכותה הריבונית של מדינת ישראל לשלוט בנכנסים וביוצאים משעריה. הערך המוגן שבבסיס עבירות ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו והתנגדות למעצר הוא הבטחת אכיפת החוק, שלטון החוק וכיבוד החוק. הנאשם ביצע שתי עבירות של כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, ונלוו לה שתי עבירות, אחת מהמדרג הנמוך של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, והשניה מן המדרג הגבוה יותר, של התנגדות למעצר, הרי שהפגיעה בערכים המוגנים היא במדרג בינוני.
3. מדיניות הענישה המקובלת והנוהגת בעבירה של כניסה לישראל או ישיבה בה שלא כחוק בהיעדר עבירות נלוות, היא מגוונת למדיי, בהתאם לנסיבותיו של כל תיק ותיק. גם מאסר על תנאי אפשרי בעבירות מסוג זה, והכל בהתאם לנסיבות העניין (רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל (11.6.13)).
4. לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות הקשורות בביצוע העבירות (סעיף 40ט לחוק העונשין): המדובר בשתי עבירות של כניסה לישראל ושהייה בה שלא כחוק, אולם הנאשם נכנס לישראל לצרכי פרנסה; נלוות לאחת העבירות של כניסה לישראל או שהייה בה שלא כחוק שתי עבירות נוספות; הנאשם נתפס לאחר מרדף קצר וההתנגדות למעצר לא לוותה באלימות של ממש אלא בניסיון נוסף לברוח.
5. מתחם העונש ההולם כאשר מדובר בעבירה של כניסה לישראל או ישיבה בה שלא כחוק נע בין מאסר מותנה או מספר ימי מאסר לבין מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים (ראו, למשל: ת"פ (כ"ס) 4883-07-13 מדינת ישראל נ' שחאתית (14.7.13); ת"פ (ת"א – יפו) 57968-01-13 מדינת ישראל נ' עויס (19.2.13); ת"פ (פ"ת) 10389-09-12 מדינת ישראל נ' טאהא (9.9.13)). מתחם העונש ההולם כאשר מדובר בעבירה של כניסה לישראל או שהייה בה שלא כחוק, אשר נלוות לה עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו וכן עבירה של התנגדות למעצר ללא אלימות של ממש, נע בין מאסר בפועל לתקופה של חודשיים לבין מאסר בפועל לתקופה של שמונה חודשים (ראו, למשל: ת"פ (ת"א – יפו) 36956-02-10 מדינת ישראל נ' גרבוע (1.6.11); ת"פ (פ"ת) 57631-11-12 מדינת ישראל נ' סלימאן ואח' (11.12.12); עפ"ג 46359-10-13 מדינת ישראל נ' אלרגוב (3.11.13)).
6. לאור כל האמור, אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לעבירות שבהן הורשע הנאשם בכללותן, בהתאם לערך החברתי, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת, ונסיבות המעשה, נע בין מאסר לתקופה של חודשיים ועד מאסר לתקופה של שמונה חודשים.
7. באשר לעונש ההולם בתוך המתחם לקחתי בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין): הנאשם נשפט בגין עבירות בטחוניות בבית המשפט הצבאי ונדון בגינן למאסר של 32 חודשים; הנאשם הודה בביצוע שתי העבירות של כניסה לישראל או ישיבה בה שלא כחוק; הנאשם אמנם ניהל הוכחות, אולם זוכה מהעבירה העיקרית של ניסיון התפרצות; בהתחשב בכך שכניסתו של הנאשם לישראל נועדה לצרכי פרנסה, הרי שלמאסרו יש השלכה על מצבו הכלכלי; הנאשם ציין כי הוא מתחייב שלא להיכנס לישראל והוא מצר על שאירע.
8. מכאן שאני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר לתקופה של חמישה חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 28.11.13;

ב. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, וזאת בתוך שנתיים מיום שחרורו.

ג. קנס כספי בסכום של 1,000 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים, וזאת החל מיום 1.7.14 וב-1 לכל חודש עוקב שלאחר מכן.

לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.

1. זכות ערעור כחוק תוך 45 ימים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

נבקש שלא לשלם את הקנס, אלא מכיוון שהנאשם ישב במעצר מיום 28.11.13 ולמעשה גזר הדין הוא פחות מהתקופה ששוהה מאחורי סורג ובריח, נבקש אם כן כי תילקח בחשבון התקופה הנוספת שריצה מעבר לתקופת המאסר שהוטל עליו, וזאת חלף הקנס שגזר בית המשפט.

ב"כ המאשימה:

אבקש להתייעץ עם הממונה מס' דקות.

לאחר הפסקה:

ב"כ המאשימה:

לאחר התייעצות, אין לנו בקשות נוספות.

<#5#>

החלטה

משקבעתי כי הנאשם ירצה מאסר לתקופה של 5 חודשים החל מיום מעצרו – 28.11.13, הרי שלמעשה סיים את ריצוי מאסרו ביום 28.4.13.

לבקשת ב"כ הנאשם, יומר הקנס שהטלתי על הנאשם ב- 15 ימי המאסר שקבעתי כנגדם.

יובהר, כי בסכומן יחד של שתי התקופות הנזכרות הרי שהנאשם סיים את ריצוי עונשו בתיק זה.

לא למותר לציין, כי בנסיבות אלו, על רשויות בתי הסוהר להבטיח שחרורו עוד היום וללא דיחוי.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ז סיוון תשע"ד, 25/06/2014 במעמד הנוכחים.

קלדנית: איילת

הוקלד על ידי איילת סוסן