הצדדים ועיקרי הטענות

1. לפני תביעה בגין תאונת דרכים, לה אחראי, על פי הטענה, הנתבע 1.
2. מכתב התביעה עולה כי בעת שנסע רכב התובעת בנתיבו, הגיע רכב הנתבע בנתיב מולו, סטה לנתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו.
3. מכתב ההגנה עולה כי בעת שנסע הנתבע בכביש צר דו-סיטרי, בו חונים כלי רכב משני צדי הדרך, הגיח רכב התובעים מולו, מעיקול בכביש, סטה לכיוונו, חסם את דרכו ופגע בו.
4. בדיון שהתקיים ביום 29.06.14 העיד התובע 2 ואמר כי נסע בנתיבו במהירות נמוכה, צמוד לימין הדרך, הכביש היה פנוי, ובעת שהגיע לעיקול, הגיע רכב הנתבע מולו ושני כלי הרכב התנגשו. לדבריו במקום התאונה חנו כלי רכב משמאלו, אשר הגבילו את שדה הראיה, ולפיכך לא ראה את רכב הנתבע מגיע ולא הספיק לבלום.
5. הנתבע 1 העיד ואמר כי רכבים שחנו מימינו הפריעו לו בנסיעתו שכן חלקם חנו באופן שגלגליהם השמאליים על הכביש. לדבריו נסע במהירות נמוכה וכאשר הגיע לעיקול הדרך, האט וסטה למרכז הכביש כדי להימנע מפגיעה ברכב חונה. הוא לא הבחין ברכב התובע שהגיע ממולו, וכלי הרכב התנגשו. מעוצמת המכה נמשכה חזית רכבו של הנתבע לתוך נתיב נסיעת התובע. הנתבע טען כי בצד ימין בכיוון נסיעת התובע, לא חנו מכוניות, והיה עליו לסטות לימין הדרך. עוד אמר כי התובע הגיע במהירות.
6. במהלך הדיון הוצגו לעיוני תמונות ממקום האירוע. בתמונה, שסומנה על ידי נ/1 ניתן לראות כי מצד ימין לרכב התובע חנה רכב, באלכסון, כך שחזית רכבו פונה לכיוון הנתבע, והגלגל האחורי ימני שלו נמצא על הכביש, ולא בשוליו. רכבו של הנתבע, כפי שצולם לאחר התאונה, נראה בסטייה שמאלה, אשר מתיישבת עם הצורך של הנתבע לסטות ממסלולו בשל הרכב החונה, המפריע לתנועה, מימינו.
7. מתיק המשטרה, שהעתקו צורף לתיק בית המשפט עולה כי הנתבע אמר בחקירתו, שכלי רכב חונים מימין, הפריעו לו, ויתכן שסטה מעט שמאלה. עוד עולה מתיק המשטרה, כי רוחב הכביש הינו 4 מטרים, וכי פינה ימנית קדמית של רכב הנתבע נמצאה, לאחר התאונה, במרחק של 2.6 מ' משולי הכביש בצד ימין (דהיינו – במסלול הנסיעה הנגדי), כאשר רכבו נמצא בסטייה שמאלה.

דיון והכרעה

1. לאחר שמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו לתיק, הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מוטלת ברובה המכריע על הנתבע, וכי דין התביעה להתקבל.
2. עיון בתמונות ובסקיצה, שערך הבוחן המשטרתי, מלמד כי רכב הנתבע סטה שמאלה, באופן שחזית רכבו הייתה, לאחר התאונה, כולה בנתיב הנגדי. בצילום, המסומן נ/1 נראה כי הסטייה מתיישבת עם הצורך לעקוף את הרכב החונה, שהפריע לנתבע מצד ימין.
3. אינני מקבלת את גרסתו של הנתבע, לפיה במהלך התאונה, נמשכה חזית רכבו שמאלה, על ידי רכב התובע, שכן רכב התובע נפגע בצד שמאל קדמי, ולא בחזית הרכב, ודומה שלא יכול היה כלל למשוך את רכב הנתבע שמאלה. חלקי הרכב הפזורים על הכביש מלמדים כי כלי הרכב התנגשו במקום בו נראים הם לאחר התאונה, וכי רכבו של הנתבע לא נגרר כפי הנטען.
4. למרות קביעתי, לפיה עיקר האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, הגעתי למסקנה כי גם לתובע אשם תורם, באופן המקים אחריות, וזאת בשיעור של 10%, שכן לא שוכנעתי כי נקט משנה זהירות כנדרש. לדברי התובע לא הבחין ברכבו של הנתבע בטרם התאונה. לדבריו היה שדה הראייה שלו מוגבל, בשל כלי רכב חונים בצד הדרך. במצב דברים זה, כשהכביש צר מאד, היה עליו לנהוג לאט יותר, ולהבחין ברכב הנתבע המתקרב אליו.
5. אשר על כן ישלמו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לתובעים סך של 50,933 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 28.4.13, אגרה – כפי ששולמה, הוצאות עדותו של התובע בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 11.8% מסכום הנזק, כפי שנפסק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ד, 09 יולי 2014, בהעדר הצדדים.