1. ביום 10.12.13 הגישה המבקשת בקשה למתן צו ניהול עזבון בפש"ר, כאשר החוב הנטען עמד על סך של 337,508 ₪ (להלן: "התובענה").
2. ביום 12.2.14 הגישו המשיבים התנגדות בה טענו כי חובם למבקשת באותו מועד נמוך משמעותית מסכום החוב הנטען על ידה.
3. ביום 18.2.14 התקיים דיון בתובענה במסגרתו הסכימו הצדדים כי מועד הדיון יידחה ויתקיים לאחר שתינתן החלטה ע"י בית המשפט המחוזי בתל-אביב בת.א 1580/09 בבקשה לתיקון פסיקתא.
4. ביום 10.12.14 הגישה המבקשת הודעה לפיה החוב בתיק ההוצל"פ הופחת והועמד על סך של 63,273 ₪ בלבד, סכום הנמוך מסכום המינימום הקבוע בהוראת סעיף 7(1) לפקודה. בהודעתה עתרה המבקשת שינתן צו ניהול עזבון למרות שסכום החוב נמוך מסכום המינימום הנדרש.
5. עמדת הכנ"ר מיום 21.1.15 כי אין להיעתר לבקשה.
6. ביום 21.1.15, לאחר שהוגשה תגובת הכנ"ר, הגישה המבקשת בקשה למחיקת התובענה, ללא צו להוצאות בשל תשלום החוב בתיק ההוצל"פ וניתן צו "כמבוקש".
7. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הוגשה בקשת המשיבים לחיוב המבקשת בהוצאות.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות הצדדים, הנני מחליטה, כדלקמן:

1. בהתנגדותם טענו המשיבים כי החוב הנטען בבקשה אינו נכון וטענתם נמצאה מוצדקת, עת הופחת החוב והועמד על סך של 63,273 ₪ בלבד, סכום הנמוך כאמור מהסכום הקבוע בסעיף 7(1) לפקודה ואשר אינו מקים עילה להגיש בקשה לפשיטת רגל.
2. במהלך חודש מאי 2014, לאחר שהוגשה התובענה, הטילה המבקשת עיקול על כספים בסך כ- 450,000 ₪ המגיעים לעזבון, עיקול עליו לא דיווחה לבית המשפט בזמן אמת, אלא בהודעתה מיום 10.12.14.
3. בסופו של יום, נפרע החוב בתיק ההוצל"פ מכספי העיקול הנ"ל כבר בחודש דצמבר 2014. גם על עובדה זו המבקשת לא דווחה בזמן אמת, אלא רק ביום 21.1.15, לאחר שהוגשה עמדת הכנ"ר כי אין להיעתר לבקשת המבקשת למתן צו ניהול עזבון.
4. בניגוד לנטען על ידי המבקשת, החוב בתיק ההוצל"פ לא נפרע בשל חשש המשיבים מפני מתן הצו, אלא מכספי העיקול.
5. בנסיבות אלה, לאור התנהלות המבקשת המתוארת לעיל, אני נעתרת לבקשה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט בסך של 7,500 ₪, תוך 10 ימים מהיום שאם לא כן יצורפו לסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ה, 08 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.