1) מונחת לפניי בקשה מטעם הנתבעת להבאת ראיות לסתור וכן להורות על מינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי.

רקע וטענות הצדדים

2) התובע, יליד שנת 1975, עיסוקו נהג מונית. התובע טוען בתביעתו כי נפגע בתאונת דרכים במהלך עיסוקו, תאונה שאירעה ביום 1.9.09. בעטיה של התאונה הוא סובל, כך לדידו, מכאבים בעמוד שדרה צווארי. התביעה הוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") כאשר לפי קביעת ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי, לאחר שהוכרה התאונה האמורה כתאונת עבודה, נקבעה נכות צמיתה לתובע בשיעור 10% בגין הגבלה בתנועות צוואר, זאת בהתאם להוראת סעיף 37(5)(א) בתוספת שבתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

3) בבקשתה להבאת ראיות לסתור טוענת הנתבעת כי לפני המוסד לביטוח לאומי לא עמד תיעוד רפואי רלבנטי מעברו הרפואי של התובע. הנתבעת צירפה הן לבקשתה האמורה וכן בהודעה נפרדת שני מקבצי אסמכתאות, הכוללים בין השאר, תיעוד רפואי מעברו של התובע זאת לצד תיאור מורחב להשתלשלות העובדות לעניין בירור תביעתו של התובע במוסד לביטוח לאומי, לרבות עררים ודיון בבית הדין האזורי לעבודה. הנתבעת טוענת, בהסתמכה על התיעוד שצירפה, כי התובע עבר בעבר שבע תאונות דרכים אשר בעקבותיהן התלונן על כאבים במספר מוקדים בגוף, בין היתר, כאבים בצוואר וכי התובע לא הציג את האמור לפני המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טוענת כי במקרה דידן, יש להתיר הבאת ראיות לסתור משכן קביעת המוסד לביטוח לאומי לא התבססה על תשתית רלבנטית מלאה.

4) התובע טוען מנגד כי אין בסיס לבקשת הנתבעת. לדידו של התובע, המדובר בתיעוד רפואי מינורי שיש בו פערי שנים אחד למשנהו ואין רצף תיעוד אובייקטיבי על פגיעה משמעותית שקדמה לתאונה. התובע טוען עוד כי המוסד לביטוח לאומי היה ער לעברו הרפואי של התובע וכי נרשם רק עבר בעל משמעות. לדידו של התובע, יש צורך במקרה חריג להבאת ראיות לסתור, מקרה שאינו מתקיים בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הנתבעת והתובע לעניין הבקשה דידן, נחה דעתי כי בדין להיעתר למבוקש ולהתיר הבאת ראיות לסתור, כפי שיוטעם להלן.

6) לפי סעיף 6ב בחוק הפיצויים, אם נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק הפיצויים, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי החוק האמור. עם זאת, "...בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

7) כבר נקבע בפסיקה כי היתר להבאת ראיות לסתור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן [ראו ההחלטה בעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו פתייה, פ"ד לט(4) 839; להרחבה ראו ספרו של א' ריבלין, "תאונות דרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה חדשה מעודכנת, התש"ס-1999, 494-503]. באופן כללי, הטעמים שעשויים להצדיק מתן היתר כאמור, הם משני סוגים: טעמים משפטיים - כך למשל, ההליך שבו נקבעה הנכות לפי דין נפל בו פגם מהותי, דוגמת תרמית, בטלות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי [ראו החלטה בעניין רע"א 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4) 505] (להלן: "פרשת עודה"); טעמים עובדתיים - טעמים כבדי משקל וחדשים, כגון שינוי מהותי במצבו הרפואי של הנפגע מאז נקבעה דרגת נכותו על-ידי המוסד לביטוח לאומי [ראו והשוו עם ההחלטה בעניין רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ ואח' נ' רחמים קמחי ואח', פ"ד מז(4) 815; ראו גם רע"א 4396/13 מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, מיום 22.12.13 (פורסם בנבו)].

8) בפסק הדין בעניין ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 (להלן: "פרשת טיארה"), בית המשפט העליון מנה דוגמאות שבהן ניתן לשקול בחיוב מתן היתר להבאת ראיות לסתור - כגון, ובתמצית: שינוי משמעותי במצבו הרפואי של הנפגע; עובדות רלבנטיות למצבו הרפואי של הנפגע עובר לתאונה שלא עמדו לפני הוועדה הרפואית אשר קבעה את שיעור נכותו על-פי דין - בציינו כי אין זו רשימה ממצה. בית המשפט גם העיר כי כדי להתיר הבאת ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה או מומחים רפואיים אשר סבורים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין הצדדים הוא גדול. בית המשפט העליון שב והדגיש בקובעו בין השאר כי יש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של הוראת סעיף 6ב בחוק הפיצויים ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד [פסקה 4, עמוד 82 בפסק הדין].

9) נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן [ראו פרשת עודה לעיל, עמוד 509]; לענייננו - הנטל רובץ על הנתבעת.

10) בפרשת טיארה לעיל, בין הדוגמאות שנמנו ובהן ניתן לשקול בחיוב מתן היתר להבאת ראיות לסתור, כך צוין: "מקרה אחר הוא, כשלפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות, הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם התאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה" [פסקה 4 בפסק הדין].

11) הנתבעת טוענת בבקשתה להבאת ראיות לסתור כי לפני הוועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי לא עמד חומר רפואי מעברו של המשיב הכולל בין השאר מידע אודות מספר תאונות דרכים שעבר קודם לתאונה נשוא התובענה וכן תיעוד תלונות של התובע בגין כאבים בצוואר ועמוד שדרה צווארי.

12) מצרופות בקשתה של הנתבעת, בכלל זה, מהתיעוד הרפואי שצורף, ניתן להתרשם משניים אלה: מהחומר הרפואי שצורף על-ידי הנתבעת קיים תיעוד של עבר רפואי רלבנטי לתובע בכל הנוגע לתלונות בצוואר; אין כל אינדיקציה ברורה ומשכנעת כי הוועדות הרפואיות במוסד לבטוח לאומי היו ערות לעבר הרפואי האמור.

כך למשל:

לעניין עבר רפואי רלבנטי - דיווח של מד"א (מספר 1571390) תאונת דרכים מיום 10.6.02 ובו תיעוד בתלונות: "חבלה בגב ובצוואר"; רישום רפואי מיום 12.6.02, סיבת ביקור: "כאב בצוואר כאב בגב"; דיווח תאונת דרכים מאת המרכז הרפואי ברזילי מיום 26.7.02. בתלונות עיקריות נרשם בין היתר צוואר; סיכום אשפוז מיום 22.8.04 עקב תאונת דרכים, תלונה עיקרית: כאבי ראש, צוואר, גב תחתון ועוד; ביקור במרפאה עקב תאונת דרכים מיום 15.8.05, וגם שם יש תיעוד על תלונות בצוואר; ביקור במרפאה עקב תאונת דרכים מיום 18.9.05, קיים תיעוד על תלונות בצוואר.

לעניין העדר אינדיקציה כאמור - בטופס התביעה לקביעת דרגת נכות מיום 13.6.10, סעיף 5 בטופס, התובע משיב בשלילה על השאלה "האם סבלת בעבר ממגבלות או כאבים דומים לאלה שציינת בטבלה למעלה"; דו"ח ועדה רפואית מיום 11.11.10, בסעיף 1, אין כל תיעוד או פירוט על פגימות, מומים או ליקויים שהיו לפני הפגיעה "מצב קודם"; דו"ח ועדה רפואית לעררים (פרוטוקול מספר 0248300), אין דיווח על פגימות או ליקויים עובר לפגיעה "מצב קודם", ובעמוד 2 בדו"ח האמור בסעיף 19 שעניינו "נימוקי הערעור", התובע (המערער שם) טוען בין השאר כי אין לו עבר רפואי; רישום דומה גם בדו"ח ועדה רפואית לעררים (פרוטוקול מספר 269213); חוות דעת רפואית מיום 5.12.11, בפרק "תולדות המקרה מפי התובע", נרשם "ללא עבר רפואי"; דו"ח ועדה רפואית לעררים (פרוטוקול מספר 259573), אין דיווח על פגימות או ליקויים עובר לפגיעה "מצב קודם".

13) עוד עולה מהחומר שהובא על-ידי הנתבעת כי התובע עבר תאונת דרכים במועד מאוחר למועד התאונה נשוא התובענה, ביום 16.10.12, וגם בעטיה התלונן על כאבים בצוואר.

14) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ובפרט להיקף וטיב התיעוד הרפואי שהניחה הנתבעת לפני בית המשפט במסגרת בקשתה, אשר מצביע על ריבוי מאורעות ותלונות של התובע הנוגעות גם לפגימה בצוואר, ובהעדר כל אינדיקציה, לא כל שכן, אינדיקציה ברורה ומשכנעת כי החומר האמור היה מונח לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, סבורני בכגון-דא כי מן הדין להתיר הבאת ראיות לסתור שכן דומה כי החלטת המוסד לביטוח לאומי לא הושתתה על תשתית עובדתית-רפואית רלבנטית מלאה, ולא רק. סבורני כי החומר הרפואי שלא הובא לעיון הוועדה הוא, לכאורה, ברמת עוצמה ופוטנציאל שעשוי היה להביאה לתוצאה שונה.

15) אין מצופה מהוועדה הרפואית, וממילא אין חובה גורפת כאמור, כי הוועדה תתייחס באופן פוזיטיבי וממוקד בכל ממצא וממצא, לכל תאונה ותאונה, דו"ח מחלה או אשפוז מעברו הרפואי של הנפגע. ברם, מצופה התייחסות עניינית ומעמיקה למכלול החומר הרלבנטי שעשוי להשליך על קביעתה של הוועדה.

"כבר נפסק כי במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה"

ראו החלטה בעניין 2993/14 מרדכי רוטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, מיום 11.9.14 (פורסם בנבו), פסקה 6; ראו גם רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי חיים, מיום 28.8.94 (פורסם בנבו)], פסקה 3]

"אכן, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור במקרים מיוחדים וחריגים בלבד. אחד החריגים הוא מקרה בו לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע - קודם לתאונה או לאחריה - אשר היו עשויות לשנות את התוצאה"

[ראו החלטה בעניין רע"א 6073/10 אליאור גבאי נ' לב אילייב, מיום 3.11.10 (פורסם בנבו), פסקה 5].

16) אם לא די בכך, גם בשים לב להודעות התובע הן לפני הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי והן לפני בית הדין האזורי לעבודה - [ראו בהקשר זה פסק הדין בעניין ב"ל (אזורי - ב"ש) 15760-05-11 מיום 7.8.11, בסעיף (ג) שם, נרשם כחלק מטענות התובע (המערער שם) כי אין לו עבר רפואי] - לפיהן אין לו עבר רפואי, מתעורר קושי בקבלת עמדת התובע במסגרת הבקשה דידן, שכן לא התרשמתי כי התובע הניח באופן מלא לפני המוסד לביטוח לאומי את החומר הרפואי שהיה יכול להיות רלבנטי.

בהקשר דומה, בפסק הדין בעניין רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ ואח' נ' אבי בוטרשווילי, מיום 8.4.13 (פורסם בנבו), נקבע בין השאר, כהאי לישנא:

"...ואולם, כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות"

17) איפוא, סבורני כי לפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי הונחה תמונה לא שלמה ולא מאוזנת עובר למתן המסקנה הסופית [ראו והשוו עם ההחלטה בעניין רע"א 6812/06 ניקול תייר נ' ויקטור אטיה ואח', מיום 20.2.07 (פורסם בנבו)]. בהינתן האמור, אמנם בית המשפט אינו ערכאת ערעור על הוועדה הרפואית, אולם בשעה שקם ספק, לא כל שכן ספק בעל עוצמה נוכח היקף וטיב החומר הרפואי שהונח לפניו לעניין עברו של התובע, קם החשש שמא התמונה שהונחה לפני המוסד לביטוח לאומי הייתה חסרה, ולכן לא ניתנה ההתייחסות לעברו הרפואי של הנפגע, ומכאן נוצר החשש שמא אי-היעתרות למבוקש תיצור עיוות דין לבעל-הדין שכנגד שמא מסקנת הוועדה היא מסקנה שגויה.

סיכום

18) אשר על כן, מן הנימוקים שפורטו לעיל, הן הבקשה להבאת ראיות לסתור והן הבקשה למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, מתקבלות.

החלטה בדבר מינוי המומחה כאמור תינתן ותישלח בנפרד.

19) בנסיבות העניין, התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך-דינה בסך כולל של 1,200 ₪ אשר ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מהיום.

המזכירות - להודיע לצדדים בהתאם.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.