נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד צוריאל שגב

ב"כ הנאשם עו"ד ניר אלפסה

הנאשם בעצמו

<#1#>

פרוטוקול

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:

אני מציג גיליון הרשעות קודמות. יש הרשעות רלוונטיות. מגיש מסמך רפואי מבי"ח בעניינו של המתלונן. מוגש ומסומן ת/1. מגיש אישור תשלום עבור ביקור בחדר מיון בעניינו של המתלונן. מוגש ומסומן ת/2. מגיש קובץ תמונות בכל הנוגע לפגיעה במתלונן. מוגש ומסומן ת/3.

הנאשם הורשע על סמך הודעתו בכתב אישום מתוקן. מגלה סכסוך עסקי. מעבודות כתב האישום עולה כי הנאשם לא בוחל באמצעים, החל מאיומים כלפי המתלונן ואשתו, כשהוא מתקשר לכל אחד מהם בנפרד ומאיים בפגיעה. לאחר מכן, הנאשם טורח שוב להתקשר, מקלל, מאיים בשנית, איומים ברף הגבוה, לרצוח אותם, וזאת בטווח זמן מיידי. הנאשם הבטיח ומקיים, מגיע לחנות, תוקף את המתלונן מכת אגרוף לפניו, כמובן באיזור רגיש, שלאחריה ממשיכה האלימות. אני מפנה לתוצאת האלימות, איבוד הכרה, סדרת טיפולים שעבר המתלונן, תעודות רפאיות ותמונות שמוכיחות את הפגיעות.

ערכים מוגנים בעניינו הם זכותו של אדם לשלמות גופו, שלוותו. לנאשם הרשעה אחת. ההרשעה מאורחת, המעשה קדם, יש חזרתיות אלימה מצידו של הנאשם. מהתסקיר אנחנו למדים שלנאשם בעיית שימוש באלכוהול, שלצערי, ולאורן של הסתבכויות חוזרות מצידו, נושא האלכוהול נשאר בערפל מבחינה טיפולית מבחינת תסקיר שירות המבחן. אנחנו סבורים שעמדתנו העונשית בתיק זה, אם ניקח את כל הנסיבות לקולא, שהם הודייה ונטילת אחריות. יש לציין שגם הוא נחבל באירוע, בעניין זה יש לציין כי הנאשם הכניס את עצמו למצב דברים שכזה, ולכן לחבלות שנגרמו לו ולחומרתן יש לו להלין רק על עצמו, שעה שהמתלונן פועל וודאי מתוך הגנה עצמית. נושא האלכוהול, ביהמ"ש חוזרים ואומרים שאלכוהול אינו עולה להגנה בפלילים.

עמדתנו היא שלושה חודשי עבודות שירות לאדם שחוזר על מעשי אלימות, עם כל השיקולים לקולא, אני מבקש גם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

ב"כ הנאשם:

כתב האישום תוקן באופן שלפיו הופחת למעט הרקע המקדים, חלק מעבירות האיומים נמחקו. הדבר שרלוונטי ומשמעותי, הוא האופן שבו המתלונן הגיב לתקיפת הנאשם ותוצאות התגובה של המתלונן בפן הפיזי כלפי הנאשם. אני מציג את התעודה הרפואית הרלוונטית בעניין הנאשם, הוא היה מאושפז 7 ימים בבי"ח איכילוב, במחלקה כירורגית פלסטית. המסמכים הרפואיים מוגשים ומסומנים נ/1. תמונות של הנאשם מוגשות ומסומנות נ/2. נגרו לנאשם שברים בפניו, האופן שבו טופלו מפורט בסיכום האשפוז. הדברים הם לנגד ביהמ"ש. הטיפול היה מורכב, הפגיעה, וכך אומר כתב האישום המתוקן, נובעת ממעשה אקטיבי של המתלונן ולא מנפילה של הנאשם. כלומר, יש משמעות לטיב התגובה שהגיב המתלונן, גם אם אנחנו בסופו של יום לא עומדים עם שני כתבי אישום הדדיים. האופן שבו הנאשם נפגע, משליך לדעתי על מידת החומרה שביהמ"ש צריך לבוא איתו חשבון, כאשר הוא שוקל את כל הנסיבות. הנסיבות כולן, גם על פי תיקון 113, אומדים את מידת הנזק הפוטנציאלי כתוצאה מהעבירה, ומידת הנזק הפיסי. אני חושב שביהמ"ש יכול לאמוד את התעודה הרפואית שהגשתי ואת האופן שהמתלונן התמודד עם תקיפת הנאשם. אני לא מקל ראש בתעודה שהוגשה, אין תחרות במידות הפגיעה. כאשר על כף המאזניים גזר דינו של הנאשם, ישנה משמעות לא מבוטלת. ביהמ"ש חייב לדעת שאחרי אותו אירוע שהיה בפברואר 2013, נשמרים יחסי שוכר-משכיר בין המתלונן ואשתו לנאשם וגרושתו. האירוע לא העיב על הקשרים העסקיים. אני יודע שחברתי עורכת ממשקים טרם נתנה את ברכתה לעסקת הטיעון, באה בדברים עם המתלונן.

ב"כ המאשימה:

אני מאשר שעסקת הטיעון היא על דעת המתלונן.

ב"כ הנאשם:

המחלוקת שהתחילה על רקע עסקי לא שבה, הנאשם לא מהלך אימים על המתלונן. הנאשם גם בתסקיר שירות המבחן לוקח אחריות של ממש על ביצוע העבירה, הוא תיאר את האופן שבו איבד שליטה באותו מעמד. שירות המבחן הפנה את הנאשם לעמותת "אפשר", עמותה שמטפלת במי שיש חשש שהוא סובל מצריכת אלכוהול מופרזת או התמכרות. הנאשם התייצב לפגישות כנדרש. הגורם המקצועי סבר שאינו מכור לאלכוהול וכן אין לשלב אותו בהליך גמילה. זה לא כי הנאשם לא שיתף פעולה, אלא כי ממצאי האבחון העלו שהוא לא זקוק לעזרה. אני מפנה לעובדה שמדובר במשאב לא זול, שראוי להיות מוקדש לאנשים מכורים. שירות המבחן לא רואה בכך נתון המעיב על ההתרשמות מהנאשם עצמו. בהיעדר צורך טיפולי, שירות המבחן לא יכול לפרוס את חסותו ולהציע הצעה שיקומית. הדברים לא אמורים לפגוע בנאשם, הוא שיתף פעולה עם שירות המבחן. תסקיר שירות המבחן לקח בחשבון את האופן שבו ישליך עונש של עבודות שירות למשל, על עתיד הנאשם. הנאשם עובד, מפרנס גם את עצמו, כפי שמפורט בתסקיר ברקע האישי, משלם מזונות בסך 3,500 ₪ עבור שני ילדיו שחיים עם גרושתו. אם ביהמ"ש יאמץ את עתירת התביעה, יהיה בכך כדי לפגוע ביכולת שלו לפרנס בתקופה שבה ירצה את העונש. אני מבקש מביהמ"ש לשקול זאת ולבחון אפשרות ללכת לקראת הנאשם, כפי שמציע שירות המבחן. אני לא מתעלם מההרשעה ומהמועדים עצמם, אני רק מבקש לומר כי בעצם בסופו של דבר לא מדובר במי שעברו הפלילי מכביד, הדברים ברורים. יש לברך את הנאשם על האופן שבו הוא נטל אחריות על מעשיו מול המתלונן, חסך את הזמן השיפוטי ושיתף פעולה עם שירות המבחן. אני מבקש מביהמ"ש לאמץ את העמדה של שירות המבחן ולא לגזור את הדין כפי שמציעה המאשימה.

הנאשם:

היה מקרה מצער, לקחתי אחריות, אבל יצאתי עם פגיעה קשה מכל הסיפור, שני שברים בערובת העין, שבר בברך, עד היום אני לא הולך תקין. לא גרמתי נזק פיסי למתלונן, לא נזק משמעותי. אני נתתי לו סתירה, אני הגעתי אבל לא קיללתי את אשתו, לא התקשרתי אליה מעולם ולא איימתי עליהם מעולם. אני אמרתי מהתחלה שלקחתי אחריות על כל המקרה.

<#2#>

גזר דין

הנאשם הורשע על יסוד הודאתו, כמפורט בהכרעת הדין, במסגרת הסדר טיעון. בגדר הסדר הטיעון תוקן כתב האישום מבחינת עובדותיו, והמאשימה הצהירה כי היא מגבילה עצמה לעונש מאסר בן שלושה חודשים, שיכול וירוצה בעבודות שירות, כשההגנה חופשית בטיעוניה. כמו כן, הוסכם על שליחת הנאשם לשירות המבחן. בעניינו של הנאשם התקבלו תסקיר שירות מבחן וחו"ד ממונה על עבודות שירות.

מבחינת כתב האישום בנוסחו המתוקן, מעלה כי מדובר באירוע אלימות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, שקדמו לו מעשי איומים כלפי שני גורמים: המתלונן ורעייתו. בתמצית עניינו של כתב האישום, במערכת יחסים עסקית בין המתלונן ורעייתו לבין הנאשם ורעייתו דאז.

בחודש פברואר 2013, על רקע מחלוקת, התקשר הנאשם אל המתלונן ואל רעייתו, ועל כל אחד מהם איים בפגיעה, הכל במטרה שיפנו את החנות ששכרו. מספר ימים מאוחר יותר, התקשר הנאשם פעם נוספת אל המתלונן, מספר פעמים, קילל אותו ואיים עליו כי יגיע לחנות וירצח אותו ואת אשתו. הנאשם לא הסתפק בשיחה אחת, התקשר פעם נוספת וחזר על אותם איומים, תוך שהוא נוקט בהתייחסות קונקרטית שיגיע תוך חצי שעה על מנת לרצוח את המתלונן ואת רעייתו.

בהתאמה לאיומיו, באותו יום, שעות ספורות לאחר מכן, כשהנאשם שתה אלכוהול, הוא הגיע לחנות, ביקש מהמתלונן לצאת החוצה, תקף אותו בכך שהלם בו במכת אגרוף באוזן ימין והחזיק אותו באיזור העין. כתוצאה מן המכה איבד המתלונן את הכרתו ודימם מאוזנו. לפני שהמתלונן איבד את הכרתו, הדף המתלונן את הנאשם, שתקף אותו ממנו, והיכה בפניו. כתוצאה מכך נגרמו לנאשם חבלות הכוללות שבר בערבת העין ובברך.

בגין המעשים כולם הורשע הנאשם בתקיפה הגורמת חבלה ממש ובאיומים.

לביהמ"ש הוגש תסקיר שירות מבחן, אשר סקר את צריכת האלכוהול המוגברת של הנאשם, התייחס להפנייתו לעמותת "אפשר", ולמסקנת הגורמים המקצועיים בעמותה, כי אין צורך בהתערבות טיפולית, למרות התרשמות מצריכה משמעותית של אלכוהול. שירות המבחן עמד על נסיבותיו האישיות של המבחן, על הגורמים החיוביים והגורמים מגבירי הסיכון, ובין היתר התייחס לחזרתיות, קושי בוויסות דחפים, נטייה להתנהגות אימפולסיבית אלימה, היעדר גורמי תמיכה, נטייה לפנות לאלכוהול במצבי מצוקה, ומנגד תפקד את התפקוד היציב והתקין מבחינה תעסוקתית, והצהרת הנאשם על הפחתה בצריכת אלכוהול. אציין, כי שירות המבחן אמנם התרשם לחיוב מלקיחת אחריות של הנאשם על התנהגות, אלא שנוכח הדברים ששמעתי היום מפי הנאשם, לקיחת אחריות מלאה והפנמה של הפסול בהתנהגות מוטלות בספק.

שירות המבחן המליץ להסתפק בצו של"צ. כידוע, המלצת שירות המבחן אינה מחייבת את ביהמ"ש, ואקדים ואציין כי איני סבורה שהיא מתאימה בתיק שלפניי.

הצדדים טענו לעונש בהתאם למפורט בהסדר.

בבואי לבחון את חומרת המעשים ונסיבותיהם, אני לוקחת בחשבון את העובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים מובחנים, במרחק של מספר ימים זה מזה, כשבאירוע הראשון ישנם שני מאוימים, ובאירוע השני יש שני שלבים, הראשון כולל מספר שיחות של איומים אל המתלונן, והשלב השני כולל מימוש של האיום, הגעה למקום ותקיפה לא מבוטלת של המתלונן, שהביאה לאובדן הכרתו ופינויו לביה"ח, כמו גם לחבלות, הכל כמתואר בכתב האישום המתוקן. אכן, הנאשם אף הוא נפגע במידה לא מועטה במהלך אותו אירוע אלימות, אלא שתגובת המתלונן באה לאחר מעשי הנאשם, ולאחר שהנאשם הפגין בפני המתלונן את רצינות איומיו וכוונותיו, הגיע לחנות ושם הלם בו במכת אגרוף לאוזנו.

הערכים המוגנים הנפגעים מן המעשים, הם הפגיעה בשלום הגוף, בביטחון האישי, בזכות לשלוות נפש, ומידת הפגיעה בערכים המוגנים, בהתחשב בנתונים שציינתי, אינה נמוכה.

מדיניות הענישה למעשים מסוג זה היא מוחשית וממשית, וכללת ככלל עונשי מאסר הניתנים לריצוי במקרים המתאימים, גם בדרך של עבודות שירות.

בהתחשב בכך שיש מספר אירועים, כאמור, ושני נפגעים בדרגות שונות, ובהתחשב באופי המעשים, מתחם הענישה נא מתקופת מאסר קצרה הניתנת לריצוי בעבודות שירות ועד 10 חודשי מאסר. טווחי הענישה שהוצגו בהסדר הטיעון, מצויים בתוך מתחם הענישה בחלק התחתון של המתחם.

לא מצאתי כל סיבות המצדיקות סטייה ממתחם הענישה, והעונש ייגזר בתוך מתחם הענישה.

בגדר הנסיבות הרלוונטיות לגזירת הדין, אני לוקחת בחשבון את הנסיבות שלהלן:

ראשית, הנאשם הודה, חסך מן המתלונן צורך להעיד. בהקשר זה, ציינתי כי מדבריו לפניי השתמע כי מידת לקיחת האחריות אינה מלאה.

שנית, לנאשם יש הרשעה מאוחרת למעשים שלפניי, בגין מעשים רלוונטיים, המוקדמים למעשים שלפניי. הנאשם ביצע את המעשים שלפניי לאחר שהוגש בעניינו כתב אישום חודש קודם לכן, בעת שכתב האישום תלוי ועומד, ונתון זה לא הרתיעו מביצוע מעשי אלימות נוספים. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להרתעה אישית במסגרת שיקולי הענישה.

שלישית, אני לוקחת בחשבון את הפגיעה הרפואית בנאשם, כפי שבאה לידי ביטוי במסמכים שהגיש, נ/1 ו-נ/2.

רביעית, אני לוקחת בחשבון את העובדה כי הסדר הטיעון ניתן על דעת המתלונן, וכי לאחר המעשים המשיכו מעשיי השכירות העסקיים.

חמישית, אני מתחשבת בכך שחלפו למעלה משנתיים מאז המעשים האמורים.

שישית, אני לוקחת בחשבון את המפורט בתסקיר ביחס לנסיבות האישיות, ומתחשבת בהמלצות החיוביות שניתנו בתסקיר.

סוף דבר, בהתחשב בכל הנתונים שצוינו, אני סבורה כי יש מקום לגזור על הנאשם עונש לריצוי בעבודות שירות לתקופה שהיא קרובה לתקופה לה טען ב"כ המאשימה, וזאת לצד פיצוי שמשקלל גם את העלויות הכספיות שצוינו בכתב האישום וגם את הפגיעה במתלונן, קנס ומאסר מותנה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

1. מאסר בפועל לתקופה של 75 ימים, שירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות ברטורנו.

הנאשם יתייצב במפקדת מחוז מרכז ביום 3.5.2015 שעה 08:00 לתחילת ריצוי עונשו.

הובהרה לנאשם המשמעות של אי עמידה בתנאי עבודות השירות.

1. מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, לתקופה של 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות למעט איומים.
2. מאסר על תנאי לתקופה של חמישה חודשים למשך שנתיים, והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירת איומים.
3. קנס סמלי בסך 500 ₪, או 2 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 2 תשלומים חודשיים, שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 1.7.2015. לא ישולם תשלום – תעמוד יתרת הקנס לפירעון.
4. פיצוי למתלונן, עד תביעה 1, בסך 2,500 ₪, אשר ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים ורציפים, כשהראשון בהם ביום 1.5.2015. לא ישולם תשלום, תעמוד יתרת החיוב לפרעון מיידי.

המזכירות תשלח עותק מגזר-הדין למתלונן, אשר ימסור לה במישרין את פרטי חשבון הבנק וסניף הבנק.

1. ניתן צו כללי למוצגים, לשיקול דעת קצין משטרה.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק הפרוטוקול לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ד ניסן תשע"ה, 13/04/2015 במעמד הנוכחים.